קובץ יסודות וחקירות/גוי

הגדרה

אדם שאינו ישראל (הסוגיות לגבי שבע מצוות בני נח בסנהדרין נח. והלאה. בדיני גוי האריך השדי חמד ח"ב ג-נה עמוד 9).
נקרא גם בן נח, נכרי, עכו"ם, ולעיתים מכונה "כותי" (במקומות רבים הכוונה לא לכותי דווקא אלא לכל גוי ).

מקור וטעם

היחס בין ישראל לגוי אינו יחס של מציאות והעדר, שהגוי הוא העדר הישראל או להיפך, אלא של מציאות ומציאות, דהיינו יש מהות של ישראל ויש מהות של גוי. ונפק"מ מזה, שיכול להיות אדם שאינו לא ישראל ולא גוי (מפענח צפונות ו-י: עבד כנעני אינו לא ישראל ולא גוי).
את דיניו נחלק לכמה סעיפים – במצוות, בנאמנות, בקודשים, בממונות, באישות, בעונשים, ובדינים שונים:

במצוות

שבע מצוות בני נח אינן אותן המצוות שנצטוו בהן ישראל, אלא מצוות נפרדות (קונטרסי שיעורים בבא מציעא יב-ד). למשל, איסור גניבה בישראל נלמד מ"לא תגנובו", ובגוי נלמד מהפסוק (בראשית ב-טז) "מכל עץ הגן אכול תאכל" (סנהדרין נז:). ונפק"מ מזה, שישראל סומא, לדעה שלא חויב במצוות כשאר ישראל, לא יחויב גם מדין בן נח, כי הן מצוות נפרדות שנתחייבו בהן רק הגויים (קונטרסי שיעורים שם אות ו. אמנם המנחת חינוך (ב-ג [כה]) סובר שסומא כן חייב בשבע מצוות בני נח, בק"ו מגויים. ואפשר שחולק על יסודו של הקונטרסי שיעורים).
אבר מן החי – יש מי שחילק בין איסורו לישראל לבין איסורו לבני נח, שלישראל הטעם הוא משום שהאבר מת בלא שחיטה, אך בבני נח (שאינם מצווים על השחיטה) טעמו שהאבר בא מן החי ולא מן המת (שו"ת נאות יעקב יב).
שיעורין לא נאמרו לבני נח, ולכן למשל, חייב גם אם אכל אבר מן החי בפחות מכזית (רמב"ם מלכים ט-י).
גדלות – נחלקו האחרונים מתי גוי נעשה גדול ומחוייב בשבע מצוות בני נח: החלקת יואב (ח"א א ד"ה אבל) כתב שדינו בי"ג שנה ושתי שערות, כישראל, והמנחת חינוך (קצ-ה [ח]) והחתם סופר (שו"ת חתם סופר יו"ד קפד, הובא בחלקת יואב ח"א א ד"ה תשובה) כתבו שלא נאמר עליו דין י"ג ושתי שערות, משום שהם בכלל שיעורין ואין שיעורין לבני נח, אלא דינו כגדול מרגע שיש לו דעת.
דיני דרבנן – המשנה למלך (מלכים י-ז בתחילתו סוף ד"ה עיין) והמנחת חינוך (סוף כז) כתבו שאין איסורי דרבנן לבני נח. אך הלחם משנה (מלכים י-ט) סובר שיש (דנו בזה ספר המקנה (ר' אליעזר זוסמאן סופר) ח-ה ד"ה סנהדרין, וקונטרסי שיעורים בבא מציעא יב-ו ד"ה ולפי).
אי עביד לא מהני אומרים גם על גוי (ספר המקנה (ר' אליעזר זוסמאן סופר) כד-ה אות כז ונתיה"מ רצב).
מזוזה – בבית גוי פטורים מן המזוזה. וחקר הרוגאצ'ובר האם הגוי פטור, ככל התורה, או שגם הבית עצמו פטור (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ג ד"ה מזוזה בית עכו"ם).

