קיצור שולחן ערוך כג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< | קיצור שולחן ערוך · סימן כג | במהדורה המנוקדת | >>

קצת דיני ספר תורה
ובו ל' סעיפים:

א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל

(א)[עריכה]

  • כשמוציאין את הספר תורה מן ארון הקודש ונושאין אותו אל התיבה שקורין בו שם, נושאין אותו דרך צפון, שהוא לימין הנושא. וכשמחזירין אותו אל ארון הקודש, נושאין אותו דרך דרום. וצריכין להחזיק אח הספר-תורה ביד ימין. ומצווה על כל אדם שהספר-תורה עובר לפניו, שילווה אותו עד אל התיבה.

(ב)[עריכה]

  • העולה לתורה, יש לו להתעטף בטלית מצוייצת (ועיין לעיל סימן ט' סעיף י"א). ועולה בדרך קצרה לו, ויורד בדרך ארוכה. ואם שני הדרכים שווים, עולה בדרך הימין ויורד בדרך השני.
ונוהגין שהוא ממתין עד שהעולה אחריו אמר הברכה האחרונה, ויורד בין גברא לגברא.

(ג)[עריכה]

  • פותח את הספר-תורה, ורואה באיזה מקום יקרא. ואוחזו כך פתוח בשתי ידיו, וסוגר עיניו ואומר: "ברכו את ה' המבורך". ויש לו לומר בקול, כדי שישמעו כל הקהל. והם עונין: "ברוך ה' המבורך לעולם ועד". ואם לא שמעו הצבור את המברך, אף על פי ששמעו שהש"ץ עונה, לא יענו עמו; אלא לאחר שסיים הש"ץ, עונין אחריו אמן.
לאחר שענו הקהל "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", חוזר העולה ואומר: גם כן: "ברוך ה' המבורך לעולם ועד" (עיין לעיל סימן ט"ו סעיף ח'). ומברך הברכה: "אשר בחר בנו" וכו', ועונין הקהל אמן. ומסלק את ידו השמאלית, ואוחז את הספר-תורה בשעת הקריאה רק בימינו. הקורא קורא, והוא קורא עמו בלחש. ואין הקורא רשאי לקרות עד שיכלה אמן מפי הצבור. וכל הקהל יכוונו דעתם לשמוע היטב קריאת התורה.
לאחר הקריאה חוזר העולה ואוחזו גם בשמאלו, וגוללו, ומברך ברכה אחרונה.

(ד)[עריכה]

  • אסור לאחוז את הספר-תורה בעצמו ערום, אלא יאחזו על ידי הטלית, או יאחזו בעמודיו. ויש מחמירין, שגם בעמודים אין אוחזין ערום, אלא על ידי הטלית.

(ה)[עריכה]

  • העולה וגם הקורא צריכין לעמוד. ואפילו רק לסמוך על שום דבר – אסור, משום דצריכין לעמוד באימה, דכשם שניתנה התורה באימה, כך אנו צריכין לנהוג בה באימה. ואך מי שהוא אדם חלוש, יכול לסמוך קצת, סמיכה כל דהו.

(ו)[עריכה]

  • בשעה שהעולה אומר "ברכו" והקהל אומרים: "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", צריכין כל הציבור לעמוד. אבל בשעה שאומר הברכה: "אשר בחר בנו", וכן בשעת הקריאה ובשעת ברכה אחרונה, אין חיוב שיעמדו הקהל. אלא המדקדקין במצוות מחמירין על עצמם ועומדין, וכן נכון. אבל בין גברא לגברא אין להחמיר כלל.

(ז)[עריכה]

  • אם הקורא בעצמו הוא עולה לתורה, צריך שיעמוד אחר אצלו, שכשם שניתנה התורה על ידי סרסור (משה רבינו עליו השלום), כך אנו צריכין לנהוג בה על ידי סרסור.

(ח)[עריכה]

  • כיוון שהתחיל הקורא לקרות, אסור לכל הקהל לדבר אפילו בדברי תורה. ואפילו בין גברא לגברא.
ואסור לצאת מבית הכנסת בשעה שקורין בתורה. אבל בין גברא לגברא, שהספר-תורה מגוללת, יכול לצאת לצורך גדול.

(ט)[עריכה]

  • כשיש כהן בבית הכנסת, צריכין לקרות אותו תחילה. ואפילו אם הוא עם הארץ, אלא שהוא אדם כשר, הוא קודם אפילו לתלמיד חכם. ואפילו אם הכהן רוצה למחול, לא מהני.
ואחר הכהן קורין לוי. ואם אין שם לוי, קורין את הכהן אשר עלה במקומו, ואומרים "במקום לוי".
ואם אין כהן בבית הכנסת, קורין במקומו לוי או ישראל. ויש לקרות את היותר גדול בתורה שנמצא שם (עיין מגן אברהם סימן קל"ה ס"ק ז'), ואומרים: "אם אין כאן כהן, לוי במקום כהן", או "ישראל במקום כהן".
ואם קראו ישראל במקום כהן, אין קורין אחריו לוי.
יישוב שכולם כהנים או לוויים, יעשו שאלת חכם איך יתנהגו.

(י)[עריכה]

  • אם הכהן עומד בקריאת שמע או בברכות קריאת שמע, ומכל שכן אם עומד בתפלת שמונה עשרה, אפילו אין שם כהן אחר, אין קורין אותו. ואין צריכין להמתין עליו, משום טירחא דציבורא. אלא קורין לוי או ישראל, ואין אומרים "אם אין כאן כהן", אלא אומרים: "לוי" או "ישראל במקום כהן".
ובדיעבד אם קראוהו, אם עומד בקריאת שמע או בברכותיה, עולה ומברך את הברכות, אבל לא יקרא עם הקורא, אלא ישמע. ומכל מקום אם אפשר לו, יש לו לגמור את הענין שהוא עומד בו להיכא דסליק עניינא קודם שהוא עולה.
ואם עומד בתפילת שמונה עשרה, אפילו קראוהו לא יעלה. וכן בין גאולה לתפילה לא יעלה. ובתפילת "אלהי נצור" וכו', יעלה.
ואם הוא עומד בפסוקי דזמרה, אם אין שם כהן אחר, אפילו לכתחילה קורין אותו, אך לא יקרא עם הקורא. אבל אם יש שם אחר, אין קוראין אותו לכתחילה.
וכן הדין בלוִי.

(יא)[עריכה]

  • אם קראו לכהן או ללוי ואינם שם, לא יקראו לאחר בשמו, שלא יאמרו על הראשון שהוא פגום; אלא יאמרו להאחר "עלה אתה" ויעלה. אבל בנו יכולין לקרוא בשמו, שאין בזה פגם לאביו, שהרי אם האב היה פגום, גם הבן היה פגום. וכן אם הכהן או הלוי אינם יכולים לעלות מפני שעומדים בתפילה, יכולין לקרוא לאחר בשמו, שהרי הכל רואים שאינו עולה מפני שאינו רשאי.
ואם קראו לישראל ואינו שם, יכולין לקרוא לאחר בשמו, כי בישראל לא שייך פגם. וכן אם קראו לכהן או ללוי לאחרון או למפטיר בשבת ויום טוב ואינם שם, יכולין לקרוא לאחר בשם.

(יב)[עריכה]

  • אם לא היה כהן בבית הכנסת, או שהיה אלא שלא ידעו ממנו, וקראו לישראל במקומו ועלה, אפילו אם אמר "ברכו את ה' המבורך", אלא שלא פתח עדיין את הברכה "אשר בחר בנו", ובא הכהן, או שנזכרו שישנו, קורין את הכהן ועולה, ואומר גם הוא "ברכו" וכו'. והישראל, כדי שלא יתבייש, יעמוד שם עד לאחר שיקרא הכהן והלוי, ואז יקראוהו.
אבל אם כבר אמר הישראל את השם מן הברכה, שאמר "ברוך אתה ה'", שוב אינו עולה הכהן.
וכן הדין אם קראו ללוי במקום כהן, ובא הכהן קודם שאמר הלוי "ברוך אתה ה'", עולה הכהן, והלוי ממתין וקוראין אותו אחריו.
וכן הדין אם לא היה לוי, או שלא ידעו ממנו וקראו את הכהן גם במקום לוי, ואחר כך בא הלוי קודם שאמר הכהן "ברוך אתה ה'", קורין את הלוי ועולה.

(יג)[עריכה]

  • אין קורין שני אחים זה אחר זה, בין שהם מן האב, בין מן האם. וכן האב עם בנו או בן בנו, אין קורין זה אחר זה, משום עינא בישא. ואפילו הם אומרים שאינן מקפידין. ואפילו האחד הוא אחרון והשני מפטיר. ודווקא בשבת שאין מוציאין ספר תורה אחר למפטיר, אבל כשמוציאין ספר תורה אחר למפטיר, מותר. וכן אם המפטיר אינו בר מצווה, מותר.
ובכל אלו אם קראוהו וכבר עלה, לא ירד.
ובשני אחים רק מן האם, והאב עם בן בנו, אם קראוהו, אפילו עדיין לא עלה – יעלה. ובמקום הצורך יש להתיר באלו אפילו לכתחלה לקראם זה אחר זה.

