(תהלים קיט צב): "לוּלֵי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי, אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִי"

בלשון ימינו, שעשוע הוא עיסוק קליל ולא חיוני. אולם בפסוק שלנו, המשורר טוען, לכאורה, שאילולי התורה, לא היו לו שעשועים, ובלי שעשועים, הוא היה אובד מרוב עוני; האמנם רק בתורה יש שעשועים? האמנם שעשועים הם כל-כך חיוניים לקיום האדם?

1. ייתכן שהדובר כאן הוא בעל-תשובה. הוא נמצא בחברה נהנתנית, שבה השאיפה העיקרית של כל אדם היא להשיג כמה שיותר שעשועים ותענוגות. החברה משפיעה עליו, הוא נמשך וכמעט מתפתה. הדבר היחיד שמציל אותו הוא, שהוא מצליח למצוא מתיקות והנאה בלימוד התורה. לפי זה, אולי יש לקרוא את המילה האחרונה "בעווני": "אילו לא הייתי מוצא בתורה שלך הנאה ושעשועים, אז הייתי מתפתה לשעשועים של חטא, ו אובד בעווני ".

רעיון דומה, ראו ב (משלי ז ד): "אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ, וּמֹדָע לַבִּינָה תִקְרָא"( פירוט ).

2. ייתכן שהמילה שעשוע מציינת לא רק עיסוק קליל וחביב, אלא כל עיסוק משמח, שאדם שועה ופונה אליו שוב ושוב מרוב אהבה (ראו שעשוע ). הדובר הוא עני וסובל מצרות רבות, והעיסוק בתורה משמח אותו, כי הוא מפנה את נקודת המבט שלו לעולם גבוה יותר, עולם נצחי, עולם של חכמה ורוחניות, שבו אין הבדל בין עני לעשיר, כולם יכולים להתקדם עד אין סוף: "אילו לא הייתי עוסק בתורה, המשעשעת ומשמחת את ליבי, הייתי אובד מרוב דיכאון וצער, בגלל עוניי וצרותיי".

פירוש דומה נמצא במדרש: " "יש בו באדם דברי תורה ויסורין באין עליו, לבו מתיישב עליו, אין בו באדם דברי תורה ויסורין באין עליו, לבו מתמרמר עליו... וכן דוד אמר, אלמלא דברי תורה מרצין אותו בשעה שייסורין באין עליו, כבר עקרתי עצמי מן העולם, שנאמר לולי תורתך שעשועי וגו'" " (תנא דבי אליהו) .

פירוש דומה נמצא בתחילת דברי ה"מצודת דוד": " "לולי תורתך שעשועי - אם לא היתה עסק תורתך משמח אותי, אז הייתי נאבד בעבור רוב עניי. וכאומר: הלא התורה מתשת כח, ואיך תוסיף אומץ אל הנלכד בחבלי עוני, דבר שאין הטבע יורה עליו? אלא ע"כ דבר מלך שלטון על הטבע והנהגת העולם" " ( מצודות ) . אולם לא הבנתי את סוף הדברים.

3. ייתכן שהמילה שעשוע מציינת לא רק עיסוק משמח, אלא כל עיסוק שהאדם שועה ופונה אליו שוב ושוב (ראו שעשוע ). הדובר משבח את התורה, שבזכות העיסוק בה, מצא פתרונות מעשיים לבעיות שהעיקו עליו בעוניו: " "נגד מה שאמר, ש"כרו לי זדים שיחות אשר לא כתורתך", על זה אמר לולי שתורתך שעשועי אז אבדתי בעניי, כי היו מאבדים אותי מלבא בקהל ישראל, רק ע"י שהייתי משתעשע בתורתך, על-ידי-כך השיבותים דבר כפי התורה, וגם שזכות התורה הגינה עלי, וכמו שאמר: "יבואוני רחמיך ואחיה, כי תורתך שעשועי"" " ( מלבי"ם ) .

4. חכמי המדרש פירשו, כנראה, שה' הוא הדובר בפסוק: " "אמר לו [ה' למשה]: 'תורה היתה לי ונתתיה לך, שאלולי היא - אבדתי עולמי'" " ( שמות רבה לז ד ) . כנראה שהם הסתמכו על פסוק בספר משלי, שבו ה' הוא המשתעשע בחכמה, (משלי ח ל): "וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן, וָאֶהְיֶה שַׁעֲשֻׁעִים יוֹם יוֹם, מְשַׂחֶקֶת לְפָנָיו בְּכָל עֵת"( פירוט ).