בנאמנות

עדות – גוי פסול לעדות מדאורייתא. ונחלקו הראשונים האם הוא מטעם שאינו אחיך (ולא עדיף מעבד) (הגהות אשר"י גיטין פרק א סי' י (י:)), או משום שהוא גזלן (ספר החוכמה, הובא בהגהות אשר"י שם, במרדכי גיטין שכד ובקצוה"ח סח-א. והקצוה"ח שם כתב שכך גם דעת רש"י). ונפק"מ לגוי שאנו יודעים שהוא נאמן – האם גם הוא פסול כי אינו אחיך, או שהוא כשר כי עליו אין חשש גזלן.
נמצא אחד מהם (מהעדים) קרוב או פסול עדותן בטילה. אך גוי אינו פוסל את שאר העדות (נתיה"מ לו-י בתחילתו למד זאת מדברי התומים לו-יא שאשה אינה פוסלת).
אין אדם משים עצמו רשע, אך גוי כן משים עצמו רשע (שדי חמד ח"א א-רסג עמוד 70).
שוויה אנפשיה חתיכה דאיסורא, כגון שגוי אומר שהבשר הוא אבר מן החי – תלוי במחלוקת בטעם שוויה אנפשיה : אם הוא נדר – אין שייך בגוי, אך אם הוא נאמנות – יהיה דין שוויה גם בגוי (שו"ת פרי יצחק ח"ב לח ד"ה ובהיותי).
יהרג ואל יעבור – גוי שאמרו לו "עבוד עבודה זרה או שתיהרג" – מותר לו לעבור ולא ליהרג, משום שגוי אינו מצווה על קידוש השם (רמב"ם מלכים י-ב). ובשפיכות דמים, שאמרו לו "הרוג את פלוני או שתיהרג" – נחלקו המפרשים: המהר"ש יפה כתב שגם בזה יעבור ולא יהרג. אך המשנה למלך כתב שכאן גם גוי יהרג ולא יעבור, משום שמקורה אינו מפסוק אלא מסברא, דמאי חזית דדמא דידך סומק טפי, וסברא זו שייכת גם בבני נח (פרשת דרכים דרך האתרים דרוש שני, והביא גם את המהר"ש יפה. במחלוקתם דן בחידושי ר' שמואל פסחים יב-ה).

בקודשים

קודשי גויים, כגון נדרים ונדבות שהקדישום גויים, אין בהם מעילה (אך מדרבנן אסור להנות מהם (רמב"ם מעילה ה-טו)). וחקרו האחרונים האם הוא משום שהם גויים או משום שאינם ישראל (קובץ שיעורים בבא בתרא רצו, המידות לחקר ההלכה ב-יג).
אמירתו לגבוה יש גם בגוי (אם נדר להביא קרבן) (תוס' עבודה זרה ה: ד"ה מניין (השני) (ובגליון הש"ס שם הקשה עליהם), אבני מילואים א-ב).
איסור מעילה אין על גוי (דהיינו אם הגוי נהנה מן ההקדש לא מעל) (דן בזה אתוון דאורייתא ג ד"ה והנה אי).
חלה – אם גוי גלגל את העיסה פטורה מחלה. וכתבו האחרונים שצריך שישראל יגלגל כדי להתחייב, ולא שאם הגוי גלגל פוטר (עיון בלומדות טו).

בגרמא

גוי שהרג בגרמא חייב מיתה (רמב"ם מלכים ט-ד).
גוי שהזיק בגרמא, הסתפק האחיעזר האם חייב, אע"פ שישראל פטור, כיוון שגוי שהרג בגרמא חייב מיתה, וק"ו שיתחייב על גרמא בנזיקין (ח"ג לז-א).
גוי ששלח שליח להרוג את חבירו חייב, כיוון שגוי שהרג בגרמא חייב מיתה, וק"ו שיתחייב על מעשה שלוחו (אחיעזר ח"ג לז-א).

בממונות

דיני ממונות – לרמב"ן נצטוו עליהם כמו ישראל, ולרמב"ם יכולים לדון בזה לפי רצונם (מנחת חינוך נא-א [ח] ד"ה ושור (השני)).
מוחזק – נחלקו האם ישנו גם בגוי (שהגוי מוחזק) ולא יוכלו להוציא ממנו ממון מספק, ויש בזה שלוש דעות (שדי חמד ח"ב ג-נה אות טז עמוד 9):
א) יש בו מוחזק.
ב) אין בו מוחזק.
ג) תלוי במחלוקת: אם גזל גוי אסור – יש בו מוחזק, ואם גזל גוי מותר – אין בו.
היזק שאינו ניכר, הסתפק הקונטרסי שיעורים (בבא קמא א-יז) האם גוי פטור בהיזק כזה כמו ישראל.
שעבוד – בגוי אין שעבוד לא מדאורייתא ולא מדרבנן (פני יהושע פסחים ל: ד"ה איתמר).
גוי שמודה בקנס – האור החיים כתב שהוא פטור כישראל (בראשית לד-ח), והמנחת חינוך כתב שחייב, משום שהפסוק (שמות כב-ח) "אשר ירשיעון אלהים" (פרט למרשיע את עצמו) נאמר רק בישראל ולא בגוי (נא-א [ח] ד"ה ועיין מה שכתבתי, והוסיף שגם נהרג ע"פ עצמו, והביא גם את האור החיים).
לא תחמוד – חידש החינוך שגם בני נח מצווים בלאו זה, משום שהוא ענף של מצוות גזל שהיא משבע מצוות בני נח (חינוך תטז ד"ה ונוהגת), והיא סברת עצמו (מנחת חינוך תטז-א [א] ד"ה ומה).
החומד מגוי – המנחת חינוך (לח-א [ח]) כתב שאינו עובר, והפרי מגדים (או"ח תרד משבצות זהב א) הסתפק בזה.
ירושה ישנה גם בגוי (קידושין יז:).
כובש שכר שכיר (בל תלין) – גם גוי חייב על כך, משום שהוא נכלל בגזל (רמב"ם מלכים ט-ט).
לא תעשוק – גם גוי חייב על כך, משום שהוא נכלל בגזל (מנחת חינוך רכח-א [ב], ע"פ רמב"ם מלכים ט-ט).
דין עבד כנעני (אדם יכול לזכות מחבירו אע"פ שלא הוא נתן את הממון אלא אדם שלישי) – בגוי, שאין בו דיני שליחות וזכיה, נחלקו האחרונים אם מועיל בו דין עבד כנעני (מחנה אפרים שלוחין ושותפין טו) או לא (הגר"ח, דן במחלוקתם קונטרסי שיעורים קידושין ט-ה ד"ה אולם).
גזל גוי, מזיק גוי, אבידת גוי, הפקעת הלוואתו – ע"ע גזל גוי.

באישות

קידושין – גוי אינו יכול לקדש ישראלית. רש"י (יבמות סח: ד"ה אי) כתב שהמקור לכך מ"אשת רעהו – פרט לאשת עובד כוכבים", והשאילתות דרב אחאי (וישלח כה, הובא ברש"י שם) כתב שבישראל הוקשו הוויות להדדי, א"כ רק מי שיכול לקדש בכסף יכול לקדש בביאה, וכיוון שלגוי יש רק קידושי ביאה – לא יוכל לקדש ישראלית.
אשת איש – גוי מוזהר עליה, שנאמר "ודבק באשתו" (בראשית ב-כד) – ולא באשת חבירו (סנהדרין נח.).
ישראל שבא על אשת גוי אינו חייב מיתה, שאין אישות לגוי. ונחלקו המפרשים באיזה איסור כן עובר:
א) עובר באיסור דאורייתא של "ודבק באשתו" (בראשית ב-כד) ולא באשת חבירו, כמו גוי שבא על אשת חבירו (תוס' קידושין כא: ד"ה אשת).
ב) עובר באיסור דאורייתא, שמכך שהתורה התירה אשת יפת תואר ואפילו היא אשת איש, מוכח ששאר אשת גוי אסורה (תוס' סנהדרין נב: ד"ה פרט).
ג) אינו עובר כלל, משום שאין אישות לגוי (רמב"ן קידושין כא: ד"ה אשת (והביא מהיראים שעובר באיסור דאורייתא אך לא פירש באיזה איסור). וכן הוכיח המנחת חינוך לה-ד [יז] מהרמב"ם מלכים ח-ג. אך מהלחם משנה שם משמע שגם הרמב"ם סובר כתוס' לעיל, שיש בו איסור דאורייתא).
ד) עובר בלפני עיוור, כיוון שאשת הגוי מצווה על כך ונהרגת על כך (אבני מילואים טז-ג).
ממזרים אין בגויים, שאפילו אם באו על עריות שלהם לא שייך ממזרות אצלם כיוון שהם לאו בני קידושין (מנחת חינוך תקס-א [ט]).
===בעונשים ===אין עונשין מן הדין, אך אפשר שכן עונשים גוי מן הדין (כללי התלמוד כללי הקל וחומר ו (מודפסים בסוף מסכת ברכות עמוד 98), וספר המקנה (ר' אליעזר זוסמאן סופר) ד-ב אות ב הביא שנחלקו בזה). קים ליה בדרבה מיניה, לרש"י נאמר גם בגוי (בתוס' עבודה זרה עא: ד"ה בן), ולתוס' לא (תוס' עירובין סב. ד"ה בן נח).
בית דין – נחלקו האחרונים האם יש לבית דין כח לכוף גויים (ספר המקנה (ר' אליעזר זוסמאן סופר) ח-ה ד"ה סנהדרין).
רציחה – גוי הרוצח חמור יותר מישראל הרוצח, ולכן הוא נהרג גם אם רצח טריפה או גוסס בידי אדם, וגם אם הרג בגרמא (מנחת חינוך לד-א [ח] ד"ה עוד כתב הר"מ).

