עַל כֵּן לֹא יָקֻמוּלא יהיה להם קיום רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּטכאשר ישפוט אותם ה', וְחַטָּאִיםולחוטאים לא יהיה קיוםבַּעֲדַת צַדִּיקִיםבקרב הצדיקים (כי ה' בורר את הצדיקים ומשליך את הרשעים, כמו ברור הגרעינים מן המֹּץ).
עם טעמים:
עַל־כֵּ֤ן׀ לֹא־יָקֻ֣מוּ רְ֭שָׁעִים בַּמִּשְׁפָּ֑ט וְ֝חַטָּאִ֗ים בַּעֲדַ֥ת צַדִּיקִֽים׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
"על כן" — הזכיר כי תאבדנה נפשות הרשעים וזֵכֶר זרעם בעולם הזה. על כן מלת לא יקומו, שטעמו 'יעמדו'.
וטעם במשפט, כמו (קהלת יב יד): "את כל מעשה האלהים יביא במשפט". ונפתח בי"ת במשפט, להורות על חסרון הדעת, כדרך בשמים 'ה' בשמים חסדך' (ראו להלן לו ו), בעבור שהוא יום הדין, לכל יום אחד, או לכל אחד במותו.
וטעם בעדת צדיקים, כי התחברותם טוב לכולם, הפך חבורת רשעים.
"על כן, הרשעים לא יקומו במשפט" אף בפני עצמם, "והחטאים" שהם החוטאים מצד התאוה והם קלים מן הרשעים, הגם שיקומו כשישפטו בפני עצמו, כי ימצאו אמתלא שטבע הבשר נוטה אל התאוה כמ"ש הן בעוון חוללתי, ויזכור כי בשר המה, מכל מקום "לא יקומו בעדת צדיקים". כשישפטו במשפט הצרופיי לערך הצדיקים, כי אז יצאו חייבים, בהראות להם כי אלה כבשו יצרם וגברו על תאותם:
ושמא תאמר הלא טוב היה ייטב בעולם הזה לצדיקים בלבד ולא לרשעים פן הרשעים יקומו ליום משפט בטענת אמרם כי הצלחתם התעה אותם וגם כמה צדיקים שבעדת צדיקים ישגו ויהיו רשעים על ראותם הצלחת רשעים אל תחוש כי על כן שהרשעים מוצלחים לא יקומו ויזכו הרשעים בדין ולא ימצאו גם כן חטאים בעדת צדיקים שלא ישגו צדיקים שבעדת צדיקים ויצאו מכלל שאר עדתם ליעשות רשעים:
