קיצור שולחן ערוך קנב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< | קיצור שולחן ערוך · סימן קנב | במהדורה המנוקדת | >>

איסור יחוד ושאר קרבות בנשים
ובו י"ז סעיפים:

א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז

(א)[עריכה]

אסור להתייחד עם שום אשה, בין ילדה בין זקנה, בין ישראלית בין אינה יהודית, בין קרובתו בין אינה קרובתו, חוץ מן האב, שמותר להתייחד עם בתו, והאם עם בנה, והבעל עם אשתו, אף על פי שהיא נדה. וכלה שהיא נדה, עיין לקמן סימן קנ"ז.

(ב)[עריכה]

אם היתה אשתו שם, מותר לו להתייחד גם עם אחרת, מפני שאשתו משמרתו. אבל ישראלית לא תתייחד עם אינו יהודי, אפילו אשתו עמו, ואפילו הם הרבה אינם יהודים ונשותיהם עמהם, לא תתייחד עמהם.

(ג)[עריכה]

אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים כשרים, ודוקא בעיר וביום; אבל בשדה, או בלילה אפילו בעיר, בעינן שלושה אנשים כשרים. ואם פריצים, לעולם לא תתייחד, אפילו הם כמה, אלא אם כן נשותיהם עמהם. ואיש אחד עם שתי נשים אסור להתייחד. ועם שלוש או יותר, יש מתירין אם אין אומנותו או סחורתו בדברים המיוחדים לנשים, ויש אוסרין בכל ענין.

(ד)[עריכה]

אשה שבעלה בעיר, אין חוששין להתייחד עמה, מפני שאימת בעלה עליה.

(ה)[עריכה]

בית שפתחו פתוח לרשות הרבים, אין שם איסור יחוד ביום ובתחילת הלילה, כל זמן שבני אדם עוברים ושבים ברחוב. ואם היה זה רגיל בה, כגון שגדלה עמו שהיא קרובתו, או שבעלה הזהיר אותה שלא תתייחד עמו, הרי זה לא תתייחד עמו אפילו בעלה בעיר, ואפילו בבית שהפתח פתוח לרשות הרבים.

(ו)[עריכה]

תינוקת שהיא פחותה משלוש שנים, מותרין להתייחד עמה. וכן תינוק פחות מתשע שנים, מותר לאשה שתתייחד עמו.

(ז)[עריכה]

מי שאין לו אשה, לא יהא מלמד תינוקות, מפני שאמותיהן באות לבית הספר, ונמצא מתייחד עם אשה. ואינו צריך שתהיה אשתו שרויה עמו בבית הספר, אלא שתהא עמו בעיר, אפילו היא בביתה והוא מלמד במקומו. אבל אשה לא תלמד תינוקות, אפילו יש לה בעל בעיר, אלא אם הוא דר עמה באותו בית, מפני אביהם שמביאים בניהם.

(ח)[עריכה]

  • צריך האדם להתרחק מן הנשים מאד מאד. אסור לקרוץ בידיו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאשה, ואסור לשחוק עמה, להקל ראשו כנגדה או להביט ביופיה. ואסור להריח בבשמים המיוחדים לאשה, וכל שכן כשהיא אוחזתן בידה או שהן תלויין עליה. אסור להסתכל בבגדי צבעונין של אשה שהוא מכיר אותה, אפילו הבגדים אינם עליה, שמא יבוא להרהר בה.
פגע אשה בשוק, אסור להלוך אחריה, אלא רץ שתשאר לצדדין או לאחריו. ולא יעבור בפתח זונה, אפילו ברחוק ארבע אמות.
והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוין ליהנות ממנה, עוונו גדול מאד. ואסור לשמוע קול אשה או להסתכל בשערה.

(ט)[עריכה]

אין שואלין בשלום אשה כלל, ואפילו על ידי בעלה אסור לשלוח לה דברי שלומים. ולכן כשכותב אגרת לחבירו, אסור לכתוב ולומר: שלום לזוגתך. אבל מותר לשאול לבעלה או לאחר איך שלומה. וכן מותר לכתוב לחבירו: הודיעני משלום זוגתך.

(י)[עריכה]

המחבק או המנשק אפילו אחת מן הקרובות, שאין לו שום הנאה, הרי זה עושה איסור, שאין קרבים לערוה כלל, חוץ מן האב עם בתו והאם עם בנה, שהם מותרין בחיבוק ונישוק.

(יא)[עריכה]

אין לנהוג אפילו עם אשתו בדברים של חיבה, כגון לעיין ברישיה וכדומה, בפני אחרים, שלא יבוא הרואה לידי הרהור.

(יב)[עריכה]

אסור לאיש שידור בבית חמיו, אלא כשיש לו חדר מיוחד לשכיבה.

(יג)[עריכה]

כבר האריכו גדולי ישראל זכרונם לברכה בספריהם הקדושים בתוכחות מוסרים, על המנהג באיזה מקומות שאינן בני תורה ויראה, שמתקרבין החתן עם הכלה בחיבוק ונישוק, וכן עושין ריקודין בחורים עם בתולות יחד. ומלבד האיסור הגדול, איסור נדה, שהרי כל הבתולות מסתמא נידות הן, ואין חילוק באיסור נדה בין פנויה לנשואה, וכן הנוגע בה דרך חיבה חייב מלקות, עוד מגרה יצר הרע בנפשיה, ומביא את עצמו לידי קישוי לדעת והוצאת זרע לבטלה רחמנא ליצלן. ובודאי כל מי שיש בכוחו למחות, צריך להתאמץ בכל כוחו למחות. ולכל הפחות צריך כל איש אשר יראת ה' בלבבו, להיות שורר בביתו ולהשגיח על בני ביתו שיתרחקו מן הכיעור הגדול הזה. וכל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה, חס ושלום הוא נתפס בעוון זה, וכל המציל את אחרים מן החטא, הציל את נפשו וטוב לו.

(יד)[עריכה]

אשה שהוא רוצה לישא אותה, מותר לו וראוי לו לראותה אם היא לרצונו, אבל לא יסתכל בה דרך זנות, ועל זה נאמר: "ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה".

(טו)[עריכה]

  • מי שגירש את אשתו מן הנישואים, לא תדור עמו בחצר. ואם הוא כהן, וכן אפילו אם הוא ישראל והיא נישאת לאחר ונתגרשה גם ממנו, וכן מי שגירש את אשתו משום שהיא אסורה לו, כל אלו צריכין הרחקה יתירה, ולא תדור עמו במבוי אם הוא מבוי סתום. אבל במבוי מפולש, שדרך הרבים עובר ביניהם, מותרים לדור.
וגרושה שנישאת ודרה עם בעלה השני, אלו צריכין עוד הרחקה יתירה, ולא תדור עם בעלה ראשון בכל השכונה. בכל אלו הרחקות היא נדחית מפניו; אך אם היה החצר שלה, הוא נדחה מפניה.

(טז)[עריכה]

מותר לאדם לזון גרושתו. ומצוה היא יותר מבשאר עני, שנאמר: "ומבשרך אל תתעלם". ובלבד שלא יהא לו עסק עמה, רק יזונה על ידי שליח.

(יז)[עריכה]

אמר רב ברונא אמר רב: כל הישן בקילעא (בחדר) שאיש ואשתו שרויין בה, עליו הכתוב אומר: "נשי עמי תגרשון מבית תענוגיהם" (שבושין הן ממנו), ואמר רב יוסף: אפילו באשתו נדה.