משנה שקלים ה רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) ואלו הם הממונים - שהיו במקדש:

יוחנן בן פינחס - על החותמות.
אחיה - על הסלתות.
מתיה בן שמואל - על הפייסות.
פתחיה - על הקינים;
ולמה נקרא שמו פתחיה?
שהוא פותח דברים, ודורשן,
ויודע שבעים לשון.
בן אחיה - על חולי מעיים.
נחוניה - חופר שיחים.
גביני - כרוז.
בן גבר - על נעילת שערים.
בן בבי - על הפקיע.
בן ארזה - על הצלצל.
הוגדס בן לוי - על השיר.
בית גרמו - על מעשה לחם הפנים.
בית אבטינס - על מעשה הקטורת.
אלעזר - על הפרוכות.
ופינחס - המלביש.


(ב) אין פוחתין -

משלשה גזברין,
משבעה אמרכלין.
ואין עושין שררה על הציבור, בממון - פחות משנים.
חוץ מבן אחיה - שעל חולי מעיים,
ואלעזר - שעל הפרוכות,
שאותם - קיבלו הציבור עליהן.


(ג) ארבעה חותמות - היו במקדש,

וכתוב עליהן - עגל, זכר, גדי, וחוטא.
בן עזאי אומר:
חמישה היו,
וארמית כתוב עליהן -
עגל, דכר, גדי, חוטא דל, וחוטא עשיר.
עגל - משמש לנסכי בקר,
גדולים וקטנים, זכרים ונקבות.
גדי - משמש לנסכי צאן,
גדולים וקטנים, זכרים ונקבות, חוץ משל אילים.
איל - משמש לנסכי אילים בלבד.
חוטא - משמש לנסכי שלש בהמות של מצורע.


(ד) מי שהוא מבקש נסכים,

הולך לו - אצל יוחנן,
שהוא ממונה על החותמות,
נותן לו מעות - ומקבל ממנו חותם.
בא לו - אצל אחיה,
שהוא ממונה על הנסכים,
נותן לו חותם - ומקבל ממנו נסכים.
ולערב - באים זה אצל זה,
ואחיה - מוציא את החותמות,
ומקבל כנגדן - מעות.
אם הותירו - הותירו להקדש.
ואם פחתו - משלם יוחנן מביתו,
שיד הקדש - לעליונה.


(ה) מי שאבד חותמו -

ממתינין לו - עד הערב.
אם מצאו לו, כדי חותמו - נותנין לו.
ואם לאו - לא היו נותנין לו.
ושם כל היום - כתוב עליהן,
מפני הרמאין.


(ו) שתי לשכות - היו במקדש,

אחת - לשכת חשיים,
ואחת - לשכת הכלים.
לשכת חשיים -
יראי חטא - נותנין לתוכה בחשאי,
ועניים בני טובים - מתפרנסין מתוכה בחשאי.
לשכת הכלים -
כל מי שהוא מתנדב כלי - זורקו לתוכה,
ואחת לשלשים יום - הגזברים פותחים אותה,
וכל כלי, שנמצא בו צורך לבדק הבית - מניחין אותו.
והשאר - נמכרין,
ודמיהן נופלין - ללשכת בדק הבית.


הדף הראשי של משנה שקלים ה