ראש מילין/הברקה/הפא
"הפ'א"[עריכה]
הפ"א, מורה על הגבול, עד פא תבא, והגבול של הופעת החיים היוצאים מהמחשבה והרצון שבאים עד כלי המבטא, מביא את הדבור, שהוא תוכן הפה. הפה בה"א מתרחב ומתגלה יותר במבטאו מפ"א באל"ף שהוא סתום בהברתו, שמורה על קצה הראשון של הגבול מצד מגעו בהתעלומה של המחשבה המסותרת. הרעיון הפנימי, הוא יסוד הדבריות, היו"ד שבפ"א פנימה. וצורת הפ"א נבנית מהרכבה של בי"ת וכ"ף, להורות שההכנה של הגבול לקבל פעולות מסומנות שהוא תואר הבית, והפעולה בעצמה, פעולת כפים, צורת הכ"ף, מתאחדים, וע"י מזוגם בא המעמד של הפ"א.