רמב"ם על מקואות י

<< · רמב"ם · על מקואות · י

ראו גם נוסח המשנה מקואות י רמבם

מקואות פרק י

משנה א

אמרו פה שלא מרקן, הוא לקוח מן "ומורק ושוטף במים"(ויקרא ו, כא), והכוונה שהוא יניח ידו ביד הכלי עד שיכניס המים בו, כי רוב הידות הם חלולות.

ואמרו או שמרקן ונשתברו - רומז אל כלי המתכות לבד, אם תשבר היד ולא יבנה אבל נתמעך קצתו, אשר אי אפשר למים להכנס לאלה המקומות המגולים. וכן ביאר בתוספתא שהדיבור בידות החלולות ובאשר אפשר בהם שיתגלו.

הטבילו דרך פיו - שישים פי הכלי למטה על פני המים ומושבו מלמעלה, כי המים לא יגיעו אל תוך הכלי כולו, כי האויר ישאר בו מוחש וידחה המים.

וזיבורית - הוא הדבר השפל.

ואשר ירצה בו פה הוא אשר הטביל את הכלי ולא ישקיע קצותיו בטבילה אם יהיו לו זויות ותוספות, ואולי היה בקצת הכלים תוספות מה היו קורין אותו זיבורית, אי אפשר שיכנסו בם המים עד שיטם על צדם.

פיה שוקע לתוכה' - שתהיינה השפתות כפופות לתוך הכלי כזאת, וברוב (לא) יעשה כזה:

וקלמרין הדיוטות - בלעז "קלמר".

וזאת תעשה מעופרת כפופה לתוכה, עד שאם תתהפך לא ישפך מה שיש בה מהדיו, והיא ברוב נעשית אצלנו, והנה בלי ספק תצטרך שינקב בצדה עד שיבואו המים לזאת הכפיפה, וזו היא צורתו:

משנה ב

כסת עגולה - עשויה מעור בהיקף.

ורוב מה שיעשו אותה הם הסוחרים ובעלי הרכיבה תחת ארכבתם בעת שבתם לקנות ולמכור, והיא תפורה מכל צד ואין לה פה יצא ממנה המילוי ויושם כשאר הלקוחים, ואמנם תיתפר על מלואה כשאר המשכבות.

'וכדור - כדור אשר ישחקו בו אנשי הצחוק.

והאמום - [הדפוס].

והקמיע - השמירה.

ותפילה - הוא תפילין של ראש או של יד.

אף על פי שלאלה כולם יש חללות, אחר שלא נעשו למלאת ולהריק אבל להשאר בעניינם מלאים עד שיתחתכו, הנה משפטם משפט הגוף הבלתי חלול, כמו שהתבאר בכל אשר זכרנו:

משנה ג

קשרי העני - הקשר אשר יקשרו בגדיו אם יקרעו, ואשר אין כוונתו להתירן.

וכן קשרי הנימין - והם הקשרים אשר יקשרו קצוות פתילין היוצאין מן הבגד, ו"אל-ביאניס", וכיוצא בהן.

וחבט של סנדל לולאות האזנים.

תפילה של ראש בזמן שהיא חוצה - אם תהיה רחוקה מן הקציצה, רוצה לומר שתהיה הלולאות אשר יבוא בה רצועות התפילין כבר נתפר עליה עור עד שתתערב הקציצה עם הרצועה.

ושל זרוע בזמן שאינה עולה ויורדת - רוצה לומר שלא תהיה ממעדת ברצועה אבל נלחצת על המקום שלא ימעד ממנו.

וכבר ביארנו פעמים שחמת הוא הנוד, ותרמיל כלי עור ישאוהו הרועים:

משנה ד

כבר ביארנו בעשרים ואחת מכלים פרקסין שהן חלוקין אשר להם קשרים ולולאות.

ואמרו שבכתף - רוצה לומר קשרי הלולאות שבכתף בקצת הבגדים.

ורצועות של סנדל - אשר יכניסום בלולאות האישכפים לקבצם ולקשרם.

וכוונת שצריך למתח - שימשוך הקמטים במים ויסירו קמטיו, כי הוא דבר רחב יקמט ויכויץ, וכל שכן העליון מהם.

ומדרך הבגד שאם יושלך במים יתבעבע על פני המים ויעלה מקום ממנו וישפל אחר בסיבת האויר אשר תחתיו, וזהו ענין אמרו עד שיתבעבע, רוצה לומר שישטחהו במים עד שיבעבע, ומזו הכוונה "שחין פורח אבעבועות"(שמות ט, כו). (שמות ט) וכאשר יאריך לעמוד הבגד במים ויטפח יסור זה הבעבוע לפי שהוא אם הפשיטו פעם אחר פעם יצא האויר כולו, והוא אמרו וינוחו מבעבוען:

משנה ה

ידוע הוא ששלשלת מחוברת מטבעות. וכאשר יגיע אל עשרה טפחים או אל ארבעה אל קצת טבעות מטבעותיו, אמר תנא קמא שהוא יטביל עד מקום המידה לבד. ורבי טרפון אומר, שהוא יטביל הטבעות כולן אשר תגיע המידה לקצתן.

ואין הלכה כרבי טרפון, ולא כרבי יהודה:

משנה ו

כבר זכרנו שהמים אם יטמאו יטהרו במי המקווה, וזה כשיושמו בכלי ותשים זה הכלי במקווה עד שיצופו המים אשר במקווה על פני המים אשר בכלי, ואז יטהרו אלה המים כמו שהתבאר במסכת ביצה (דף יח:), וכן יטהר הכלי גם עם המים אשר בו יחד אם היה הכלי טמא, רוצה לומר שיקבל טומאה. וזה במים לבד, אמנם שאר המשקים הנה לא יטהרו לעולם אחרי הטמאם, ועוד נבאר זה ברביעי ממכשירין.

ואמרו בית שמאי, שבעת טהרת המים הטמאים לא יטהרו אלא במקווה ממינו, שאם היו מים חמים הנה טהרתם במקווה שיהיו מימיו חמים, ואם היו המים מרים הנה טהרתם במקווה שיהיו מימיו מרים, כי הכוונה בטהרת המים שהוא ישוב עם מי המקווה כדבר אחד, ויראה זה במים כמו שביארנו.

אמנם אם היה זה הכלי טמא מלא משקים זולת המים והטבילו כאילו לא טבל, כי אלו המשקים לא יטהרו במי מקווה.

ואם יהיה בזה הכלי מי חטאת אשר הוא מים ואפר, הנה לא יצטרך שיהיה הכלי מלא אבל קצתו ורובו ריק, מצד שתכנס מי המקווה לתוך הכלי ויגברו על מי חטאת שבכלי ואז יטהר הכלי.

ואמר רבי יוסי, שאפילו יהיה זה הכלי מכיל שלשים סאה ויהיה בו רביעית ממי חטאת והטביל הכלי כולו במקווה, הנה הוא ישאר בטומאתו כאילו לא טבל, עד שיסור מה שבו ממי החטאת ויטבילו ריקן.

ואין הלכה כרבי יוסי:

משנה ז

לא אצטרך שאבאר כל פעם שהוא אמנם רצה לומר במשקים שבעה משקים, וכבר ביארנו בראש טהרות שחצי פרס כביצה ומחצה, וביארנו מידת הרביעית פעמים רבות.

והיות האוכלים כולן מצטרפים קצתן לקצתן וכן המשקים להשלים מהם השיעור, מאמרו "מכל האוכל אשר יאכל"(ויקרא יא, לד), ואמר "וכל משקה אשר ישתה"(ויקרא יא, לד) וגו'. אמנם המקווה לא ישלם שיעורו בשאר משקים אמנם צריך שיהיו ארבעים סאה כולם מים, לאמרו השם יתעלה "מקווה מים"(ויקרא יא, לו). ולשון ספרי "מקווה מים, לא מקווה כל המשקין כולם". ולזה יפסלו המשקין כולן המקווה אם נשתנה מראהו כמו שקדם, ולא יוסיף בשיעורו כמו שביארנו:

משנה ח

כבר ביארנו שהמים לבדם בלתי שאר המשקין הם אשר יטהרו אם נשאם בתוך זה המקווה, ולכן אם טבל זה האיש ויש מים טמאים באסטומכא יטהרו להגיעם בתוך המקווה, והוא אמרו מפני שהם טהורים בגוף, לפי שנטהרו והם בתוך האצטומכא להגיען בתוך המקווה, ולכן אם הקיאן שמה יהיו טהורים.

וזה אשר בלע טבעת טהורה ונכנס לאוהל המת, לא תטמא הטבעת לפי שהוא מציל עליה. וכן אילו אכל בשר המת ונכנס לאוהל לא יטמא האוהל כמו שהתבאר באחד עשר מאהלות, והוא בתוספתא "כלים הבלועין מצילין על הטהורין מליטמא".

והחץ אשר הוא תחוב בגוף, הנה יראה קצהו בשטח הגוף ואז יהיה חוצץ כמו אילו היה על שטח הגוף, והנה ישקע בבשר וישוב תוך הגוף ולא יקפיד בו אז, ואפילו היה חץ טמא:

משנה מקואות, פרק י':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב