קהלת משה ו ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

"ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון"[1].

והקשה הגאון ר' יצחק הורוויץ מהמבורג: למה מפסיק במלת לחם ויין באמצע לכתוב כך: "ומלכי צדק מלך שלם והוא כהן לאל עליון הוציא לחם ויין"?

ותירץ הגאון בשני אופנים:
אופן אחד: דהנה ידוע כי מלכי צדק הוא שם בן נח[2], ורמז לו עם לחם ויין, שבני אברהם [הכהנים] יקריבו מנחות ונסכים על גבי המזבח[3].
והנה ידוע דיין נסכים כולו למזבח[4]. ומנחה, הקומץ למזבח ושיריה נאכלין[5]. וידוע דדבר שהוא כולו כליל חשיב יותר, כמו עולה כתובה בתורה קודם החטאת[6].
ואם כן היה לכתוב "הוציא יין ולחם", להקדים יין נסכים למנחות?
אלא דמנחת כהן אינה נקמצת, רק נשרפת כולה[7].
וזה מתיקות מקראי קודש "ומלכי צדק הוציא לחם ויין", וקשה כנ"ל היה לו להקדים יין קודם ללחם? ומשני: "והוא כהן לאל עליון", ומנחת כהן אינה נקמצת, ודוּק היטב.

באופן אחר בשם אביו הגאון מו"ה יוקל אב"ד דקהילת בראד[8]:
מאיזה טעם הוציאו לחם ויין, אי בשביל הרמז לבד כנ"ל, הלא גם אברהם היה יודע מזה? אלא דאיתא במדרש שהיה אברהם ירא משם בן נח שלא יקללוהו בשביל שהרג ארבע מלכים בני שם[9], והנה שם בן נח הוציא לחם ויין, לרמוז לו שאברהם רשאי להקריב מנחות ונסכים[10], אעפ"י שהרג הרבה נפשות ורוצח פסול לעבודה, אבל אברהם כשר לעבודה, כי הרג רשעים, והריגת רשעים אינו בכלל רוצח.

וידוע מאמר התוספת (דהקשה:) גבי כהן רוצח כתיב "מעם מזבחי תקחנו למות"[11], והקשה התוספת: הא בלא זה הוא פסול כי "זבח רשעים תועבה" מצד הסברא?
ומתרץ: להכי הוא דאתא המקרא אם אין שום כהן בעולם רק הוא, הוי אמינא דחיה להכי כתיב "מעם מזבחי"[12] וגו'.

והנה כאן הוציא שם בן נח לחם ויין להורות לו שהוא כשר לעבודה, דלמא משום זה הוא כשר לעבודה דליכא כהן אחר בעולם, לכן מסיים והוא כהן לאל עליון, היינו דשם היה גם כן כהן, ואף על פי כן הוציא לחם ויין לרמוז שאברהם בהריגת הרשעים אינו בכלל רוצח, וכשר לעבודה[13], ודוּק היטב[14].

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ בראשית יד יח
  2. ^ רש"י שם: "ומלכי צדק" – "מדרש אגדה, הוא שם בן נח".
  3. ^ עיין רש"י שם: "לחם ויין" – "כך עושים ליגיעי מלחמה, והראה לו שאין בלבו עליו על שהרג את בניו, ומדרש אגדה רמז לו על המנחות ועל הנסכים שיקריבו שם בניו". הפירוש של ר' יצחק מבוסס על הפירוש השני ברש"י.
    ועיין בראשית רבה מג ו: "הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון, רבי שמואל בר נחמן ורבנן, רבי שמואל אמר: הלכות כהונה גדולה גילה לו, לחם, זה לחם הפנים, ויין אלו הנסכים. ורבנן אמרי: תורה גילה לו שנאמר: (משלי ט) לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי".
  4. ^ רמב"ם מעשה הקרבנות ב א: "היין והסולת שמביאין עם הקרבן הם הנקראין נסכים, והסולת לבדה נקראת מנחת נסכים, ומנחת נסכים אינה טעונה לא תנופה ולא הגשה ולא לבונה, אבל טעונה מלח, וכולה נשרפת על מזבח החיצון, ויתנסך היין על המזבח".
  5. ^ רמב"ם מעשה הקרבנות יב ט: "כל המנחות הקריבות לגבי המזבח נקמצות ומקטיר הקומץ כולו על גבי המזבח והשאר נאכל לכהנים, חוץ ממנחת זכרי כהונה שאינה נקמצת אלא מקטירין אותה כולה שנאמר וכל מנחת כהן" וגו') אלא על מנחת נסכים שכולה כליל".
  6. ^ בפרשת ויקרא וגם בפרשת צו, כשהתורה מתחילה בקרבנות, היא מתחילה בקרבן עולה. ואע"פ בכמה מקומות התורה מקדימה חטאת לעולה, היינו כשמדובר שיש לפניו להקריב חטאת ועולה, התורה אומרת תקריב קודם חטאת, אבל כשתורה כותבת את מצות הקרבנות, מקדימים קודם עולה, כיון שיש לה חשיבות שכולה כליל. (וכן מצאנו בזבחים פט א: שגם לגבי הקרבה יש מקרים שמקדימים עולה לחטאת משום סברה זו. וז"ל המשנה: "איברי עולה קודמין לאימורי חטאת (בהקטרתן לאימורי חטאת אם נזרקו דמי שניהן - רש"י) מפני שהוא כליל לאישים" (וצד ריבוי קדושה הוא זה למזבח – רש"י), ולכן מקשה ר' יצחק: מדוע כשמלכי צדק מדבר על מנחה ויין, הוא לא מקדים יין קודם שכולו כליל.
  7. ^ אפשר גם לתרץ: שלא מדובר על קרבן מנחה, שהקומץ למזבח ושיריה נאכלין, אלא על מנחת נסכים שכולה כליל, (עיין הערה 4).
    ובעיקר תירוצו צ"ע: אה"נ שניהם כליל, גם המנחה וגם היין, אבל מהיכי תיתי להקדים, לחם ליין, ולא יין ללחם? ונראה: שהרי פת חשובה יותר מיין, לכן לולי הסברה שכולה כליל, היינו מקדימים לחם ליין.
    ולפי התירוץ שכתבתי הוא יותר פשוט, שהרי מצאנו בתורה לגבי קרבן תמיד כתוב קודם: (במדבר כח ה) "ועשירית האיפה סלת למנחה בלולה בשמן כתית רביעת ההין", ורק אח"כ כתוב: (במדבר כח ז) "ונסכו רביעית ההין לכבש האחד". וגם במסכת יומא כה א, בפייס השני מקדימים מנחת נסכים ליין.
  8. ^ מ- ה'תצ"ו (1736) ובמשך 11 שנים ישב על כס הרבנות בבראד (ברודי) ר' יעקב-יוקעל הורוויץ. ב- ה'תק"כ (1760) נבחר כרב בנו של ר' יעקב-יוקעל, ר' יצחק הלוי הורוויץ המכונה "האמבורגר", למשך חמש שנים. חמיו היה ר' יעקב באב"ד מברודי, מייסד הקלויז הידוע בבראד. עיין ברודי
  9. ^ מדרש תנחומא: מדרש תנחומא לך לך טו: "ממי היה מתירא משם בן נח שהרג את בני עילם שלשה בנים היו לו וכתיב בני שם עילם ואשור (בראשית י') והרגו והיה מתירא לומר שהרגתי בנו של צדיק עכשיו יקללני ואמות, אמר לו הקב"ה אל תירא לא דייך שלא יקללך אלא יצא לקראתך בדורון ומברכך". והוא הפירוש הראשון ברש"י לעיל הערה 3, ועל פירוש זה ברש"י מבוסס פירושו.
  10. ^ ילקוט שמעוני תהלים קי ד: "נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם – א"ר ישמעאל אברהם כהן גדול היה".
    וכן בבראשית רבה נה ז: "ר' יודן בר סימון אמר: אמר לפניו, רבון העולמים יש קרבן בלא כהן? א"ל הקדוש ברוך הוא: כבר מניתיך שתהא כהן הה"ד (תהלים קי ד) אתה כהן לעולם".
  11. ^ יבמות ז א, וסנהדרין לה ב. וברש"י יבמות – "שאם היה רוצח כהן ורוצה לעבוד עבודה ב"ד שולחים ומביאין אותו למות".
  12. ^ בתוס' יבמות וסנהדרין ד"ה "מעם מזבחי", כתוב: "ואפי' אין שם כהן ראוי לעבוד את העבודה נידחית". ור' יוקל למד שהיה קשה לתוס', מדוע הגמ' לא לומדת שהכהן פסוק להקריב משום "זבח רשעים תועבה", ולכן התוס' אומר שמדובר כשאין כהן אחר לעבוד, ומשום "זבח רשעים תועבה" לא היינו פוסלים אותו, כיון שהוא רק מדרבנן, ובמקום שאין כהן אחר, רבנן לא אסרו להקריב, ולכן צריך פסוק שהוא פסול מהתורה.
  13. ^ דהיינו: זה היה פשוט שמדין תורה אברהם כשר להקריב, כיון שעוד לא נתנה תורה ולא נתחדש "מעם מזבחי תקחנו למות", אלא שהפסול משום "זבח רשעים תועבה", הוא פסול מסברה, שהקב"ה לא מעוניין שיקריב כהן רשע, אם אין כהן אחר.
    ומלכי צדק הראה לאברהם שהוא לא נחשב לרשע, ולכן גם כשיש כהן אחר הוא יכול להקריב.
  14. ^ למעשה כל החידוש של ר' יוקל אביו של ר' יצחק המבורגר צ"ע.
    הוא יוצא מתוך נקודת הנחה שאברהם ושם היו כהנים, ולכן יכלו להקריב קרבנות, וע"ז מבוסס כל חידושו.
    וקשה" שהרי לפני מתן תורה, כל מי שרצה להקריב יכל להקריב, בכל מקום שהוא, לא היה צריך לא בית המקדש, ולא כהן. ואע"פ שאברהם שמר את כל התורה כולה, מוזכר בתורה ובחז"ל שהאבות הקדושים בנו מזבח והקריבו עליו, כיון שלפני מתן תורה, היה מותר להקריב היכן שרוצים.
    וא"כ אפילו אם מלכי צדק לא היה כהן, לא היו חסרים אנשים להקריב, כיון שכל אחד ראוי להקריב.
    ועוד: פשטות הפסוקים מה שכתוב בתורה על מלכי צדק: "והוא כהן לאל עליון" אין הכוונה לעניין הקרבת קרבנות, כיון שאז זה לא היה שייך וכנ"ל, אלא מלכי צדק היה פרוש מעולם הזה, ועבד את ה', ולכן הוא נקרא כהן.
    ומה שהבאנו בהערה 10 את המדרש: "אמר לפניו, רבון העולמים יש קרבן בלא כהן? א"ל הקדוש ברוך הוא: כבר מניתיך שתהא כהן הה"ד (תהלים קי ד) אתה כהן לעולם", ברור שהוא לא כפשוטו, שצריך לפני מתן תורה כהן, ומה הפשט? לה' פתרונים.