רבנו יונה על משלי י כח
| רבנו יונה על משלי • פרק י' • פסוק כ"ח |
• ט • כג • כח •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
תּוֹחֶ֣לֶת צַדִּיקִ֣ים שִׂמְחָ֑ה
וְתִקְוַ֖ת רְשָׁעִ֣ים תֹּאבֵֽד׃
"תוחלת צדיקים שמחה" - הנה, כתוב בעניין התאוות לעושר ולכבוד (משלי יג יב): "תוחלת ממושכה מחלה לב", אך תוחלת הצדיקים אינה מחלה לב, כי ששון ושמחה יימצא בה, כי תוחלתם לא על כוחם ועוצם ידם, ולא אל בינתם יישענו, כי על רחמי ה' יתברך. וכן כתיב (משלי ג ה): "בטח אל ה' בכל לבך...". ולא ידאגו בהימשך התוחלת, כי אינם דואגים למיעוט העושר, ככתוב (משלי טו טז): "טוב מעט ביראת ה'", אך שמחה ישיגו מן התוחלת על כל פנים, כי הם שמחים בכל עת על אשר השיגו לערוך תוחלתם לאלהים, ולשום תקוותם לחסדו, וכל מה שנמשכת ומתאחרת תוחלתם - הם מתענגים על העבודה אשר יעבדון את האלהים בתוחלת ובביטחון.
גם תוכל לפרש "תוחלת..." - כי אין ממושכה תוחלתם, כי קרובה ישועתם לבוא. ואם לא יגיע העניין שמייחלים עליו, תהיה צדקת התוחלת סיבה לתועלות ולחסדים רבים ונכבדים מן העניין אשר ביקשה נפשם, ככתוב (תהלים לב י): "והבוטח בה' חסד יסובבנו".
"ותקוות רשעים תאבד" - בהעדר העניין שמקוים עליו תהיה תקוותם אובדת, כי אין שכר על תקוותם, כי לא על ישועת ה' בטחו.
גם ייתכן לפרש, כי קיללם באבדן תקוותם, כעניין שכתוב (תהלים קמ ט): "אל תתן ה' מאוויי רשע", כי פעמים בהיזכר מידת הצדיק אין ההיפך במידת הרשע נזכר, רק הקללה על מידתו, וכן (משלי י לא): "פי צדיק ינוב חכמה, ולשון תהפוכות תיכרת".
לשון ה"תקוה" יבוא על התעתדות לב האדם בקירוב הדבר, וה"תוחלת" תבוא על הציפיה וההמתנה, כמו שכתוב (בראשית ח י): "ויחל עוד שבעת ימים", (יחזקאל יט ה): "ותרא כי נוחלה אבדה תקוותה (להתחזק המלכות בידה) ותיקח אחד מגוריה". על כן אמר הכתוב "תקוות רשעים תאבד", כי גם בדבר שמתעתדים בליבם על הגעתו, תאבד תקוותם.
<< · רבנו יונה על משלי · י · כח · >>