בדינים שונים

טומאת גוי כזב – יש לחקור האם הגוי טמא בעצמו כזב, או שרק כל הנוגע בו טמא כאילו נגע בזב (שיעורי ר' שמואל בבא בתרא ח"ב עמוד כג).
פועלים גויים שקצרו, בעל הבית עדיין חייב בפאה. וחידש הרוגאצ'ובר שקצירת הגוי אינה מחייבת בפאה, אלא שהיא אינה פוטרת מפאה (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ב ד"ה פאה (אות א)).
גנב נפש ומכרו לגוי – הכסף משנה כתב בדעת הרמב"ם שפטור (עדות כא-ט ד"ה העידו שניים שמכרו), והלחם משנה (שם ד"ה שמכרו) חלק עליו וכתב שגם לרמב"ם חייב. וכן המנחת חינוך כתב שגם המוכר לגוי חייב (לו-א [ו] ד"ה והנה מכירה).
לפני עיוור להכשיל גוי – לגבי להכשילו באיסור, כגון להושיט לו אבר מן החי, מפורש בגמרא שאסור (עבודה זרה ו:). ולגבי להכשילו בעצה נחלקו האחרונים: המנחת חינוך (רלב-א [א]) כתב שכשם שאסור להכשילו בעבירה כך גם בעצה, דמנלן לחלק. אך הקובץ שיעורים (פסחים צה) חילק שדווקא להכשילו באיסור אסור מפני שהוא איסור שבין אדם למקום – שגורם לאחר לעבור עבירה, אך הכשלה בעצה, שהיא איסור שבין אדם לחבירו , דינה ככל האיסורים שבין אדם לחבירו שאינם נוהגים בגוי.
המצער גוי – הסתפק הקובץ שיעורים האם עובר באיסור צער בעלי חיים כמו המצער בהמה, או שאין ללומדו מבהמה כי הבהמה חשובה ממנו (פסחים צב).
נתינת צדקה לגוי – הסתפק הגר"א וסרמן (קובץ שיעורים בבא בתרא נד) האם מקיימים בזה מצוות צדקה, והסיק שישראל שנותן לגוי לא מקיים את המצווה, שנאמר המיעוט "לאחיך", אך גוי שנותן לגוי כן מקיים את המצווה, שלגבי גויים לא נאמר מיעוט זה.
שליחות – גוי אינו יכול להיות שליח, אך פועל גוי כן יכול להיות שליח, שידו כיד בעל הבית (מחנה אפרים שלוחין יא).
אין שליח לדבר עבירה. אך לגבי גוי נחלקו האחרונים האם אומרים שאינו שליח (כששלחו ישראל) לדבר עבירה (לדעות שיש שליחות בגוי לחומרא): למשנה למלך (מלווה ולווה ה-יד) הוא כן שליח לדבר עבירה, ולקונטרסי שיעורים (בבא מציעא יב-ד ד"ה ובמשנה, והביא את המשנה למלך) גם בו אין שליח לדבר עבירה.
מסייע ידי עוברי עבירה – איסור זה לא נאמר על המסייע לגוי (אך יש בזה איסור לפני עיוור) (כתב סופר יו"ד פג ד"ה והנה הש"ך).
לאפרושי מאיסורא – דין זה לא נאמר על להפריש גוי (כתב סופר יו"ד פג ד"ה והנה הש"ך).
תנאי שהתנה גוי, נחלקו האחרונים האם הוא מועיל, או שהתורה לא חידשה בגוי את דין תנאי, ולכן המעשה יחול גם אם התנאי לא התקיים (דן בזה פרי עץ הדר כרך ה אות ג (עמוד 24), והביא דעות וצדדים לכאן ולכאן).
רוב בספיקות – בגוי לא נאמר הדין של אחרי רבים להטות, ולכן אין להם דיני רוב (מנחת חינוך ב-ג [יב] ד"ה וראיתי בשו"ת נודע ביהודה, נודע ביהודה מהדורא תנינא אה"ע מב).
ביטול ברוב – בגוי לא נאמר הדין של אחרי רבים להטות, ולכן אין להם היתר של רוב בתערובת (פרי מגדים יו"ד פתיחה לתערובות ח"א חקירה ג, מנחת חינוך סוף מצווה ב ד"ה והנראה (מבנו של המנחת חינוך)).
קבוע, המנחת חינוך סתר עצמו האם נאמר גם בגוי (ב-ג [יב] ד"ה אך גוף קושיית: יש בו דין קבוע, עח-ה [ז] ד"ה ולפי מה שכתבנו: אין בו דין קבוע).
מידות שהתורה נדרשת בהן לא נאמרו לבני נח, שהרי כל התורה לישראל ניתנה ולא לבני נח. ורק מידת ק"ו יש להם כיוון שהיא מסברא (בית האוצר ח"א א-ט).
===האבות ===קודם מתן תורה חקר הפרשת דרכים האם היה לאבות דין ישראל לעניין חיוב מצוות. והקובץ שיעורים (בבא בתרא נד, והביא גם את הפרשת דרכים) סובר שהיו ישראלים גמורים, שכשם שאנו ישראלים ע"י תרי"ג מצוות משום שנצטווינו בהם, כך אברהם אבינו ע"י מצווה אחת שנצטווה בה היה ישראל גמור לכל הדינים (כגון ירושה, יוחסין, קניין הגוף בעבד כנעני). שיעורין – במצוות שקודם מתן תורה גם כן נהגו שיעורי כזית, ולא כבני נח שאין להם שיעורין (תורה שלמה בא ח"ב מילואים כ).

ערכים קרובים

ערכים קרובים: גזל גוי (ושם בסעיף "שאר הפסדים" דנו גם במזיקגוי, אבידת גוי והפקעת הלוואתו), גר (צדק), גרתושב, חוקותהגוים, טבילת כלים (הניקחים מגוי), יפתתואר, כותי, לאתחנם, עבד כנעני במצוות, עומד עלגביו, קנייני גוי.