משנה שקלים ה רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) ואלו הם הממונים שהיו במקדש:

יוחנן בן פינחס - על החותמות.
אחיה - על הסלתות.
מתיה בן שמואל - על הפייסות.
פתחיה - על הקינים;
ולמה נקרא שמו פתחיה? - שהוא פותח דברים, ודורשן, ויודע שבעים לשון.
בן אחיה - על חולי מעיים.
נחוניה - חופר שיחים.
גביני - כרוז.
בן גבר - על נעילת שערים.
בן בבי - על הפקיע.
בן ארזה - על הצלצל.
הוגדס בן לוי - על השיר.
בית גרמו - על מעשה לחם הפנים.
בית אבטינס - על מעשה הקטורת.
אלעזר - על הפרוכות.
ופינחס - המלביש.


(ב) אין פוחתין,

משלשה גזברין;
משבעה אמרכלין.
ואין עושין שררה על הציבור בממון, פחות משנים.
חוץ מבן אחיה שעל חולי מעיים, ואלעזר שעל הפרוכות - שאותם קיבלו הציבור עליהן.


(ג) ארבעה חותמות היו במקדש, וכתוב עליהן - עגל, זכר, גדי, וחוטא.

בן עזאי אומר: חמישה היו, וארמית כתוב עליהן - עגל, דכר, גדי, חוטא דל, וחוטא עשיר.
עגל - משמש לנסכי בקר, גדולים וקטנים, זכרים ונקבות.
גדי - משמש לנסכי צאן, גדולים וקטנים, זכרים ונקבות, חוץ משל אילים.
איל - משמש לנסכי אילים בלבד.
חוטא - משמש לנסכי שלש בהמות של מצורע.


(ד) מי שהוא מבקש נסכים -

הולך לו אצל יוחנן, שהוא ממונה על החותמות - נותן לו מעות, ומקבל ממנו חותם;
בא לו אצל אחיה, שהוא ממונה על הנסכים - נותן לו חותם, ומקבל ממנו נסכים.
ולערב, באים זה אצל זה -
ואחיה מוציא את החותמות, ומקבל כנגדן מעות;
אם הותירו - הותירו להקדש.
ואם פחתו - משלם יוחנן מביתו, שיד הקדש לעליונה.


(ה) מי שאבד חותמו - ממתינין לו עד הערב;

אם מצאו לו, כדי חותמו - נותנין לו;
ואם לאו - לא היו נותנין לו.
ושם כל היום, כתוב עליהן - מפני הרמאין.


(ו) שתי לשכות היו במקדש - אחת לשכת חשיים, ואחת לשכת הכלים.

לשכת חשיים - יראי חטא נותנין לתוכה בחשאי, ועניים בני טובים מתפרנסין מתוכה בחשאי.
לשכת הכלים - כל מי שהוא מתנדב כלי, זורקו לתוכה,
ואחת לשלשים יום, הגזברים פותחים אותה,
וכל כלי שנמצא בו צורך לבדק הבית - מניחין אותו;
והשאר - נמכרין, ודמיהן נופלין ללשכת בדק הבית.


הדף הראשי של משנה שקלים ה