ידוע תדעו כי לא יוסיף יהוה אלהיכם להוריש את הגוים האלה מלפניכם והיו לכם לפח ולמוקש ולשטט בצדיכם ולצננים בעיניכם עד אבדכם מעל האדמה הטובה הזאת אשר נתן לכם יהוה אלהיכם
המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ידוע תדעו כי לא יוסיף יהוה אלהיכם להוריש את הגוים האלה מלפניכם והיו לכם לפח ולמוקש ולשטט בצדיכם ולצננים בעיניכם עד אבדכם מעל האדמה הטובה הזאת אשר נתן לכם יהוה אלהיכם
"ולשוטט בצדיכם" - ישוטטו לבוז ולשלול סביבותיכם
"ולצננים" - לשון מחנות וכן (יחזקאל כג כד) ובאו עליך הצן כצנה זו המקפת את האדם משלש רוחות כמה שנאמר (תהלים ה יג) כצנה רצון תעטרנו תסובבנו כמו (שמואל א כג כו) ושאול ואנשיו עוטרים אל דוד ואל אנשיו עוטרים סובבים
"ידוע תדעו". ר"ל הלא זאת תדעו בעצמכם "כי לא יוסיף ה' להוריש אותם". ובזה דעו "כי יהיו לכם לפח ולמוקש", בעניני הדת והאמונה: "ולשוטט בצדיכם". עת יבוא עליכם אויב מן הצד יהיו אז נגדכם: "ולצננים בעיניכם". גם בעת שקט ינקרו את עיניכם בקנאה ושנאה ומשטמה: "עד אבדכם". בדרך הטבע, כי מן הנמנע שיהיה ביניכם אהבה שלמה וברית אמת: