קובץ יסודות וחקירות/עומד על גביו
הגדרה
[עריכה]אדם שכוונתו פסולה שעושה מעשה שצריך כוונה, אם עומד על גביו אדם שכוונתו כשרה ואומר לו לכוון - המעשה מועיל (הסוגיא בגיטין כג., האריך בסוגיא זו קונטרסי שיעורים גיטין יא).
לדוגמא, קטן כותב גט, וגדול עומד על גביו – הגט כשר (גיטין כג.).
מקור וטעם
[עריכה]בטעמו נחלקו הראשונים: תוס' (גיטין כב: ד"ה והא) כתבו שהוא משום שהגדול מלמד את הקטן, והקטן מכוון. והרשב"א (חולין יב. ד"ה מאן) כתב שהוא מדין שליחות, שכוונת הגדול מצטרפת עם מעשה הקטן (דן בזה קונטרסי שיעורים גיטין יא אות ד, ושם באות יד (ד"ה והנה) ביאר מדוע כל דעה חולקת על חברתה).
ונפק"מ לדינים שאין בהם שליחות, כגון חליצה, שלדעת רבינו יונה לא מועיל עומד על גביו, משום שלשיטתו עומד על גביו הוא מדין שליחות (ב"י או"ח תס-א).
בדינים שונים
[עריכה]בחלויות מכח המעשה , כגון חליצה, שהיבמה רק חולצת ליבם וממילא היא מותרת לשוק, ולא שהיבם עצמו מתיר אותה ע"י החליצה, מועיל שקטן יחלוץ וגדול עומד על גביו, שכיוון שלא האדם הוא הפועל את הדין, אין את החיסרון שאין לו כח לפעול בעשייתו, אלא רק שאין לו כוונה, ולכן כאשר גדול עומד על גביו ומלמדו – מועיל. ורק בחלויות מכח האדם, שהוא הפועל את הדין, אין לקטן כח לפעול בעשייתו ואפילו אם גדול עומד על גביו (קובץ הערות עו-ט).
שחיטת קטן מועילה כאשר גדול עומד על גביו (סוכה מב:).
כתיבת גט ע"י חרש שוטה וקטן מועילה כאשר גדול עומד על גביהם (גיטין כג.).
חוטי ציצית שטוואן גוי וישראל עומד על גביו, וכן עיבוד קלף תפילין ע"י גוי וישראל עומד על גביו – לרמב"ם פסול ולרא"ש כשר (שו"ע או"ח לב-ט).
מצה שנילושה ע"י חרש שוטה וקטן, ואחרים עומדים על גביהם – כשרה לדעת רבינו יונה (ב"י או"ח תס-א).
תפילין שנכתבו ע"י פסול, וכשר עומד על גביו – פסולים, משום שטעם הפסול בזה הוא שנאמר "וקשרתם וכתבתם" (דברים ו-ח,ט) – כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה (שערי תשובה או"ח לט-א).
פרטי הדין
[עריכה]בדינו נחלקו הראשונים:
א) הגדול אומר לו לעשות לשמה (רש"י גיטין כג. ד"ה והוא).
ב) הגדול מלמדו ומזהירו לעשות לשמה (תוס' גיטין כב: תחילת ד"ה והא).
ג) אימת גדול עליו (רמב"ן חולין לא. תחילת ד"ה ואיכא).
גדול שעושה בלא כוונה, וגדול אחר עומד על גביו ומכוון, הסתפק בזה הקונטרסי שיעורים (גיטין יא אות יד ד"ה ונלענ"ד, וכתב שלדעת התוס' פשוט שלא מועיל, ובדעת הרשב"א נשאר בספק ).