עם טעמים:
הַ֭לְﬞלוּהוּ בְּתֵ֣קַע שׁוֹפָ֑ר הַ֝לְﬞל֗וּהוּ בְּנֵ֣בֶל וְכִנּֽוֹר׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
(ג-ד) "הללוהו", עפ"ז יעמדו שני מיני הלולים, אם יהללו בקדשו ובגבורותיו, שזה יהיה לעתיד שיהיו עם קרובו, ואז "יהללו בתוף ומחול" לרמז שה' הוא ראש המחול, בכ"ז "יהללו" ג"כ "תקע שופר" שמורה החרדה שיפחדו מיראת ה' ורוממותו ובנבל וכנור שמורה השמחה ויהללו בתוף ובמחול, והשם יהיה ראש חולה לצדיקים, ההלול השני אם יהללו "במנים ועוגב ויהללו בצלצלי שמע", והוא בעת שיתנהג עמם בדרך הטבע שאז יהללו ברקיע עוזו וכרוב גדלו, ואז לא ישמחו שמחת המחול על השראת השכינה ביניהם, בכ"ז "יהללו בצלצלי תרועה", שהתרועה מורה החרדה מפני השבר, וייראו מה' פחד העונש, בענין שבשני מיני ההילולים יהיה או שופר או תרועה, שופר מורה על יראת הרוממות, ותרועה מורה על יראת העונש, ותהיה היראה בלולה עם השמחה ע"ד וגילו ברעדה:
