קיצור שולחן ערוך מנוקד - קנד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< · קיצור שולחן ערוך מנוקד - · קנד · >>

סעיף א

כָּל וֶסֶת נִקְּבָּע בְּשָׁלֹשׁ פְּעָמִים רְצוּפוֹת, שֶׁאִם רָאֲתָה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים רְצוּפוֹת בִּזְמַן שָׁוֶה כְּפַעַם בְּפַעַם, אֲזַי זְמַן זֶה הוּא לָהּ לְוֶסֶת קָבוּעַ. יֵשׁ נָשִּׁים שֶׁהֵן קוֹבְעוֹת וֶסְתָּן בְּיָמִים שָׁוִים בַּחֹדֶֹש, כְּגוֹן שֶרָאֲתָה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים רְצוּפוֹת, כָּל פַּעַם בְּרֹאשׁ-חֹדֶֹש, וַהֲרֵי לָהּ וֶסֶת קָבוּעַ בְּרֹאשֹ-חֹדֶֹש. וְכֵן אִם רָאֲתָה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּחֲמִשָּׁה יָמִים בַּחֹדֶֹש, אֲזַי יוֹם חֲמִישִי בַּחֹדֶֹש הוּא יוֹם וֶסֶת קָבוּעַ שֶׁלָּהּ, וְזֶה נִקְרָא וֶסֶת הַיָּמִים, שֶׁקָּבְעָה בְּיוֹם יָדוּעַ בַּחֹדֶֹש. וְאַף-עַל-פִּי שֶׁמִּסְפַּר הַיָמִים אֲשֶר בֵּין רְאִיָה לִרְאִיָה אֵינָם שָוִים, כִּי יֵֹש חֳדָשִׁים שֶׁאֵין לָהֶם רַק תִּשְׁעָה וְעֶשְׂרִים

כד סיון

סעיף ב

יוֹם, וְיֵשׁ מִשְּׁלֹשִים יוֹם, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן שֶׁהִיא לְמוּדָה לִרְאוֹת בְּיוֹם קָבוּעַ בַּחֹדֶֹש, הֲוֵי לָהּ יוֹם זֶה וֶסֶת קָבוּעַ

סעיף ג

אֲבָל רֹב הַנָּשִּׁים, דַּרְכָּן לִקְבֹּעַ וֶסְתָּן בְּהַפְלָגוֹת שָׁווֹת, דְּהַיְנוּ ֹשֶׁהִיא מַפְלֶגֶת וּמְחַלֶּקֶת בֵּין רְאִיָה לִרְאִיָה, יָמִים שָׁוִים בְּמִסְפָר. כְּגוֹן שֶׁהִיא רוֹאָה פַּעַם אַחַת וּמַפְסֶקֶת חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים יוֹם אוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם אוֹ שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִים יוֹם וְכַדוֹמֶה, וְחוֹזֶרֶת וְרוֹאָה. אִם עָשְׂתָה שָׁלֹש הַפְלָגוֹת שָׁוֹות וּרְצוּפוֹת, הֲוֵי לָהּ וֶסֶת קְבוּעַ. וְזֶה נִקְרָא וֶסֶת הַפְלָגוֹת. וּלְאַחַר שֶׁתַּפְלִיג שׁוּב יָמִים בְּמִסְפַּר אֵלּוּ, אֲזַי הַיוֹם הַבָּא הוּא יוֹם וֶסֶת קָבוּעַ שֶׁלָּהּ. וְכֵיוָן שֶׁכָּל וֶסֶת אֵינוֹ נִקְבָּע בְּפָחוֹת מִשָּׁלֹש פְּעָמִים, וְהַפְלָגָה אֵינָהּ נִכֶּרֶת אֶלָּא בִּשְׁתֵּי רְאִיּוֹת, לָכֵן לְוֶסֶת הַפְלָגוֹת צְרִיכוֹת אַרְבַּע רְאִיוֹת, כְּגוֹן שֶׁרָאֲתָה הַיּוֹם, וְהִפְלִיגָה חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים יוֹם וְרָאֲתָה, וְשׁוּב הִפְלִיגָה חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים יוֹם וְרָאֲתָה, וְשׁוּב הִפְלִיגָה חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים יוֹם וְרָאֲתָה הֲרֵי רָאֲתָה אַרְבַּע פְּעָמִים, אֲשֶׁר בֵּינֵיהֶן שָׁלֹשׁ הַפְלָגוֹת שָׁוֹות, וְקָבְעָה וָסֶת

סעיף ד

וְיֵשׁ נָשִים, שֶׁאֵין לָהֶן יוֹם קָבוּעַ לִרְאוֹת, לֹא בִימֵי הַחֹדֶֹש, וְלֹא בְהַפְלָגוֹת שׁוֹות, אֲבָל יֵשׁ לָהֶן סִימָנִים בְּגוּפָן, כְּגוֹן שֶׁדַּרְכָּהּ הִיא, שֶׁקֹּדֶם רְאִיָתָהּ הִיא מְפַהֶקֶת, דְּהַיְנוּ, כְּאָדָם שֶׁפּוֹֹשֵט זְרוֹעוֹתָיו מֵחֲמַת כֹּבֶד, אוֹ כְּאָדָם שֶׁפּוֹתֵחַ פִּיו מֵחֲמַת כֹּבֶד, אוֹ כְּאָדָם שֶׁמּוֹצִיא קוֹל דֶּרֶךְ הַגָּרוֹן מֵחֲמַת הַמַּאֲכָל שֶׁאָכַל, כָּל אֵלּוּ עִנְיָנֵי פִהוּק הֵן. וְכֵן אִם מִתְעַטֶֹּשֶׁת דֶּרֶךְ מַטָּה אוֹ דֶּרֶךְ מַעְלָה, אוֹ מַרְגֶשֶׁת אֵיזֶה מֵחוֹשׁ נֶגֶד טַבּוּרָהּ אוֹ בְּבֵית הָרֶחֶם, אוֹ שֶׁאָחֲזוּהָ צִירֵי הַקַּדַּחַת, אוֹ סָמְרוּ שַׂעֲרוֹת בְּשָׂרָהּ, אוֹ שֶׁרֹאשָׁהּ וְאֵבָרֶיהָ כְּבֵדִים עָלֶיהָ, כֹּל שֶׁהֻחְזְקָה שָׁלֹש פְּעָמִים רְצוּפוֹת שֶׁבָּא לָהּ אֶחָד מִן המִּקְרִים הַנִּזְכָּרִים, וְאַחַר כָּךְ רָאֲתָה דָם, הֲרֵי זוֹ קָבְעָה וֶסֶת, וְזֶה נִקְרָא וֶסֶת הַגוּף. וְדַוְקָא פִּהוּק וְעִטּוּשׁ כַּמָּה פְעָמִים זוֹ אַחַר זוֹ הֲוֵּי סִימָן וֶסֶת, וְקָבְעָה בָּהֶם. אֲבָל מִשּׁוּם פִּהוּק וְעִטּוּשׁ פַּעַם אַחַת, אֵין הַוֶּסֶת נִקְבָּע, כִּי זֶה דֶרֶךְ כָּל הָאָדָם. וְדַוְקָא שֶׁקָּבְעָה כָּל שָׁלֹש הַפְּעָמִים עַל יְדֵי מִקְרֶה אֶחָד. אֲבָל אִם פַּעַם בְּמִקְרֶה זֶה וּפַעַם בְּמִקְרֶה זֶה, לֹא הֲוֵי קְבִיעוּת

סעיף ה

וְיֵשׁ שֶׁקּוֹבְעוֹת לְיָמִים אוֹ לְהַפְלָגוֹת שָׁוֹוֹת בְּצֵרוּף פִּהוּק וְעִטּוּשׁ וְכַדּוֹמֶה. דְּהַיְנוּ שֶׁבְּכָל חֲמִשָׁה יָמִים בַּחֹדֶשׁ, הִיא מְפַהֶקֶת אן מִתְעַטֶּשֶׁת וְאַחַר כָּךְ הִיא רוֹאָה, אוֹ כְּשֶׁהִיא מַפְלֶגֶת מִרְאִיָה חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים יוֹם, הִיא מְפַהֶרֶת אוֹ מִתְעַטֶּשֶׁת וְאַחַר כָּךְ הִיא רוֹאָה. וְזֶה נִקְרָא וֶסֶת הַמֻּרְכָּב, דְּהַיְנו שֶׁהוּא מֻרְכָּב מִיוֹם שָוֶה עִם סִימַן הַגוּף. אִם קָבְעָה כֵן שָׁלֹש פְּעָמִים, אֲזַי כְּשֶּׁמַגִּיעַ הַיּוֹם הַמֻּגְבָּל וְהִיא מְפַהֶקֶת אוֹ מִתְעַטֶּשֶׁת, חוֹשֶׁשֶׁת לוֹ. אֲבָל בְּיוֹם גְּרִידָא אוֹ בְּפִהוּק וְעִטוּשׁ גְּרִידָא, אֵינָהּ צְרִיכָה לָחוֹּש, כֵּיוָן שֶׁלֹּא קָבְעָה אֶלָּא בְּתַרְויְהוּ כַּהֲדָדֵי

סעיף ו

יש עוֹד מיני וסתות, וסת הדילוג, וסת מחמת אונס אוֹ מחמת אכילת דברים חריפים. אבל מאחר שאינם שכיחים, אין לנו עסק בהם פה, והמה מבוארים בעז"ה בספרי לחם ושמלה - הערת המחבר ז"ל

סעיף ז

כָּל אִשָּׁה שֶׁיֵשׁ לָהּ וֶסֶת קָבוּעַ, הֲרֵי זוֹ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת וֶסְתָּהּ בְּחֶזְקַת טְהוֹרָה, וּבַעְלָהּ בָּא עָלֶיהָ, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִשְׁאֹל אוֹתָהּ כְּלוּם. וַאֲפִלּוּ הִיא יְשֵׁנָה קְצָת, יָכוֹל לָבוֹא עָלֶיהָ, וְאֵינָה צְרִיכָה בְדִיקָה לֹא לִפְנֵי תַּשְׁמִישׁ וְלֹא לְאַחַר תַּשְׁמִישׁ. וְאַדְּרַבָּא, אֵין לָהּ לִבְדֹּק אֶת עַצְמָהּ בִּפְנֵי בַעְלָהּ, שֶׁלֹּא יְהֵא לִבּוֹ נוֹקְפוֹ לַחְשֹׁב מִסְּתָּמָא הִרְגִּישָׁה, שֶׁאִם לֹא הִרְגִישָׁה לֹא הָיְתָה בוֹדֶקֶת. וְלָכֵן אִם תִּבְדֹּק בְּפָנָיו לִפְנֵי תַּשְׁמִישׁ, אִכָּא לְמֵיחָשׁ, שֶׁמָּא מֵחֲמַת שֶיִהְיֶה לִבּוֹ נוֹקְפוֹ יִפְרוֹשׁ אֶת עַצְמוֹ מִמֶּנָה. וְאִם תִּבְדֹּק בְפָנָיו לְאַחַר תַּשְׁמִישׁ, אִכָּא לְמֵיחָש, שֶׁמָּא יְהֵא לִבּוֹ נוֹקְפוֹ לַחְשֹׁב, דְּמִסְּתָמָא הִרְגִּישָׁה בִּשְעַת תַּשְׁמִישׁ, וְיִפְרוֹשׁ אֶת עַצְמוֹ בְפַעַם אַחֶרֶת. וְעַל כֵּן לֹא תִבְדֹּק בִּפְנֵי בַעְלָהּ. אֲבָל שֶׁלֹּא בִפְנֵי בַעְלָהּ, כָּל אִשָּׁה שֶׁמַּרְבֶּה לִבְדֹּק אֶת עַצְמָהּ, הֲרֵי זוֹ מְשֻׁבָּחַת