קטגוריה:שמואל ב יא ב

עריכה

• לפירוש "אלשיך" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

1. הנה הראוי יאמר ויאמרו לו "הלא זאת" וכו' ולא ויאמר, שנראה שדוד הוא המדבר, וכן אומרו "הלא", בלתי צודק, שאם הוא דרש לאשה לדעת מי היא, הראוי יאמר כי ויאמר לו זאת בת שבע כו', מאי הלא זאת.
2. ועוד כי אם אומרו והיא מתקדשת מטומאתה הוא שטבלה, והכונה להקל מעל דוד שלא בעל נדה, היה לו לומר תחלה והיא מתקדשת, ואחר כך וישכב עמה.
3. ועוד כי הלא אמרו רבותינו ז"ל (שבת נו א): "כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה", כלומר שאין להאשימו למוציא שמע שוא על צדיק, כי אינו אלא טועה בלבד בפשטי המקראות, והלא מה ישיבו על זה, אהא כי קרא דוד את אוריה וישלחהו לבא אל ביתו ולשכב עם אשתו, ומה יעשה אם יהיה אחר כך הולד ספק אם מדוד או מאוריה, ואולי יכשל באחותו מאביו וכיוצא, ממכשולות אשר יכשל בן הספק, וכן לענין ירושה ודומה לה, והיה לו לחוש לגזירת חכמים שקצבו שלשה חדשים להבחין בין זרע לזרע.
4. ועוד למה אמר לו ורחץ רגליך.
5. ועוד אומרו ותצא אחריו משאת המלך, מה היתה משאת המלך ולמה היתה:

אך הנה אין ספק כי חז"ל קבלו האמת (שבת שם) כי כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות היה כותב לאשתו, וכן אמרו רבותינו ז"ל "ראויה היתה בת שבע לדוד אלא שאכלה פגה", כי בת זוגו היתה, ויתכן כי לא נעלם מדוד, כי רוח ה' דבר בו ומלתו על לשונו, שבת זוגו היתה לו בת אליעם, ועל כן אפשר שכאשר דרש לאשה ויוגד לו למי הנערה: