ברטנורא על שקלים ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

(א)

אלו הן הממונים - חמשה עשר מינים של פקידות ומינוי של שררה דחשיב במתניתין היו תמיד במקדש. מיהו הנך גברי דחשיב, ל. א בזמן אחד היו, אלא החסידים והכשרים שבכל דור ודור הוא מונה . ורבותי פירשו, על שם שהממונים הראשונים שנתמנו על כך, כך היה שמם, לפיכך נקראו הבאים אחריהם על שמם :

על החותמות ועל הסלתות - מפרש לקמן במתניתין:

על הפייסות - להורות סדר הגורל מי יזכה בעבודה זו ומי בזו, כמפורש במסכת יומא:

על הקינים - מחוסרי כפרה כגון זב וזבה ויולדת שמביאים קיני חובה דהיינו תורים ובני יונה, נותנין מעותיהן לשופרות שבמקדש, והממונים על השופרות לוקחים המעות ומביאין בהן הקינים. והיה צריך שיתמנה על זה חכם גדול ובקי, כדאמרינן במסכת אבות קינים ופתחי נדה הן הן גופי הלכות:

שהיה פותח דברים כו' - והוא מרדכי בלשן שעלה מן הגולה. ונקרא כן, שהיה בולל לשונות הרבה :

על חולי מעים - לפי שהכהנים הולכים יחפים על הרצפה ואוכלין בשר הרבה ושותין מים היו מעיהן מתקלקלין וצריכין תמיד לרופא לומר להם זה הסם טוב למעים:

חופר שיחין - היה ממונה לחפור בורות שיחין ומערות כדי שיהיו מים מצויין לשתות לעולי רגלים:

גביני כרוז - כך שמו של האיש המכריז בכל בוקר בבית המקדש עמדו כהנים לעבודתכם. ושומעים קולו מיריחו:

על נעילת שערים - לנעול השערים בערב ולפתחן בבוקר:

על הפקיע - להלקות הכהנים והלוים שנמצאו ישנים על משמרותיהם שהיו שומרים את המקדש בלילה, כדאמרן במסכת מדות מי שהיו מוצאים אותו ישן היו חובטים אותו ושורפים את כסותו. ובירושלמי מפרש, הפקיע, הפתילות של מנורה ושל בית השואבה, כדאמרינן בפרק החליל [נא] מבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהם היו מפקיעים פתילות:

צלצל - כלי שיר שיש לו קול גדול, לשון תצילנה אזניו, צימבל"ו בלע"ז. וכשהיו שומעין קולו היו הלוים מתחילין בשיר:

על השיר - להתחיל את השיר, וכשהיה מסיים היו כולן מסיימין:

בית גרמו - שם משפחה:

על לחם הפנים - שהיה עשוי כמין תיבה פרוצה והיו אומנים בעשייתו ובאפייתו לרדותו מן התנור שלא ישבר ולעשותו שלא יתעפש:

בית אבטינס - שם משפחה שהיו בקיאים לפטם הקטורת ומכירין בעשב ששמו מעלה עשן וכשהיו מערבין אותו עם סממני הקטורת היה עשן הקטורת מתמר ועולה כמין מקל:

על הפרוכות - לעשות פרוכות חדשות כשהיו צריכים:

המלביש - היה ממונה להלביש הכהנים בשעת עבודה ולהפשיטם אחר עבודה, ולשמור בגדי כהונה בלשכות העשויות לכך:

(ב)

גזברים - הן שממון ההקדש תחת ידם והן פודים הערכין והחרמין וההקדשות, וכל מלאכת הקודש בהם נעשים:

אמרכלין - למעלה מן הגזברים. ונשיא נשיאי הלוי (במדבר ג) מתרגמינן ואמרכליא דממנא. ולשון אמרכל, אמר על כל. ובערבי קורים לגדול אמיר. מה היו ז' אמרכלין עושין, שבעה מפתחות העזרה בידם, רצה אחד מהן לפתוח אינו יכול עד שיכנסו כולם ויפתחו, והגזברים נכנסים אחריהם ומוציאים מה שהן צריכין. ועוד מעלה האחרת למעלה מן האמרכלים היתה שם שלא נזכרה במשנה ומייתי לה בתוספתא, והן שני קתילוקין. ונמצאו שם ה' מדרגות, כהן גדול, סגן, קתילוקין , אמרכלין, גזברים:

אין עושין שררה פחות משנים - דכתיב (שמות כח) והם יקחו את הזהב, מיעוט רבים שנים:

(ג)

ד' חותמות היו במקדש - ג' חותמות לג' נסכין חלוקים של בהמות. חותם ראשון לנסכי בקר, והן ג' עשרונים סולת בלול בחצי ההין שמן, ויין לנסך חצי ההין, וחותמן עגל. והב' זכר לנסכי איל, שתרגום איל דכרא, ונסכיו שתי עשרונים סולת בלול בשמן שלישית ההין, ויין לנסך שלישית ההין. והג' גדי, לנסכי כבש בן שנתו, והן עשרון סולת בלול ברביעית ההין שמן, ויין לנסך רביעית ההין. והד' חוטא, והם נסכיו של מצורע עשיר שמביא ג' בהמות וצריך עשרה לוגין שמן, ט' לג' כבשים ואחד למתן תנוך ובהונות. וקרי ליה חוטא משום דאמרינן בערכין על שבעה דברים נגעים באין:

חמשה היו - שני חותמות היו למצורע:

חוטא דל וחוטא עשיר - לפי שמצורע עני אינו מביא אלא בהמה אחת. ואם לא היה למצורע אלא חותם אחד היו נותנים למצורע עני שלשה עשרונות. ות"ק סבר למצורע עני נותנים לו חותם גדי. והלכה כתנא קמא:

וארמית כתוב עליהן - שרוב דיבורם בלשון ארמי היה :

זכרים ונקבות - בין לנסכי עולות שאינן באות אלא זכרים בין לנסכי שלמים שבאים זכרים או נקבות. ועולות ושלמים הן שטעונין נסכים כדכתיב (במדבר טו) עולה או זבח:

(ד)

נותן לו מעות - כפי הנסכים שהוא צריך:

בא לו אצל אחיה שהיה ממונה - לקנות נסכי יינות שמנים וסלתות, כדי שלא יהא צריך כל מביא קרבן לחזר אחר נסכים העשויין על טהרת הקדש:

ואם הותירו הותירו להקדש - ולא אמרינן שמא מעותיו של יוחנן הם שנתערבו במעות של נסכים:

(ה)

ממתינין לו עד הערב - שיזדווגו יחד יוחנן ואחיה, אם נמצאו מעות יתרים ביד יוחנן כנגד החותם שאומר זה שנאבד ממנו, נותנים לו:

ושם היום כתוב - על החותם, יום פלוני וחדש פלוני:

מפני הרמאין - שמא מצא חותם שנפל מחברו או מאחיה או מיוחנן, ובא עכשיו ליקח. וביום שמצאו אינו רשאי להוציאו, שהאובד מחזר אחריו. ועוד יש לחוש שמא לקח חותם כשער הזול והצניעו עד שנתייקר השער:

(ו)

לשכת חשאים - על שם שהנותנים בתוכה מעות נותנים בסתר , והמתפרנסים ממנה נוטלים בסתר:

ללשכת בדק הבית - ללשכה שנותנים בה כל קדשי בדק הבית: