רמב"ם על שקלים ה
שקלים פרק ה[עריכה]
- ראו גם: נוסח המשנה שקלים ה רמבם
משנה א[עריכה]
אלו החמשה עשר מעלות מנויים שזכר הם תמיד במקדש, וראוי למנות ממונה על כל מדרגה מהם, והיה עליהן בלי ספק מוקדמים בכל דור ודור. ומנה בכאן האנשים החסידים הידועים, וזכר אחד מכל מדרגה, וזכר החסיד יותר שהיה באותם הממונים אפילו שלא היו בזמן אחד, והוא אמרם "כשרי כל דור ודור בא למנות".
ומה שאמר על החותמות - עוד יתבאר מה הן החותמות בזה הפרק.
ופייסות - גורלות היו שמפייסין הכהנים על העבודות, כאשר יתבאר במסכת יומא ובמסכת תמיד.
ופתחיה - הוא מרדכי בלשן שעלה מבבל, ששמעו ידוע.
ואמרם בן אחיה על חולי מעיים - כי הכהנים היו מהלכין על הרצפה כל היום והיו משתמשין במים, ולא היה עליהם אלא בגד אחד בכל הזמנים, כי אסור להם לעבוד אלא בארבעה בגדים, כתונת ומכנסים ומצנפת ואבנט לא פחות ולא יותר, ואוכלין הבשר, ומפני זאת ההנהגה היה מתרפה טבעם והיה כחות אבריהם הפנימים חלושים. ובן אחיה הנזכר היה ממונה על רפואתם, ולזה נתכוונו באמרם "על חולי מעים".
נחוניה חופר שיחים - כוונתו היתה להמציא מים לעם בישוב ובמדבר, והיה ממונה על חפירות הבורות והמעיינות והגבים וכנוסי המים.
גביני כרוז - תרגום "ויעבירו קול"(שמות לו, ו) "ועברו כרוז", והיה גביני כרוז, מכריז בשעת הקרבנות "עמדו כהנים לעבודה, לוים לדוכן, ישראל למעמד".
בן גבר - היה מכריז בבא השמש לנעילת שערים, והיו נועלין שערי המקדש.
בן בבי על הפקיע - כלומר על ההלקאה ברצועה. ועוד יתבאר לך במסכת מידות כי הכהנים והלוים היו שומרים סביבות המקדש ומקיפין אותו, והיא מצוה ואף על פי שאין שם פחד, והיה מחזיר עליהם כל הלילה, ומי שנמצא ישן היו מלקין אותו ושורפין את בגדיו, והיה בן בבי ממונה על זה המעשה.
על הצלצל - שהיה מכה בו, כי הצלצל צריך היה במקדש בהכרח, והיו מנגנין ומכין אותו בכל יום בשעת הקרבת התמידין כאשר יתבאר במסכת תמיד.
וכמו כן השיר - בכל יום בניגון בשעת הקרבת הקרבן, והיה זה האיש ממונה ושר על המשוררים בדור מן הדורות.
על הפרוכות - היה עושה הפרוכות הצריכות במקדש ומתעסק במלאכתן.
ופנחס המלביש - היה מלביש הכהנים בגדיהם, והיה מתעסק בהצנעתן ובעשייתן:
משנה ב[עריכה]
כבר מלאו אזניך כי גזברים הם נקראים אותן האנשים הממונים על המקדש, והם מתעסקים בממון ההקדש ובכל ההקדשות. אמרו בתוספתא דשקלים "שלושה גזברים מה הם עושין? פודין את הערכים, ואת החרמים, ואת ההקדשות, ומעשר שני, וכל מלאכת הקדש בהן נעשית".
ואמרכול - מעלתו גדולה מן הגזבר, תרגום "ונשיא נשיאי הלוי"(במדבר ג, לב) "ואמרכלא דממנא על רברבי ליואי".
ויש שם מעלה למעלה ממעלת האמרכל, ונקרא מי שהוא בזו המעלה "קתילוק", ולא יהיו בזו המעלה פחות משנים.
נמצא הסגן תחת נשיאות כהן גדול, וקתילוקין תחת נשיאות הסגן, והאמרכולין תחת נשיאות הקתילוקין, והגזברין תחת נשיאות האמרכולין.
ואמרו שבעה אמרכולין - מה הן עושין? שבעה מפתחות העזרה בידם, רצה אחד מהם לפתוח אינו יכול עד שיכנסו כל האמרכולין, פותחין וגזברין נכנסין. והביאו ראיה שלא יהיו פחות מאלו מימים קדמונים בדורות הנביאים, ולא היו פחות ממה שהתנה בכאן.
והביאו אסמכתא שלא יהיו ממונין על ממון הקהל פחות משנים מפסוק "והם יקחו את הזהב"(שמות כח, ה), ומיעוט כל לשון רבים שנים:
משנה ג[עריכה]
הנסכים כולם שלשה מינים והוא:
- כי קרבנות הצאן שהם כוללים שני מינים הכבשים והעזים, יתחייב כל בהמה מהם כשהיא עולה או שלמים (או) נסכים, עשרון בלול ברביעית ההין שמן ויין לנסך רביעית ההין, וכמנין בהמות העולות והשלמים נופלין אלו השיעורין.
- העזים הכל שוה לגדול ולקטן, והכבשים אינם כן, כי נסכי כבש בן שנתו או פחות נסכיו כאשר זכרנו כמו נסכי עז, ונסכי איל והוא בן שנתים הם, סולת שני עשרונים בלולה בשמן שלישית ההין ויין לנסך שלישית ההין, וכן לכל איל ואיל. וזה היה המין השני מן הנסכים.
- והמין השלישי הוא נסכי בקר, וכל אחד מן הבקר בין גדול ובין קטן שוים הם בנסכים המחוייבים בהם, סולת שלשה עשרונים בלולה בשמן חצי ההין ויין לנסך חצי ההין, וכן לכל עולה או לכל שלמים ושלמים.
- והחטאת והאשם אינן טעונין נסכים אלא חטאת מצורע ואשמו בלבד, כמו שנבאר כל זה ועיקריו בתחילת מנחות. ואם היה המצורע עשיר יקריב שלוש בהמות, שני כבשים וכבשה, והם עולה וחטאת ושלמים, ונסכיהם שלשה עשרונים בלולה בשמן ולוג שמן זהו מין הרביעי של נסכים. ואם הוא עני יביא כבש אחד, ועשרון סולת ושתי תורים או שני בני יונה. וכל זה לשון התורה.
דכרין - תרגום "ואיל אחד"(במדבר ז, טו) "ודכרא חד", ולפיכך היו כותבין בחותמות האיל "זכר".
ונקרא המצורע חוטא - לפי שבעונותיו אירעו מה שאירעו, כמו שהוא העיקר אצלנו.
וחכמים אומרים, כי אין אנו צריכים חותם כתוב בו חוטא דל, כי חוטא דל אינו צריך מן הנסכים אלא עשרון אחד כמו שאמרנו, וכיון שזה כמו זה נותנין לו חותם שיש בו גדי, שהוא משמש עשרון אחד כמו שאמרנו.
ואמרו זכרים ונקבות - עניינו נסכי עולות שאינן באות אלא מן הזכרים מכל מין, או נסכי שלמים הבאין מן הנקבות, כי נסכי עולה ונסכי שלמים שוין כמו שהודעתיך, ולשון התורה בנסכים "עולה או זבח"(במדבר טו, ח):
משנה ד[עריכה]
כל זה מבואר, כי אחיה היה מוציא החותם שהוא בכתב יד יוחנן, ושואל מיוחנן המעות שקבל, אם הותירו אצלו הותירו להקדש.
ולזה המותר רמז בפרק הנקדם, באמרו "מותר נסכים":
משנה ה[עריכה]
אם מצאו לו כדי חותמו - פירושו שימצאו במעות שביד יוחנן יותר כמו החותם שהוא אומר שאבד לו, בלי תוספת וגירעון.
ואמרו מפני הרמאים - כדי שלא ימצא חותם שנפל קודם לכן לבעליו או לאחיה או ליוחנן ויגבה בו, או יקח חותם אמת ויניחנו אצלו עד שייקר השער ויגבה בו:
משנה ו[עריכה]
חשאי - הוא הסוד והסתר.
וכל העניין מבואר, אינו צריך פירוש אחר:
משנה שקלים, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב