קיצור שולחן ערוך טו

<< | קיצור שולחן ערוך · סימן טו | במהדורה המנוקדת | >>

דיני קדיש וברכו וצירוף עשרה ואם יצאו מקצתן ודין הש"ץ
ובו יג סעיפים:

א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג

(א)

• אחר ישתבח אומר הש"ץ חצי קדיש.
• אין אומרים קדיש וברכו וקדושה ואין קורין בתורה, אלא בעשרה אנשים גדולים.

ואם לא היו עשרה בשעה שאמרו "ישתבח", אלא שנשלמו אחר כך, לא יאמר הש"ץ קדיש, כי אין אומרים קדיש אלא אחר דבר שנאמר בעשרה. ולכן ימתינו מלומר ישתבח, עד שיבואו עשרה. ויכולין להמתין עד קרוב לחצי שעה.

ויותר לא ימתינו, אלא יאמרו "ישתבח" וימתינו; וכשיבואו עשרה, יאמרו תחילה איזה פסוקים, ואחריהם יאמר הש"ץ חצי קדיש.

(ב)

• גדול היינו שעברו לו שלוש עשרה שנה ונכנס לשנת ארבע עשרה (וסומכין על החזקה, דמסתמא הביא שתי שערות). כגון שנולד בראש חודש ניסן, אינו נעשה גדול עד ראש חודש ניסן, דהיינו בתחלת הלילה של ראש חודש ניסן לאחר שלוש עשרה שנים, נעשה גדול.
• מי שנולד בחודש אדר כשהיתה שנה פשוטה, וכשנעשה גדול – השנה מעוברת, אינו נעשה גדול עד אדר שני. אבל אם נולד בשנה מעוברת באדר ראשון, נעשה גדול גם כן באדר ראשון.

ואם כשנולד היתה שנה מעוברת, וכשנעשה גדול הוא שנה פשוטה, בין שנולד באדר ראשון בין באדר שני, נעשה גדול ביום זה באדר של עתה.

ונמצא כי לפעמים, נער שנולד קודם לחברו, יתאחר יותר להיות גדול מחברו שנולד אחריו, כגון שנולדו בשנה מעוברת, זה בכ' לאדר ראשון, וזה בי' באדר שני, והשנה אשר נעשים גדולים היא שנה פשוטה.

(ג)

• צריכים ליזהר שלא למנות את האנשים לגולגלותם לידע אם יש מניין, כי אסור למנות את ישראל לגולגלותם אפילו לדבר מצווה, דכתיב: "וישמע שאול את העם ויפקדם בטלאים" (פר"ח). ונוהגין למנותם באמירת הפסוק "הושיעה את עמך" וגו', שיש בו עשר תיבות.^{[דרכי הלכה 1]}

(ד)

• צריכין שיהיו כל העשרה במקום אחד והש"ץ עמהם. אבל אם מקצתם בחדר זה ומקצתם בחדר אחר, אינם מצטרפין, אף על פי שהפתח פתוח ביניהם. ואפילו אם הרוב המה בבית הכנסת והמיעוט בעזרה שלפני בית הכנסת, אינם נגררים אחר הרוב להצטרף עמהם.

ואפילו העומדים על האסקופה בתוך הפתח מן האגף ולחוץ, דהיינו כשסוגרים את הדלת נמצא מקום זה לחוץ, אף על פי שעתה הפתח פתוח, מכל מקום נדון כלחוץ.

• וכל זאת לעניין צירוף לעשרה. אבל אם היו כאן עשרה ואומרים קדיש או ברכו או קדושה, אזי כל השומע קולם יכול לענות עמהם, אפילו כמה בתים מפסיקים ביניהם, כי אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים; ובלבד שלא תהא שם צואה או עבודה זרה.^{[דרכי הלכה 2]}

(ה)

צריך ליזהר מאוד לשמוע הקדיש ולענות אחריו בכוונה. ומכל שכן ב"אמן יהא שמיה רבא", שצריך לכוין היטב; שכל העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כוחו וכוונתו, קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה.

ויש לענות אותו בקול רם, שבקול זה שובר כל המקטרגים ומבטל כל גזרות קשות. ומכל מקום לא יתן קולות גדולות, שלא יתלוצצו עליו בני אדם ויגרום להם חטא.

• אומרים "אמן יהא שמיה רבא" וכו' עם תיבת "יתברך", ואחר כך ישמע מן הש"ץ ויאמר אמן.^{[דרכי הלכה 3]}

(ו)

• יש אומרים שאין צריכין לעמוד בקדיש. אך כל קדיש שתפסו בעמידה, כגון אחר הלל, יש לעמוד עוד בו עד לאחר "אמן יהא שמיה רבא".
• ויש אומרים שיש לעמוד תמיד לקדיש ולשאר דבר שבקדושה, דיש ללמוד בקל וחומר מעגלון מלך מואב, דכתיב: "ואהוד בא אליו" וגו' "ויאמר אהוד דבר אלהים לי אליך ויקם מעל הכסא". ומה עגלון מלך מואב שהיה עובד כוכבים ומזלות קם לדבר ה', כל שכן אנחנו עמו. וכן יש להחמיר.^{[דרכי הלכה 4]}

(ז)

• אם אין תשעה שומעין להש"ץ, לא יאמר כלל קדיש, כי כל דבר שבקדושה אין אומרים בפחות מעשרה, דהיינו אחד אומר ותשעה שומעין.

ומכל מקום אם אחד מהעשרה מתפלל תפלת שמונה עשרה, אף על פי שאינו יכול לענות עמהם, מצטרף. והוא הדין לשניים, שלושה וארבעה, כל שנשאר הרוב שעונין, אין עניית המיעוט מעכבת (ועיין להלן סימן כ' סעיף ב').

אבל אם אחד מהן ישן, צריכין להקיצו, כי הישן אינו מצטרף לעשרה.^{[דרכי הלכה 5]}

(ח)

• לאחר שאמר הש"ץ חצי קדיש, אומר בקול רם: "ברכו את ה' המבורך", והציבור עונין: "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", והש"ץ חוזר ואומר גם כן: "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", שלא יוציא את עצמו מן הכלל, שאומר להם "ברכו", והוא אינו מברך.
• יש נוהגין לענות אחר הש"ץ אמן, אבל הש"ץ לא יענה אחר אמירת הקהל.
• אם הש"ץ מאריך בניגון בברכו, אומרים הקהל "יתברך" וכו'. ואין לאומרו אלא בשעה שהוא מנגן. אבל כשאומר התיבות לא יאמרו כלום, אלא ישמעו מה שהוא אומר.
• אף מי שלא שמע מן הש"ץ שאמר "ברכו", אלא שומע שהציבור עונין "ברוך" וכו', יכול גם הוא לענות עמהם^{[דרכי הלכה 6]} (עיין אליה רבא סי' קל"ט סק"ט).

(ט)

• הקדושה שביוצר, יש להדר לאומרה בציבור. ואם אי אפשר, אומרה גם ביחידות.^{[דרכי הלכה 7]}

(י)

• אם אין בבית הכנסת רק מניין מצומצם, אסור לכל אחד מהם לצאת, ועל היוצא נאמר: "ועוזבי ה' יכלו". אבל אם יישארו עשרה, יכולים היתרים לצאת אם כבר שמעו ברכו וקדושה והקדישים עד לאחר עלינו.

ובדיעבד אם לא נשארו עשרה, יכולים לגמור גם בלא עשרה (רק שיהיו רוב מניין) את העניין שהתחילו בעשרה.

ואם התחיל הש"ץ לחזור את התפילה, גומר החזרת כל התפילה, ואומרים קדושה, וגם אומר "אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו בברכה" וכו'. אבל אין הכהנים נושאין את כפיהם, וגם אין אומרים קדיש לאחר השמונה עשרה, כי המה עניינים אחרים (כן כתב הפר"ח ועוד מהאחרונים ז"ל).

ואם התחילו לקרות בתורה בעשרה ויצאו מקצתן, גומרין את הקריאה,^{[דרכי הלכה 8]} אבל אין מוסיפין. וגם אין קורין למפטיר, אלא האחרון שבמניין הקרואים קורא את ההפטרה בלא ברכות.

(יא)

• הש"ץ צריך שיהיה הגון, שנאמר: "נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה", ואמרו רז"ל: זה ש"ץ שאינו הגון ויורד לפני התיבה. ואיזהו הגון? זה שהוא ריקן מעבירות ופרקו נאה, פירוש, שלא יצא עליו שם רע אפילו בילדותו, ושהוא עניו ומרוצה לקהל, שיסכימו לתפילתו, ויש לו נעימה וקול ערב שמושך הלב, ורגיל לקרות בתורה נביאים וכתובים, כדי שיהיו הפסוקים שבתפילה סדורים בפיו.

ואם אין מוצאין מי שיהיה בו כל המידות הללו, יבחרו את הטוב שבהם בחכמה ובמעשים טובים.

(יב)

• אין לאדם להתפלל לפני התיבה שלא ברצון הקהל. וכל מי שמתפלל שלא ברשות מחמת אלמות וגיאות, אין עונין אמן אחר ברכותיו, שנאמר: "ובוצע ברך נאץ ה'" (ועיין להלן סימן כ"ט סעיף ט').

(יג)

• אין ממנין לש"ץ קבוע אלא מי שנתמלא זקנו. אבל באקראי בעלמא, כל שהוא בן שלוש עשרה שנה ויום אחד יכול לירד לפני התיבה^{[דרכי הלכה 9]} (יתר דיני הש"ץ בשולחן ערוך אורח חיים נג).

דרכי הלכה

^{הערות הרב מרדכי אליהו ע"פ מרן השו"ע, בן איש חי וכף החיים}

1. יש טועים וסופרים אנשים באותיות א' ב' וכו' וטועות בידם, וגם המונים בפסוק "הושיע את" לא ימנו בהצבעה באצבע אלא בראיה בלבד (כה"ח נג ס"ק י"א).
2. מטעם זה אין עונים על תפילה וברכות שברדיו ובטלויזיה אע"פ שהם בשידור ישיר (שוע" נ"ה ס' כ, בא"ח ויחי ז).
3. יאמר כ"ח תיבות מן "יהא שמיא וכו' " עד "בעלמא". ויזדרז באמירתו כדי שיספיק לומר "אמן" על "שמיה דקודשא בריך הוא". אם לא הספיק לגמור כ"ח תיבות עד "בעלמא" והש"ץ הגיע ל"שמיה דקודשא בריך הוא" – לא יענה "אמן". (בא"ח ויחי ב ר"פ ח"ב יג).
4. עומדים רק ב"קדיש ברכו" שלפני תפילת ערבית של שבת (בא"ח ש"ש וירא ג). ואם עמד כשתחילו לומר קדיש, לא ישב עד "דאמירן בעלמא". (בא"ח ויחי ח).
5. אבל בחזרת הש"ץ – צריכים כל התשעה להיות ערים ולענות לשליח הציבור (בא"ח תרומה א).
6. יש נוהגים לומר "רבנן" לפני "ברכו" שהוא כעין בקשת רשות מהקהל (בא"ח ויחי יג). אין אנו אומרים "יתברך" או "אמן" בתוך "ברכו" (כה"ח נז ס"ק ו). אבל אם לא שמע את הש"ץ אומר "ברכו" אלא שמע אותו חוזר אחר הקהל – יאמר אחריו "אמן" (בא"ח ויגש יז עיו"ח ויחי כג).
7. כשאומר קדושת יוצר ביחיד, יאמרנה בטעמים כקורא בתורה (שו"ע נט סע' ג עיו"ח שמות ו ז).
8. התחילו בעשרה ויצאו מקצתם, יאמרו חזרת הש"ץ אך לא יאמרו את הקדיש שאחרי קריאה בתורה או אחרי חזרת הש"ץ (כה"ח נה ס"ק לה).
9. גם בבתי ספר שמחנכים לתפילה בציבור – טוב שלא יהיה תלמיד קבוע לש"ץ. ותלמיד פחות מבר מצוה לא יאמר קדיש.