<< | ספר תהלים • פרק קי"ט • פסוק כ' | >>

נוסח המקרא

מהדורת הכתיב:

גרסה נפשי לתאבה אל משפטיך בכל עת

המהדורה המנוקדת:

גָּרְסָה נַפְשִׁי לְתַאֲבָה אֶל מִשְׁפָּטֶיךָ בְכָל עֵת.

המהדורה המוטעמת:

גָּרְסָ֣ה נַפְשִׁ֣י לְתַאֲבָ֑ה
אֶֽל־מִשְׁפָּטֶ֥יךָ בְכׇל־עֵֽת׃

המהדורה הדקדוקית:

גָּרְסָ֣ה נַפְשִׁ֣/י לְ/תַאֲבָ֑ה אֶֽל־מִשְׁפָּטֶ֥י/ךָ בְ/כָל־עֵֽת׃

תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים

המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.

פרשנות

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

עריכה

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"גרסה" - משתברת נפשי מחמת תאוה כמו (ויקרא ב) גרש כרמל ומנחם חבר לתאבה עם מתאב אנכי את גאון יעקב (עמוס ו) ושניהם לשון שבר

אבן עזרא

עריכה

• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •

גרסה - מן גרש כרמל כמו נצרבה ונשרפה לעשות משפטיך בחייהם. ומלת לתאוה – מרוב אהבתי כמו תאבתי.

מצודות

עריכה

• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •

מצודת ציון

"גרסה" - ענין שבירה כמו ויגרס בחצץ שני (איכה ג)

"לתאבה" - כמו לתאוה

מצודת דוד

"גרסה" - נפשי נשברה מרוב תאותה בכל עת אל משפטיך

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

"גרסה נפשי", הוא ציוי ובקשה שיסיר ה' מעל נפשו את קליפתה החיצונה, שהוא החומר הסוכך עליה והיא טרודה בעניניו, ועי"כ לא תאבה אל משפטי ה' והוא בין המשפטים שבין אדם לחברו שבאים להסיר העול והחמס, וע"י החומר מתאוה האדם לממון למלאות צרכיו ולא יאהב לשמור משפט וצדק ולהרחיק העול בעניני ממונות, ובין משפטי ה' וענשו, שכבר אמר שמחה לצדיק עשות משפט ומחתה לפועלי און, אולם ע"י שנפשו מעוטפת במסך החומר הסוכך עליה לא תאבה אל משפטי ה' והנהגתו, שרק צדיקים ישמחו במשפטיו, וע"י שתגרוס ותקלוף נפשי מקליפת החומר אשר עליה, "תאבה אל משפטיך בכל עת", גם בעת תעניש את הרשעים כי היא בצדקתה לא יגיע אליה רע:

""

(מצות)

ביאור המילות

"גרסה". הוא ציוי ובקשה, והוא מענין גרש כרמל, שקולף הקליפה החיצונית:

פרשנות מודרנית:

ביאור ויקי

עריכה

גרסה נפשי - האם יש טעם ללמוד בעל-פה בלי להבין?

תגובה ל: ביאור:תהלים קיט שנכתבה ב09:46:14 14.03.2005

תהלים קיט כ: "גָּרְסָה נַפְשִׁי לְתַאֲבָה - אֶל-מִשְׁפָּטֶיךָ בְכָל-עֵת".

השורש "גרס" או "גרשׂ" נזכר בויקרא פרק ב - "אביב קלוי באש, גרשׂ כרמל", ושם הוא מתייחס לסוג של מאכל - חיטה בשלה קלויה באש ומרוסקת. כלומר, גרס = ריסק = שבר לחתיכות קטנות (אך לא טחן לקמח).

לפי זה, פירשו המפרשים (רש"י ומצודות) , ש"גרסה נפשי" = נשברה נפשי, מרוב תאוה ללמוד ולקיים את משפטיך. אך לפי פירוש זה, היה ראוי לכתוב "נגרסה נפשי".

לכן, נראה יותר פירושו של רבא ( בתלמוד הבבלי, עבודה זרה יט. ), שלפיו הפסוק ממשיל את הלימוד לאכילה: אדם שמתאוה לאכול מאכל מסוים, לא טוחן אותו בשיניים עד הסוף, אלא רק "גורס" = מרסק אותו בשיניים ובולע אותו במהירות מרוב תאוה; כך גם אדם שמתאוה ללמוד - לא "טוחן" את הלימוד עד הסוף, לא מבין את הכל, אלא רק "גורס" - מבין את הרעיון הכללי ועובר מייד הלאה.

לפי זה, אכן יש טעם ללמוד בעל-פה בלי להבין, אם הלימוד נעשה מתוך תאוה - "לְתַאֲבָה אֶל-מִשְׁפָּטֶיךָ בְכָל-עֵת".