קובץ יסודות וחקירות/שליחות יד

הגדרה

שומר שהשתמש בפיקדון בלי רשותו של הבעלים, הפיקדון נעשה ברשותו להתחייב באונסין (הסוגיות בבבא מציעא מא. והלאה).

מקור וטעם

מקור הדין מהפסוקים (שמות כב-ט,י) "כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וכל בהמה לשמור, ומת או נשבר או נשבה אין רואה. שבועת ה' תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו במלאכת רעהו" – משמע שאם שלח בה יד – חייב במיתתה ובשבייתה, דהיינו אונסים (רש"י בבא מציעא מא. ד"ה שליחות יד).
בטעמו חקר ר' שמואל האם הוא מדין גזל או שהיא גזירת הכתוב נפרדת (שיעורי ר' שמואל בבא מציעא ח"ב עמוד רנב).

הנכס

קרקעות – אין בהם דין שליחות יד, גם אילו היה שייך בהם, ואפילו לדעה שקרקע נגזלת, משום שאין דין שמירה בקרקעות (קובץ שיעורים בבא קמא ג).
משכון – אין בו דין שליחות יד, כיוון שאין בו דין שומר (גידולי שמואל בבא מציעא פב. ד"ה וכן).

פרטי הדין

דינו של השולח יד כגזלן. והגר"א וסרמן (קובץ שיעורים בבא קמא פה) נשאר בקושיא מדוע הוא כגזלן ולא כגנב שחייב כפל, שהרי שלח בה יד שלא בפני הבעלים.
שולח יד חלוק מגזלן ושואל שלא מדעת, שהם נוהגים בכל אדם, ושולח יד נוהג רק בשומר, מגזירת הכתוב (שיטה מקובצת בבא מציעא מא. ד"ה תרגמה, מנחת חינוך נז-א [ג] ד"ה ואפילו שמרו).
הגביה את הפיקדון על מנת לחסרו ולא חיסרו, אע"פ שאינו גזלן, שהרי לא חיסרו, מתחייב באונסין, שהוא חידוש בדיני שליחות יד (מנחת חינוך נז-א [ג] ד"ה ואפילו שמרו).
אין שליח לדבר עבירה (קידושין מב:). אך בשלושה דברים יש שליח לדבר עבירה: מעילה, שליחות יד, וטביחה ומכירה – כך מפורש בגמרא (קידושין מב:).
ואעפ"כ השליח כן חייב (ש"ך חו"מ רצב-ד מבאר כך את הסמ"ע וסובר כמותו, דן בדבריהם הקצוה"ח שם סק"א), ורק כאשר אי אפשר לפרוע מהשליח – המשלח חייב, כגון שאין לו רכוש, או שהוא אינו בר חיובא, או שהוא שוגג (לדעות שפוטרות בשוגג) (ש"ך שם).
אמנם הרמב"ם (מעילה ז-ב) כתב "ובכל התורה כולה אין שליח לדבר עבירה אלא במעילה לבדה". וביאר הקצוה"ח (רצב-א ד"ה והנלענ"ד) בדבריו שרק במעילה הוא מדין שליחות. אך בשליחות יד הוא מדין פשיעה, שחייב הכתוב את השומר על פשיעה בין שפשע ע"י אחרים ובין ע"י עצמו. ובטביחה ומכירה הוא מדין שנהנה מהבשר או מהדמים, ולכן חייב אפילו אם טבחו ע"י קטן, אע"פ שאינו בר שליחות.

ערכים קרובים

ערכים קרובים: גניבה וגזילה, נזיקין, פיקדון, שומרים, שליחות יד במחשבה.