משנה שקלים ה רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) ואלו הם הממונים - שהיו במקדש:

יוחנן בן פינחס - על החותמות.

אחיה - על הסלתות.

מתיה בן שמואל - על הפייסות.

פתחיה - על הקינים;

ולמה נקרא שמו פתחיה?

שהוא פותח דברים, ודורשן,

ויודע שבעים לשון.

בן אחיה - על חולי מעיים.

נחוניה - חופר שיחים.

גביני - כרוז.

בן גבר - על נעילת שערים.

בן בבי - על הפקיע.

בן ארזה - על הצלצל.

הוגדס בן לוי - על השיר.

בית גרמו - על מעשה לחם הפנים.

בית אבטינס - על מעשה הקטורת.

אלעזר - על הפרוכות.

ופינחס - המלביש.

(ב) אין פוחתין -

משלשה גזברין,

משבעה אמרכלין.

ואין עושין שררה על הציבור, בממון - פחות משנים.

חוץ מבן אחיה - שעל חולי מעיים,

ואלעזר - שעל הפרוכות,

שאותם - קיבלו הציבור עליהן.

(ג) ארבעה חותמות - היו במקדש,

וכתוב עליהן - עגל, זכר, גדי, וחוטא.

בן עזאי אומר:

חמישה היו,

וארמית כתוב עליהן -

עגל, דכר, גדי, חוטא דל, וחוטא עשיר.

עגל - משמש לנסכי בקר,

גדולים וקטנים, זכרים ונקבות.

גדי - משמש לנסכי צאן,

גדולים וקטנים, זכרים ונקבות, חוץ משל אילים.

איל - משמש לנסכי אילים בלבד.

חוטא - משמש לנסכי שלש בהמות של מצורע.

(ד) מי שהוא מבקש נסכים,

הולך לו - אצל יוחנן,

שהוא ממונה על החותמות,

נותן לו מעות - ומקבל ממנו חותם.

בא לו - אצל אחיה,

שהוא ממונה על הנסכים,

נותן לו חותם - ומקבל ממנו נסכים.

ולערב - באים זה אצל זה,

ואחיה - מוציא את החותמות,

ומקבל כנגדן - מעות.

אם הותירו - הותירו להקדש.

ואם פחתו - משלם יוחנן מביתו,

שיד הקדש - לעליונה.

(ה) מי שאבד חותמו -

ממתינין לו - עד הערב.

אם מצאו לו, כדי חותמו - נותנין לו.

ואם לאו - לא היו נותנין לו.

ושם כל היום - כתוב עליהן,

מפני הרמאין.

(ו) שתי לשכות - היו במקדש,

אחת - לשכת חשיים,

ואחת - לשכת הכלים.

לשכת חשיים -

יראי חטא - נותנין לתוכה בחשאי,

ועניים בני טובים - מתפרנסין מתוכה בחשאי.

לשכת הכלים -

כל מי שהוא מתנדב כלי - זורקו לתוכה,

ואחת לשלשים יום - הגזברים פותחים אותה,

וכל כלי, שנמצא בו צורך לבדק הבית - מניחין אותו.

והשאר - נמכרין,

ודמיהן נופלין - ללשכת בדק הבית.

הדף הראשי של משנה שקלים ה

משנה שקלים, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב