משנה מקוואות י ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מקוואות · פרק י · משנה ו | >>
בית שמאי אומרים, אין מטבילין חמין בצונן ולא צונן בחמין, לא יפים ברעים ולא רעים ביפים.
בית הלל אומרים, מטבילין.
כלי שהוא מלא משקין והטבילו, כאילו לא טבל.
מלא מי רגלים, רואים אותם כאלו הם מיםח.
מלא מי חטאת, עד שירבו המים על מי חטאתט.
רבי יוסי אומר, אפילו כלי מחזיק כור ואין בו אלא רביעית, כאילו לא טבל.
בית שמאי אומרין:
- אין מטבילין חמין בצונן - ולא צונן בחמין,
- לא יפים ברעים - ולא רעים ביפים.
- בית הלל אומרין: מטבילין.
- כלי שהוא מלא משקין, והטבילו - כאילו לא טבל.
- מלא מי רגלים - רואים אותן כאילו הן מים.
- מלא מי חטאת - עד שירבו המים על מי חטאת.
- רבי יוסי אומר:
- אפילו כלי מחזיק כור, ואין בו אלא רביעית - כאילו לא טבל.
כבר זכרנו שהמים אם יטמאו יטהרו במי המקווה, וזה כשיושמו בכלי ותשים זה הכלי במקווה עד שיצופו המים אשר במקווה על פני המים אשר בכלי, ואז יטהרו אלה המים כמו שהתבאר במסכת ביצה (דף יח:), וכן יטהר הכלי גם עם המים אשר בו יחד אם היה הכלי טמא, רוצה לומר שיקבל טומאה. וזה במים לבד, אמנם שאר המשקים הנה לא יטהרו לעולם אחרי הטמאם, ועוד נבאר זה ברביעי ממכשירין.
ואמרו בית שמאי, שבעת טהרת המים הטמאים לא יטהרו אלא במקווה ממינו, שאם היו מים חמים הנה טהרתם במקווה שיהיו מימיו חמים, ואם היו המים מרים הנה טהרתם במקווה שיהיו מימיו מרים, כי הכוונה בטהרת המים שהוא ישוב עם מי המקווה כדבר אחד, ויראה זה במים כמו שביארנו.
אמנם אם היה זה הכלי טמא מלא משקים זולת המים והטבילו כאילו לא טבל, כי אלו המשקים לא יטהרו במי מקווה.
ואם יהיה בזה הכלי מי חטאת אשר הוא מים ואפר, הנה לא יצטרך שיהיה הכלי מלא אבל קצתו ורובו ריק, מצד שתכנס מי המקווה לתוך הכלי ויגברו על מי חטאת שבכלי ואז יטהר הכלי.
ואמר רבי יוסי, שאפילו יהיה זה הכלי מכיל שלשים סאה ויהיה בו רביעית ממי חטאת והטביל הכלי כולו במקווה, הנה הוא ישאר בטומאתו כאילו לא טבל, עד שיסור מה שבו ממי החטאת ויטבילו ריקן.
ואין הלכה כרבי יוסי:
חמין בצונן. ב"ש גזרי דילמא חייס עלייהו ולא נגעי בהדדי וב"ה לא גזרי:
מלא משקין. כגון יין ושמן ומי פירות כל משקים חוץ ממים:
כאילו לא טבל. משום דחייצי ובשלא נשתנו מראיהן שלא נתבטלו במים ובפ' כל הזבחים שנתערבו (דף עח:) גרסינן כלי שהוא מלא רוקין ונקט מלא משום סיפא דמי רגלים אפילו מלא טהור ולא בעי ביטול דסלקא להו השקה אבל רוקין אפי' ברוב מים לא בטלי וחייצי לפי שהם עבים:
מלא מי רגלים רואין אותן כאילו הן מים. כך היא הגירסא ברוב הספרים בזבחים דמי רגלים מין מים הן וכיון שעברו מי מקוה על פיו נעשו חיבור להן וטהר ואע"פ שמראיהן חלוק קצת אפ"ה לא בעי רובא לבטולי אלא רואין אותן כאילו הן מים וקשה דאמרי' התם מאן שמעת ליה דאית ליה רואין רבי יהודה מה ענין זה להנהו רואין דהתם דהכא כולי עלמא מודו דמי רגלים מים גמורין הן ועוד דלרבי יהודה מהכא תיקשי ליה רישא לסיפא דמי חטאת ונראה דגרס מי רגלים רואין אותן כאילו הן יין וכן מוכח בתוס' דטהרות פ' דם טמא דקתני מי רגלים שנתערבו ביין רואין אותן כאילו הן מים נתערבו במים רואין אותן כאילו הן יין במים לא בטל מראיהן טהורים ואם לאו טמאין וקשיא דזבחים אמתני' דהתם קאי דקאמר רבי יהודה אין דם מבטל דם וכולה סוגיא פרשנו במקומה:
עד שירבו המים של מקוה על מי חטאת. משהו הואיל ואב הטומאה הן וחשיבי משום קדושתייהו לא בטלי אלא ברובה ומיהו לא יתכן פי' זה אם מיירי במים שאינן מקודשין ובפרק בתרא דפרה דקדקנו אפי' אין בו אלא רביעית מכל משקין חוץ ממים:
תניא בתוספתא [פ"ח] כלי שהוא מלא יין והטבילו אם בטל מראיו טהור ואם לאו טמא מלא יין לבן וחלב אם רבו עליו טהור ואם לאו טמא רבי יהודה אומר רואין אותו כאילו הוא יין אדום במים אם בטלו מראיו טהור ואם לאו טמא רבי יוסי אומר שמעתי שאפי' כלי המחזיק כור ואין בו אלא רביעית כאילו לא טבל:
אין מטבילין חמין בצונן - דאוכלים ומשקין אין להם טהרה במקוה, אלא המים שנטמאו בלבד, מטעם השקה ה וחיבור, ואין השקה מועלת אלא במין עם מינו ו, חמין בחמין ויפים ביפים ומרים במרים. אבל מין בשאינו מינו אין השקה מועלת בהן ולא נטהרו המים:
מלא משקין - כגון יין ושמן ומי פירות וכל משקין חוץ ממים:
כאילו לא טבל - משום דחייצי. ודוקא שלא נשתנו מראיהן, שלא נתבטלו במים ז:
מלא מי רגלים רואין אותן כאילו הן מים - דמי רגלים מין מים הן, וכשהשיקו עליהן מי מקוה נעשו חיבור להן ולא חייצי ונטהר הכלי. ויש ספרים שגורסין, רואין אותן כאילו הן יין, ואם היו משתנים מראיהן וחוזרים למראה מים, מתבטלים במים ונטהר הכלי. וכגירסא זו מוכח בתוספתא:
מלא מי חטאת - מים שנתקדשו באפר פרה, ומהם מזים על טמאי מתים:
עד שירבו המים על מי חטאת - שיהיה רוב הכלי פנוי כדי שירבו מי מקוה הנכנסים בו על מי. חטאת שהיו בתוכו. ואם לאו, עדיין הוא בטומאתו והרי הן כשאר משקין שחוצצין בין הכלי ובין מי המקוה:
כור - שלשים סאין:
ואין בו אלא רביעית - מי חטאת. או שאר משקין:
כאילו לא טבל - דסבירא ליה לרבי יוסי, רביעית משקין או רביעית מי חטאת שבתוך הכלי, פוסלין בטבילה, וחוצצין אפילו בתוך כלי גדול, עד שיסיר הרביעית של משקין או של מי חטאת ויחזור ויטבילו ריקן. ואין הלכה כר' יוסי:
אין מטבילין חמין בצונן וכו'. פי' הר"ב דאוכלים ומשקים אין להם טהרה כו' אלא כו' מטעם השקה. דהוי כמי שזרען וחוזר ונוטלן דזריעה מטהרת מטומאה דתנן [ספ"ט דתרומות] שתילי תרומה שנטמאו ושתלן טהורין. בתשובת רבינו גרשום מצאתי כך זו מצאתי בפירש"י פ"ג דבכורות דכ"ב ועיין בפי' הר"ב במ"ג [פ"ב] דביצה. ומ"ש הר"ב אין השקה מועלת אלא במין עם מינו. דב"ש גזרי דילמא חייס עלייהו ולא נגעי בהדדי. וב"ה לא גזרי. הר"ש:
כלי שהוא מלא משקין כו'. והכלי עצמו טמא:
מלא משקין. ובפרק כל הזבחים שנתערבו [דף עח] גרסי' כלי שהוא מלא רוקין. ונקט מלא משום סיפא דמי רגלים אפי' מלא טהור ולא בעי ביטול דסלקא להו השקה. אבל רוקין אפי' ברוב מים לא בטלי וחייצי לפי שהם עבים. הר"ש ותוס' שם:
רואים אותן כאילו הם מי'. כלומר אע"פ שמראיהן חלוק במקצת ממראה שאר מים אפ"ה כיון דמין מים הם לא בעי רובא לבטולי אלא רואין אותן וכו'. תוס' שם:
עד שירבו המים על מי חטאת. הואיל והן אב הטומאה [כדתנן בריש כלים]. וחשיבי משום קדושתייהו לא בטלי אלא ברובא. תוס' שם:
(ה) (על הברטנורא) דהוי כמו שזרען, וזריעה מטהרת, כמו בשתילי תרומה. רש"י:
(ו) (על הברטנורא) דבית שמאי גזרו דילמא חייס עלייהו ולא נגעי אהרדי, ובית הלל לא גזרי. הר"ש:
(ז) (על הברטנורא) ומלא. לאו דוקא, אלא משום סיפא מי רגלים נקט ליה. הר"ש.
(ח) (על המשנה) מים כלומר אף על פי שמראיהן חלוק ממראה מים אפילו הכי כיון דמין מים הוא לא בעי רובא לבטולי ורואין כו'. תוס':
(ט) (על המשנה) שירבו כו'. הואיל והן אב הטומאה וחשיבי משום קדושתייהו, לא בטלי אלא ברובא. תוס':
חמין בצונין ולא צונין בחמין: כך מצאתי מוגה ביו"ד בין שני הנוני"ן ובנקודת חירי"ק הכא וגם בשבת פ' כירה והביאו סילון של צונין לתוך אמה וכו' וכן הגיה ה"ר יהוסף ז"ל ג"כ:
כלי שהוא מלא משקי' וכו': בזבחים פ' התערובת דף ע"ח קתני דלי שהוא מלא רוקים ואפשר כי שם היא ברייתא. ומ"מ גם שם הוכיחו תוס' ז"ל מן התוספתא דגרסי' מלא מי רגלים רואין אותם כאילו הן יין דגרסי' בתוספתא דמסכת טהרות בפרק המתחיל דם טמא מי רגלים שנתערבו ביין רואין אותם כאילו הן מים נתערבו במים רואין אותם כאילו הן יין במים אם בטל מראיהן טהורים ואם לאו טמאים ע"כ וכן פי' ג"כ הר"ש ז"ל:
מלא מי חטאת: מים שנתקדשו באפר פרה עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט עיין במה שכתב הר"ש ז"ל בפ' בתרא דמסכת פרה שנדחק לפ' מכח קושיא שהן מים שעדיין לא נתקדשו והכי נמי אשכחן דקרי להו תנא מי חטאת אע"פ שעדיין לא נתקדשו התם בפ"ט דתנן החושב על מי חטאת לשתות וכו' וז"ל כאן עד שירבו המים של מקוה על מי חטאת משהו הואיל ואב הטומאה הן וחשיבי משום קדושתייהו לא בטלי אלא ברובא ומיהו לא יתכן פי' זה אי מיירי במים שאינם מקודשין ובפ' בתרא דפרה דקדקנו ע"כ:
יכין
בית שמאי אומרים אין מטבילין חמין בצונן: נ"ל דגם אכלים קאי. מדחייס אפקיעה לא טבל שפיר:
ולא רעים ביפים: לאוכלין ומשקין לא מהני טבילה. רק למים מטעם זריעה. משיקן למי המקוה. מיהו הנך לא מדחייס אתערובתן כ"כ הר"ש. והקשה הרא"ש. רעי' ביפין מאי אכ"ל. ולא הבנתי דעכ"פ חייס אמקוה:
בית הלל אומרים מטבילין: דמקילי בכל הנ"ל:
כלי: טמא:
שהוא מלא משקין: מי פירות:
רואים אותם כאילו הם מים: דמין מים הם והושקו למקוה:
מלא מי חטאת: מאפר פרה דחשיבי:
ער שירבו המים: מי המקוה שיכנסו להכלי:
על מי חטאת: שיהא רוב הכלי פנוי. אז בטילי ברובא:
ואין בו אלא רביעית: מי פירות או מי חטאת:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת