קיצור שולחן ערוך קנד

<< | קיצור שולחן ערוך · סימן קנד | במהדורה המנוקדת | >>

סדר קביעת הווסת ודין בדיקה לפני תשמיש ולאחר תשמיש
ובו ז' סעיפים:

סעיף א - ב - ג - ד - ה - ו - ז

(א)

• כל וסת נקבע בשלוש פעמים רצופים. שאם ראתה שלוש פעמים רצופים בזמן שווה כפעם בפעם, אזי זמן זה הוא לה לווסת קבוע.

יש נשים שהן קובעות וסתן בימים שווים בחודש, כגון שראתה שלוש פעמים רצופות כל פעם בראש חודש, והווי לה וסת קבוע בראש חודש. וכן אם ראתה שלוש פעמים בחמישה ימים בחודש, אזי יום ה' בחודש הוא יום וסת קבוע שלה. וזה נקרא וסת הימים, שקבעה ביום ידוע בחודש.

ואף על פי שמספר הימים אשר בין ראיה לראיה אינו שווה, כי יש חודשים שאין להם רק עשרים ותשעה יום, ויש משלושים יום, מכל מקום, כיוון שהיא למודה לראות ביום קבוע בחודש, הווי לה יום זה וסת קבוע.

(ב)

• אבל רוב הנשים דרכן לקבוע וסתן בהפלגות שוות, דהיינו שהיא מפלגת ומחלקת בין ראיה לראיה ימים שווים במספר, כגון שהיא רואה פעם אחת, ומפסקת עשרים וחמישה יום או שלושים יום או שלושים ושתיים יום וכדומה, וחוזרת ורואה. אם עשתה שלוש הפלגות שוות ורצופות, הווי לה וסת קבוע, וזה נקרא וסת הפלגות. ולאחר שתפליג שוב ימים במספר אלו, אזי היום הבא הוא יום וסת קבוע שלה.

וכיוון שכל וסת אינו נקבע בפחות משלוש פעמים, והפלגה אינה ניכרת אלא בשתי ראיות, לכן לווסת הפלגות צריכות ארבע ראיות. כגון שראתה היום, והפליגה עשרים וחמישה יום וראתה, ושוב הפליגה עשרים וחמישה יום וראתה, ושוב הפליגה עשרים וחמישה יום וראתה, הרי ראתה ארבע פעמים אשר ביניהן שלוש הפלגות שוות וקבעה וסת.

(ג)

• ויש נשים שאין להם יום קבוע לראות, לא בימי החודש ולא בהפלגות שוות, אבל יש להן סימנים בגופן, כגון שדרכה היא שקודם ראייתה היא מפהקת, דהיינו כאדם שפושט זרועותיו מחמת כובד, או כאדם שפותח פיו מחמת כובד, או כאדם שמוציא קול דרך הגרון מחמת המאכל שאכל, כל אלו עניני פיהוק הן. וכן אם מתעטשת דרך מטה או דרך מעלה, או מרגשת איזה מיחוש נגד טיבורה או בבית הרחם, או שאחזוה צירי הקדחת, או תסמרו שערות בשרה, או שראשה ואיבריה כבדים עליה, כל שהוחזקה שלוש פעמים רצופים שבא לה אחד ממקרים הנזכרים ואחר כך ראתה דם, הרי זו קבעה וסת, וזה נקרא וסת הגוף.

ודוקא פיהוק ועיטוש כמה פעמים זה אחר זה הוי סימן וסת וקבעה בהם, אבל משום פיהוק ועיטוש פעם אחת אין הווסת נקבע, כי זה דרך כל האדם. ודוקא שקבעה כל שלושת הפעמים על ידי מקרה אחד; אבל אם פעם במקרה זה ופעם במקרה זה, לא הווי קביעות.

(ד)

• ויש שקובעות לימים או להפלגות שוות בצירוף פיהוק ועיטוש וכדומה, דהיינו שבכל חמישה ימים בחדש היא מפהקת או מעטשת ואחר כך היא רואה, או כשהיא מפלגת מראייה עשרים וחמישה יום – היא מפהקת או מעטשת ואחר כך היא רואה.

וזה נקרא וסת המורכב, דהיינו שהוא מורכב מיום שווה עם סימן הגוף. אם קבעה כן שלוש פעמים, אזי כשמגיע היום המוגבל והיא מפהקת או מעטשת, חוששת לו. אבל ביום גרידא, או בפיהוק ועיטוש גרידא, אינה צריכה לחוש, כיוון שלא קבעה אלא בתרווייהו כהדדי.

(יש עוד מיני וסתות, וסת הדילוג, וסת הסירוג, וסת מחמת אונס או מחמת אכילת דברים חריפים, אבל מאחר שאינם שכיחים – אין לנו עסק בהם פה, והמה מבוארים בעזר ה' בספרי לחם ושמלה).

(ה)

• כל אשה שיש לה וסת קבוע, הרי זו שלא בשעת וסתה בחזקת טהרה, ובעלה בא עליה ואינו צריך לשאול אותה כלום. ואפילו היא ישנה קצת, יכול לבוא עליה ואינה צריכה בדיקה, לא לפני תשמיש ולא לאחר תשמיש.

ואדרבה אין לה לבדוק את עצמה בפני בעלה, שלא יהא ליבו נוקפו לחשוב: מסתמא הרגישה, שאם לא הרגישה – לא היתה בודקת. ולכן, אם תבדוק בפניו לפני תשמיש, איכא למיחש שמא מחמת שיהיה ליבו נוקפו, יפרוש את עצמו ממנה. ואם תבדוק בפניו לאחר תשמיש, איכא למיחש שמא יהא ליבו נוקפו לחשוב דמסתמא הרגישה בשעת תשמיש, ויפרוש את עצמו בפעם אחרת.

ועל כן לא תבדוק בפני בעלה. אבל שלא בפני בעלה, כל אשה שמרבה לבדוק את עצמה – הרי זו משובחת.

(ו)

• אשה שאין לה וסת קבוע כלל, יש לה לבדוק את עצמה לפני תשמיש ולאחר תשמיש. וגם הבעל יש לקנח את עצמו לאחר תשמיש, ולראות אם לא נמצאת איזו טיפה דם. ואך כשהיא בחזקת מסולקת מדמים, כגון מעוברת לאחר שלושה חודשים, או מניקה, או זקנה, אלו אינן צריכות בדיקה.

(ז)

ויש נשים שאין להם וסת קבוע ממש, אבל יש להן על כל פנים מספר ימים ידועים שבהן אינן רואות. כגון אשה שהיא מוחזקת שבכל עשרים וחמישה יום לאחר ראייתה – אינה חוזרת ורואה, אלא אחר כך, ואז אין לה יום קבוע, שלפעמים היא מאחרת יום או יומיים או שלושה ימים. אשה כזו, עד עשרים וחמישה יום, כיוון שהוחזקה שלוש פעמים שבימים אלו אינה רואה, דינה בימים אלו כמו אשה שיש לה וסת קבוע. ובימים שלאחר כן, שהיא נבוכה בהם ואין לה בהן חזקת טהרה, אסורה לבעלה. (ועיין יורה דעה סימן קפ"ד סעיף ב' ברמ"א, ובספרי לחם ושמלה סימן קפ"ו לחם ס"ק ו').