קיצור שולחן ערוך קנג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< | קיצור שולחן ערוך · סימן קנג | במהדורה המנוקדת | >>

הלכות נדה
ובו ט"ז סעיפים:

סעיף א - ב - ג - ד - ה - ו - ז - ח - ט - י - יא - יב - יג - יד - טו - טז

(א)[עריכה]

  • כל אשה שנעקר ממקורה טיפת דם, אפילו כל שהוא, יהיה באיזה אופן שיהיה, בין בטבעה, כדרך הנשים לראות בזמנים ידועים, או שלא בזמנה, ואפילו אירע לה איזה אונס אשר מחמת זה יצא ממקורה דם, הרי היא טמאה נדה, עד שתספור שבעה נקיים ותטבול כראוי. וכל הבא עליה בטומאתה, חייב כרת, וכן היא חייבת כרת. ועל הנגיעה דרך חיבה, חייבים מלקות.

(ב)[עריכה]

  • אפילו לא הרגישה שיצא דם ממקורה, אלא שמצאה כתם דם בבשרה או בחלוקה או בסדינה או בשאר מקום, ואין לה לתלות שבא ממקום אחר אלא שבא ממקורה, הרי היא טמאה. וכל אשה שמצאה איזה כתם, אפילו אינו אדום ממש אלא שאינו לבן ממש, צריכה לעשות שאלת חכם, כי יש בזה הרבה חילוקי דינים בענין גדלות וקטנות הכתם, וגם בענין התליה, במה יכולין לתלותו ובמה אין יכולין לתלותו, וגם יש חילוק באיזה זמן שמצאה אותו, אם בימים שהיא טהורה או בימים הראשונים משבעה נקיים.

(ג)[עריכה]

  • אשה שהרגישה שנפתח מקורה, אפילו בדקה את עצמה מיד ולא מצאה כלום, הרי היא טמאה (וצריכין להודיע זאת לנשים, כי הרבה נשים אינן יודעות זאת). אבל אם מצאה שיצא ממנה איזו ליחה לבנה בלי שום תערובת אדמומית, הרי היא טהורה.

(ד)[עריכה]

  • כתיב: "ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב". מדכתיב "לא תקרב", דרשינן שכל מיני קריבה אסור, שלא ישחוק ולא יקל ראשו עמה, אפילו בדברים המרגילין לעבירה. אבל מותר להתייחד עמה, דכיוון שכבר בא עליה, וגם יש לה היתר לאחר שתטבול, לא תקיף יצריה ולא חיישינן שמא יבוא עליה באיסור.

(ה)[עריכה]

  • לא יגע בה אפילו באצבע קטנה. ולא יושיט מידו לידה אפילו דבר ארוך. וכן לא יקבל מידה. וכן זריקה מידו לידה או מידה לידו, אסור.

(ו)[עריכה]

  • לא יאכל עמה על השלחן אלא אם כן יש איזה שינוי, דהיינו שיהיה איזה דבר מפסיק בין קערה שלו לקערה שלה, דבר שאין דרכו להניחו שם בפעם אחרת, או שתשנה את מקומה. ואם דרכן שכשהיא טהורה אוכלין מתוך קערה אחת, ועתה אוכלין כל אחד מתוך קערה אחרת, סגי בהכי.

(ז)[עריכה]

  • לא ישתה משיורי הכוס ששתתה היא. ואם הפסיק אדם אחר ביניהם, או שהורק אל כוס אחר, שרי. ואם שתתה והוא אינו יודע ורוצה לשתות מכוס זה, אינה צריכה להגיד לו ששתתה היא ממנו. (אבל אם ידע ששתתה אלא שלא ידע שהיא נדה, כתבתי בספרי לחם ושמלה כי נראה דצריכה להגיד לו).
  • היא מותרת לשתות משיורי כוס שלו.
  • יש אומרים דכשם שאסור לשתות משיורי כוס שלה, כך אסור לאכול משיורי מאכל שלה.

(ח)[עריכה]

  • לא יישן עמה במיטה אחת, אפילו אין המיטה מיוחדת לה. ואפילו כל אחד בבגדו ואין נוגעין זה בזה, ואפילו יש לכל אחד מצע בפני עצמו. ואפילו אם שוכבים בשתי מיטות והמיטות נוגעות זו בזו, אסור.
  • ואם שוכבין על הארץ, לא ישכבו פנים כנגד פנים, אלא אם כן יש מרחק רב ביניהם. והוא הדין אם ישנים בשתי מיטות סמוכות זו לזו באורכן, באופן שלפעמים הם פנים כגגד פנים, אף על פי שיש הפסק בין המיטות, יש לאסור, אלא אם כן יש מרחק רב ביניהם.
  • ואסור להבעל אפילו לישב על המיטה המיוחדת לה, ואפילו שלא בפניה. והיא אסורה לישן על המיטה המיוחדת לו, אבל לישב עליה אין להחמיר.

(ט)[עריכה]

  • אסורין לישב על ספסל ארוכה שהיא מתנדנדת. ואם אדם אחר מפסיק ביניהם, מותר. ולא ילכו בעגלה אחת או בספינה אחת אם הולכין רק דרך טיול, כגון לגנות ולפרדסים וכיוצא בזה. אבל אם הולכין מעיר לעיר לעסקיהם, מותר אף על פי שהן לבדם, ובלבד שישבו באופן שלא יגעו זה בזה.

(י)[עריכה]

  • לא יסתכל בשום מקום מגופה במקום שדרכה לכסות. אבל במקומות הגלויים מותר לו להסתכל, אף על פי שהוא נהנה.
  • אסור להריח בבשמים המיוחדים לה, ואסור לשמוע קול זמר שלה.

(יא)[עריכה]

  • ראוי לה שתייחד לה בגדים לימי נידותה, כדי שיהיו שניהם זוכרים תמיד שהיא נדה. ובקושי התירו לה שתכחול ותפקוס ותתקשט בבגדי צבעונין בימי נידותה, אלא כדי שלא תתגנה על בעלה.

(יב)[עריכה]

  • לא תמזוג לו כוס יין בפניו, או להביאו לו ולהניחו לפניו על השולחן. ולא תציע לו מיטתו בפניו. אבל שלא בפניו הכל מותר, אף על פי שהוא יודע שהיא עשתה. ואסורה ליצוק לו מים לרחוץ פניו ידיו ורגליו, ואפילו מים צוננים.

(יג)[עריכה]

  • כשם שהיא אסורה למזוג לו את הכוס, כך הוא אסור למזוג לה. ולא עוד, אלא אפילו לשלוח לה כוס יין המיוחד לה, אפילו הוא כוס של ברכה, אסור.

(יד)[עריכה]

  • אם הוא חולה ואין מי שישמש אותו זולתה, מותרת לשמשו שימוש שאין בו נגיעה, רק על ידי דבר אחר, אפילו להקימו ולהשכיבו ולתומכו, רק שתיזהר ביותר מהרחצת פניו ידיו ורגליו והצעת המיטה בפניו. ואם האשה חולה, אסור לבעלה לשמשה אפילו בלא נגיעה, אלא אם כן בשעת דחק גדול שאי אפשר למצוא מי שישמשנה. ואם הבעל הוא רופא ואין שם רופא אחר מומחה כמוהו, מותר לו למשש לה את הדופק, כיוון שאינו עושה דרך תאווה וחיבה.

(טו)[עריכה]

  • בכל ההרחקות הנזכרות צריכין ליזהר גם בימי ליבונה, דהיינו בימי ספירת שבעה נקיים, וגם אחר כך אם נתאחרה מלטבול בזמנה אסורים בכל הנזכר עד לאחר שתטבול.

(טז)[עריכה]

  • אשה נדה בימי ראייתה קודם ימי ליבונה, נוהגין שאינה נכנסת לבית הכנסת ואינה מתפללת. אך בימים נוראים, דהיינו מיום ראשון דסליחות ולהלן, שרבים מתאספים בבית הכנסת ויהיה לה עיצבון גדול אם לא תלך, מותרת ללכת ולהתפלל. וכן כל כיוצא בזה, כגון שמשיאה את בנה או את בתה, או כשהיא יולדת שהגיעה זמנה ללכת לבית הכנסת, מותרת.