(יד)[עריכה]

  • מי שעלה לתורה בבית הכנסת אחת, ואחר כך נזדמן לבית הכנסת אחרת וקראוהו גם כן, אפילו לפרשה שכבר עלה לה, עולה שנית ומברך את הברכות.

(טו)[עריכה]

  • בתענית צבור כשקורין "ויחל", אין קוראין לעלות לתורה אלא למי שהתענה. ואם אין כאן כהן אחר אלא זה שאינו מתענה, או שאין בדעתו להשלים, קוראין לישראל או ללוי במקומו. וטוב שיצא הכהן מבית הכנסת.
ואם יש כהן אחר, אינו צריך לצאת, אלא יודיע שלא יקראוהו. ואם יקראוהו, לא יעלה.
ואם הוא בשני ובחמישי, אף על פי שקורין "ויחל", מכל מקום כיוון שעתה הוא זמן קריאת התורה, לכן בדיעבד אם לא יצא מבית הכנסת וקראוהו, יעלה.

==(טז)== וכן מי שהוא דר בארץ ישראל, ששם עושין יום טוב רק יום אחד (מלבד ראש השנה), ובא לחוץ לארץ, והיה בבית הכנסת ביום שני של יום טוב, אין לקרות אותו לעלות לתורה, והדין כמו שכתוב בסעיף הקודם.

(יז)[עריכה]

  • סומא, נוהגין לקרותו. ואף על פי דדברים שבכתב אסור לקרותן בעל פה, מכל מקום בזמן הזה, כיוון שהקורא קורא לפניו, מותר. ונוהגין שאין מדקדקין אם הוא תלמיד חכם או עם הארץ, דמסתמא יכול לקרות עם הקורא.

(יח)[עריכה]

  • אם הראו להעולה המקום שיקרא, ובירך, ואחר כך נזכרו שאין זה המקום, אלא שבמקום אחר צריכין לקרות, בין שכבר התחילו לקרות בין שעדיין לא התחילו, אם המקום שצריכין לקרות היה גם כן גלוי לפניו, אפילו הוא בעמוד אחר ולאחר המקום שהראו לו, אינו צריך לברך שנית, משום דדעתו היה על המקום שבירך ועל כל מה שנגלה לפניו.
אבל אם לא היה המקום גלוי לפניו, אלא שצריך לגלול את הספר, או אפילו היה המקום נגלה לפניו, אלא שהוא קודם להמקום שהראו לו, צריך לברך שנית הברכה "אשר בחר בנו". אבל "ברכו" לא יאמר שנית. ויאמר תחילה "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" על הברכה הראשונה שבירך לבטלה.
ואם עדיין לא אמר אלא "ברוך אתה ה'", יסיים "למדני חקיך".
ואם המקום שהוא צריך לקרות הוא למעלה ממקום שהראו לו, אבל הוא סמוך, באופן שיכולין לקרות לו גם שלושה פסוקים ממקום שבירך ולהלן, שהכל הוא בפרשת היום, יעשו כן, ולא יברך שנית.

(יט)[עריכה]

  • צריך כל העולה, לקרות לכל הפחות שלושה פסוקים. ובשני ובחמישי, וכן בשבת במנחה, צריכין לקרות לכולם לכל הפחות עשרה פסוקים. ויש לקרות להשלישי ארבעה פסוקים. ובדיעבד אם לא קראו לכולם אלא תשעה פסוקים, שלושה לכל אחד, יצאו. ובפורים, שאין קורין לכולם אלא תשעה פסוקים, זהו משום דסליק עניינא.

(כ)[עריכה]

  • הקורא בתורה, לא יסיים במקום שלא יישאר משם עד הפרשה, דהיינו פתוחה או סתומה, שלושה פסוקים לכל הפחות.
ואם כבר בירך לאחר שסיים בפחות משלושה פסוקים סמוך לפרשה, הקורא אחריו אין צריך להתחיל מפסוק שלפניו, רק יתחיל ממקום שפסק הראשון, ויקרא עמו עוד שלושה פסוקים בפרשה שניה.
ופרשה שאין בה אלא שני פסוקים, מותר להפסיק שם.
אם יש פיסקא באמצע פסוק, כגון בתחילת פרשת פינחס, מותר לסיים אפילו בפסוק הסמוך לה.

(כא)[עריכה]

  • וכן לא יתחיל בפחות משלושה פסוקים לאחר התחלת הפרשה. ולכן זה שלפניו לא יסיים בפחות משלושה פסוקים לאחר התחלת הפרשה.

(כב)[עריכה]

  • יכוין להתחיל תמיד בדבר טוב לישראל ולסיים בדבר טוב לישראל. וכן לא יסיים במי שעשה מעשה רע.

(כג)[עריכה]

  • אם קראו לאחד רק שני פסוקים ובירך ברכה אחרונה, צריך לחזור ולקרות, ויברך ברכה לפניה ולאחריה. וכיוון שלאחר ברכה אחרונה הוי היסח הדעת, על כן צריך להתחיל גם "ברכו". ויקרא שני פסוקים שקרא תחילה, ועוד פסוק אחד עמו.
ואם קרה זאת בשלישי, והשנים שלפניו קראו רק שלושה שלושה, צריכין לקרות עוד שני פסוקים, שיהיו כולם ארבעה פסוקים.
ואם קרה זאת בכהן, שלא קרא רק שני פסוקים, וכבר קראו אחריו לוי ונזכרו אחר כך, אזי הדין כן הוא: אם הלוי עדיין לא בירך ברכה ראשונה, אף שאמר "ברכו", לא הוי התחלת הברכה. ולכן יחזור הכהן ויקרא שלושה פסוקים בברכות כמו שכתבנו, והלוי ימתין ויקרא אחר כך. אבל אם כבר בירך הלוי, אז יקראו עם הלוי ממקום שפסק הכהן (שאם יקראו להלוי מה שקראו להכהן, יהיה פגם להכהנים אשר המה שמה, כי יאמרו שהלוי התחיל לקרות בתורה). ואחר הלוי יקראו שני ישראלים, שיהיו שלושה קרואים, והכהן אינו מן המנין (כיוון שלא קרא רק שני פסוקים).
ואם קרה כן בלוי, שלא קרא רק שני פסוקים והישראל כבר בירך, יקראו להישראל אלו שני פסוקים שקרא הלוי ועוד פסוק אחד, ויקראו עוד ישראל אחד לתשלום שלושה קרואים.
ואם לא היה כהן בבית הכנסת וקראו ישראל במקומו, ואירע כן שלא קראו לו אלא שני פסוקים, ולא נזכרו עד לאחר שקראו ישראל שנִי ובירך, אז יתחיל הישראל השני מתחילת הסדרה, והישראל הראשון ימתין ויקרא אחריו, ואחריו יקראו עוד לישראל.

(כד)[עריכה]

(כה)[עריכה]

  • לאחר קריאת התורה, אומרים חצי קדיש, ומגביהין את הספר-תורה. המגביה פותח את הספר-תורה שיהיו שלושה עמודיט מן הכתב גלוי, ומראהו לימינו ולשמאלו, לפניו ולאחריו, כי מצווה על כל האנשים לראות את הכתב, ואומרים "וזאת התורה" וכו'.
וגוללין את הספר. ומצווה לגוללו שיהא התפר באמצע שתי הגלילות, ויגללו עד שיהא התפר הסמוך באמצע. אם התפר שלפניו יותר סמוך – יגללו לשם, ואם התפר שלאחריו יותר סמוך – יגללו לשם, דלמעט בגלילה עדיף, משום כבוד ספר תורה.

(כו)[עריכה]

  • בכל עת שקורין בתורה, אומרים אחר כך חצי קדיש, לבד ממנחה בשבת ומנחה בתענית, שסומכין על הקדיש שאומרים לפני תפילת שמונה עשרה.

(כז)[עריכה]

  • בשני ובחמישי אומר הש"ץ לאחר הגבהת התורה, "יהי רצון" וכו'. וצריכין הציבור לשמוע ולענות אמן. וכשאין אומרים תחנון, אין אומרים "יהי רצון".

(כח)[עריכה]

  • אחר כך מכניסין את הספר-תורה לארון הקודש. ומצווה על כל אדם שהספר-תורה עובר לפניו, וכן המגביה והגולל, שילוו אותו עד לפני ארון הקודש.

(כט)[עריכה]

  • במקום שאין ספר תורה, קורא אחד מתוך חומש בקול רם והציבור ישמעו, שלא תשתכח תורת קריאה.

(ל)[עריכה]

  • עשרה שמתפללים ואין להם ספר תורה לקרות, אין מביאים להם ספר תורה לצורך הקריאה, אפילו הם חבושים בבית האסורים, ואפילו בראש השנה ויום הכיפורים. אך אם מכינים יום או יומים מקודם ארון או תיבה, שעושין מקום קבוע לספר תורה, מותר.
ולצורך אדם חשוב, והוא חולה, מותר להביא גם לצורך הקריאה לבד. ויש אומרים דלאדם חשוב אפילו אינו חולה, ולחולה אפילו אינו אדם חשוב, מותר. ויש להקל בשבת פרשת זכור ופרשת פרה, מפני שיש אומרים שהן דאורייתא (עיין לקמן סימן ק"מ).