קטגוריה:במדבר כו ב
שאו את ראש כל עדת בני ישראל מבן עשרים שנה ומעלה לבית אבתם כל יצא צבא בישראל.
שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כׇּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְבֵית אֲבֹתָם כׇּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל.
שְׂא֞וּ אֶת־רֹ֣אשׁ ׀ כׇּל־עֲדַ֣ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֗ל מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֛ה וָמַ֖עְלָה לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם כׇּל־יֹצֵ֥א צָבָ֖א בְּיִשְׂרָאֵֽל׃
שְׂא֞וּ שְׂא֞וּ - פועל, קל, ציווי, גוף שני, זכר, רבים
צורת יסוד: 5375
מורפ': HVqv2mp אֶת אֶת - מילית, מושא ישיר (את)
צורת יסוד: 853
מורפ': HTo־רֹ֣אשׁ רֹ֣אשׁ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
צורת יסוד: 7218 a
מורפ': HNcmsc׀ כָּל כָּל - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
צורת יסוד: 3605
מורפ': HNcmsc־עֲדַ֣ת עֲדַ֣ת - שם עצם, נקבה, יחיד, נסמך
צורת יסוד: 5712
מורפ': HNcfsc בְּנֵי בְּנֵי - שם עצם, זכר, רבים, נסמך
צורת יסוד: 1121 a
מורפ': HNcmpc־יִשְׂרָאֵ֗ל יִשְׂרָאֵ֗ל - שם עצם, פרטי
צורת יסוד: 3478
מורפ': HNp מִבֶּ֨ן מִ - מילת יחס
בֶּ֨ן - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
צורת יסוד: m/1121 a
מורפ': HR/Ncmsc עֶשְׂרִ֥ים עֶשְׂרִ֥ים - תואר, מספר מונה, זכר ונקבה, רבים, נפרד
צורת יסוד: 6242
מורפ': HAcbpa שָׁנָ֛ה שָׁנָ֛ה - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 8141
מורפ': HNcfsa וָמַ֖עְלָה וָ - ו' החיבור
מַ֖עְלָ - תואר הפועל
ה - סיומת, ה' המגמה
צורת יסוד: c/4605
מורפ': HC/D/Sd לְבֵ֣ית לְ - מילת יחס
בֵ֣ית - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
צורת יסוד: l/1004 b
מורפ': HR/Ncmsc אֲבֹתָ֑ם אֲבֹתָ֑ - שם עצם, זכר, רבים, נסמך
ם - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, רבים
צורת יסוד: 1
מורפ': HNcmpc/Sp3mp כָּל כָּל - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
צורת יסוד: 3605
מורפ': HNcmsc־יֹצֵ֥א יֹצֵ֥א - פועל, קל, בינוני פעיל (הווה), זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 3318
מורפ': HVqrmsa צָבָ֖א צָבָ֖א - שם עצם, זכר ונקבה, יחיד, נפרד
צורת יסוד: 6635 a
מורפ': HNcbsa בְּיִשְׂרָאֵֽל בְּ - מילת יחס
יִשְׂרָאֵֽל - שם עצם, פרטי
צורת יסוד: b/3478
מורפ': HR/Np׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):
שְׂא֞וּ גרשיים (שליש, דרגא 4)
אֶת־רֹ֣אשׁ מונח לגרמה (שליש, דרגא 4) ׀ פסיק (לגרמה) (שליש, דרגא 4)
כָּל־עֲדַ֣ת מונח (משרת, דרגא 5) בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֗ל רביעי (משנה, דרגא 3)
מִבֶּ֨ן קדמא (משרת, דרגא 5) עֶשְׂרִ֥ים מרכא (משרת, דרגא 5) שָׁנָ֛ה תביר (משנה, דרגא 3)
וָמַ֖עְלָה טפחא (מלך, דרגא 2)
לְבֵ֣ית מונח (משרת, דרגא 5) אֲבֹתָ֑ם אתנחתא (קיסר, דרגא 1)
כָּל־יֹצֵ֥א מרכא (משרת, דרגא 5) צָבָ֖א טפחא (מלך, דרגא 2)
בְּיִשְׂרָאֵֽל סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
"שְׂאוּ פיקדו, מנו אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְבֵית אֲבֹתָם כל אחד מיוחס על פי השבט ממנו יצא אביו, כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל".
פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | קַבִּילוּ יָת חוּשְׁבַּן כָּל כְּנִשְׁתָּא דִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל מִבַּר עֶשְׂרִין שְׁנִין וּלְעֵילָא לְבֵית אֲבָהָתְהוֹן כָּל נָפֵיק חֵילָא בְּיִשְׂרָאֵל׃ |
| ירושלמי (יונתן): | קַבִּילוּ יַת סְכוּם חוּשְׁבַּן כָּל כְּנִשְׁתָּא דִבְנֵי יִשְרָאֵל מִבַּר עַשְרִין שְׁנִין וּלְעֵילָא לְבֵית אַבְהַתְהוֹן כָּל נָפִיק חֵילָא בְּיִשְרָאֵל: |
רש"י
[ב] דברו עמם על זאת. פירוש, "אותם" שכתוב כאן הוא כמו 'עמהם', ואינו פעול, שאין האדם שמדברים אליו פעול, שאין האדם מדובר, אלא הדברים מדוברים, ולפיכך פירש שהוא כמו (אתם) [עמם]. ומפני שהוקשה לו דלמה לא כתב 'וידבר אליהם', לכך פירש שאין הכתוב רוצה לומר שדברו אליהם המצוה, אלא 'דברו עמהם על זאת', כי לשון 'וידבר אליהם' שייך כשהוא מצוה אליהם דבר אחד מפי הקדוש ברוך הוא, וכאן לא היה מצוה להם דבר, רק שדברו עמהם בשביל המנין. כלומר שהיו נושאים ונותנים עמהם איך נעשה למנות, ושייך בזה "וידבר אותם", כמי שמדבר עם חבירו בשביל ענין מה. לכך פירש 'דברו עמהם על זאת'. ולכך לא כתב גם כן 'וידבר אתם', דאז היה משמע לגמרי שהיה מדבר עמהם ענין אחד שאינו מצוה כלל, אבל לשון "אותם", דהוא לשון פעול, משמע שאותו דבר שהיה מדבר אתם - היה על דבר מצוה, שהיו צריכים הם לקבל, ולפיכך כתיב "אותם". ומכל מקום לא היה זה המצוה בעצמה, רק שדברו עליהם שיהיו מזומנים לזה, לכך לא כתיב 'וידבר אליהם' כמו בכל מקום:
[ג] אמרו להם צריכים אתם לימנות וכו'. פירוש, שאין פירוש הכתוב שיהיה מלת "לאמר" דבק אל מה שאחריו "לאמר - מבן עשרים שנה ומעלה" (פסוק ד), ואם כן לא יהיה נזכר שום מנין בכתוב הזה, ויהיה הכתוב חסר, שיאמר "מבן עשרים שנה ומעלה כאשר צוה ה' את משה", ועדיין לא נזכר כאן שיש למנותם. אלא במלת "לאמר" נזכר המנין, דכך פירוש הכתוב "וידבר אותם לאמר" 'צריכים אתם לימנות':
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
ומה שחתם על כל השבטים שם של יה דווקא במספר זה, לפי שעדיין לא היו חשודים בזנות עד שנכשלו בשיטים בזנות והיה מקום לאומות לומר סופו מוכיח על תחילתו, כשם שהזכרים זנו אחרי בנות אל נכר כך במצרים הנשים הזנו ויפרצו לפי ששלטו המצרים גם באמותם. ע"כ נאמר החנוכי הפלואי וחתם עליהם שם יה כי שם זה הוא מתווך בין איש לאשה להורות שכולם נולדו מן איש ואשה אשר שם יה ביניהם. וקדימת ה"א ליו"ד בא להודיע כשרות הנשים כי הה"א נתונה לאשה והיו"ד לאיש, ובאמת היו הנשים יותר גדורין מעריות מן האנשים מדפרסמה הכתוב את שלומית בת דברי ש"מ שזו לבדה היתה פרוצה וכולם צנועות, (ויק"ר לב, ה) אבל האנשים היו בוכים למשפחותיהם על עסקי עריות שנאסרו להם ונכשלו הרבה מהם בשטים ע"כ הקדים ה"א של יה ליו"ד כי עיקר הדבר שבא להודיע כשרות הנשים שלא שלטו המצרים באמותם. ועוד שבכל חותם האותיות הפוכים כדי שיבואו כסדרן בדבר הנחתם וישראל הם החותם כמ"ש (שיר ח, ו) שמני כחותם על לבך וגו' כשאני החותם אז יחקק על ידי שם יה.
ומה שהוסיף עוד שם של יה בג' שבטים. והם הראובני, השמעוני, הזבולוני. אלה משפחות הראובני וכן בשמעון וזבולון לפי שאלו היו צריכין לשני עדים יותר מזולתם. כי ראובן נכשל במעשה בלהה, ושמעון יצא ממנו זמרי, ונראין הדברים שכ"ד אלף שנפלו רובם משמעון והחסרון שבמספר שבט זה יוכיח. וזבולן לחוף ימים ישכון, (בראשית מט, יג) וארז"ל (כתובות סא, א) עונת הספנים אחת לששה חדשים. ויש לחוש מאחר שיורדי הים באניות פרושים מנשותיהן שמא ע"י זה יבואו לידי זנות, ע"כ חתם שם יה שנית על שלשתן לומר שכולם זרע ברך ה' וגדורים מעריות לשעבר ולהבא, יותר מכל אומה ולשון.בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "במדבר כו ב"
קטגוריה זו מכילה את 10 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 10 דפים.