קהלת משה א ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · קהלת משה · א · ה · >>

"ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן"[1]. "ויאמר ה' למה זה צחקה שרה לאמר ואני זקנתי"[2]. ופירש"י: "שינה הדבר מפני השלום, כי היא אמר ואדוני זקן והשם אמר ואני זקנתי"[3]. עכ"ל.

והקשה הר"ש הנ"ל: מה פעל הקב"ה במה שאמר "ואני זקנתי", כי נבין הדבר על בוריו החילוק בין תיבת "ואדני זקן" ובין "ואני זקנתי", כי נערוך המעשה רע במה שאמרה "ואדני זקן". ר"ל שהכחישה בהשגחת הבורא לומר איך יכול להיות שאיש זקן יוליד בנים, ובתיבת "ואני זקנתי" הכחישה גם כן בהשגחת הבורא לומר איך יכול להיות שאשה זקינה תוכל לילד, והדרא קושיא לדוכתיה מה פעל השם בשינוי לשון[4].
ועוד קשה: הא שרה היתה נביאה יתירה מאברהם, כדכתיב "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה"[5] – "לקול רוח הקודש שבה, מכאן שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות"[6], ובדוחק נאמין ששרה לא האמינה בהשגחת הבורא שיוכל לעשות מזקן נער, או מזקינה נערה.

ואמר הצדיק הנ"ל:[7] כי מבואר בספרים הקדמונים על מאמר המקרא "וביד הנביאים אדמה"[8], ר"ל: כי כשהקב"ה מראה עצמו לנביאים, מראה עצמו בדמות הנביא, אם הנביא זקן זקן, ואם הנביא נער, מראה עצמו הקב"ה בחור. כי ביציאת מצרים היו יוצאים בחורי ישראל מבן עשרים שנה ומעלה, היה הקב"ה מראה עצמו לפניהם איש מלחמה, ובמתן תורה הראה עצמו בפני משה ובפני הזקנים כזקן יושב בישיבה, ובפני דניאל "לבושיה כתלג חיוור, ושער רישא כעמר נקי".

והנה שרה כשהיתה ילדה היה הקב"ה מראה בפניה כבחור, וכשהיתה זקינה, היה מראה בפנים כזקן. והנה אותו היום פרסה שרה נדה והקב"ה מראי בפנים כזקן, והיה קשה לפניה הדבר, כי חזרה לנערותה, והשם נראה כזקן? והתשובה על זה: כי ידוע ומבואר במשנה כי זקנה שראתה דם דיה שעתה[9], נמצא יכול להיות שזקנה גם כן רואה דם, ולא מוכח ששרה היא ילדה, אבל כשתלד בן אז יוכרח הש"י להראות בפניה כבחור.

ולזה אמרה שרה "אחרי בלותי היתה לי עדנה", ר"ל פירסה נדה, וקשה לה הדבר "ואדוני זקן", מפני מה הראה הקב"ה בפניה כזקן, והשיב לה הקב"ה "למה זה צחקה שרה לאמר ואני זקנתי", ר"ל: על עצמו אמר, מה איכפת לה שאני מראה עצמי כזקן, היפלא מה' דבר, אמור לשרה "למועד אשוב אליך, ר"ל: כאשוב אליך אראה עצמי בפניך כמו שאתה בחור, אף אני אהיה בחור, אבל אימתי "כעת חיה ולשרה בן"[10], אם תצטרך להוליד בן, אז אראה עצמי בפניך כבחור[11], ודוק היטב, כי נכון הוא.

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ בראשית יח יב
  2. ^ בראשית יח יג.
  3. ^ לשון רש"י: "ואני זקנתי" – "שינה הכתוב מפני השלום, שהרי היא אמרה ואדוני זקן".
  4. ^ כוונתו: נכון שמפני דרכי שלום צריך לשנות. אבל עצם הפסוקים קשה, שהרי לפי רש"י טענת ה' לאברהם מדוע שרה מפקפקת ביכולת ה' שתוליד בנים לעת זקנה שלה (ואני זקנתי) או של אברהם (ואדוני זקן). ועל זה אין תשובה, באמת איך יתכן ששרה פקפקה ביכולת ה'.
  5. ^ בראשית כא יב.
  6. ^ לשון רש"י שם. וכיון שהיא גדולה בנבואה יותר מאברהם, איך יתכן שאברהם לא פקפק ביכולת ה', והיא כן פקפקה ביכולתו.
  7. ^ הסבר אחר מרש"י, מדוע התורה שינתה מאדוני זקן לאני זקנתי.
  8. ^ הושע יב יא.
  9. ^ נדה ז א. "רבי אליעזר אומר, ארבע נשים דין שעתן, בתולה, מעברת, מניקה, וזקנה". החילוק בין סתם אישה לזקינה (וה"ה לבתולה, מעוברת, ומניקה), שסתם אשה רגילה לראות דם, ולכן כשראתה דם חוששים שמא הדם יצא יום קודם (מעת לעת), אבל זקנה שפסקה לראות דם, היא מוחזקת בלא רואה, ולכן כשראתה דם, אנו לא אומרים שחזרה להרגלה לראות, אלא אומרים שזו ראיה חד פעמים שהגיע הרגע. ולכן כששרה ראתה את ה' כאיש זקן, היא חשבה שגם היא נשארה עוד זקנה, ומה שפרסה נידה, אינה ראיה שחזרה להרגלה לראות, אלא זהו מקרה חד פעמי, כמו כל זקנה.
  10. ^ בראשית יח יד.
  11. ^ ולכן דברי שרה ודברי הקב"ה הם דבר אחד. שרה אמרה "ואדוני זקן", על הקב"ה, על שהיא ראתה אותו כאיש זקן. והקב"ה אמר "ואדוני זקן", על עצמו שהוא נראה כאיש זקן. ודבריו צ"ע: שהרי אליבא דאמת מה ששרה פרסה נדה, היה כיון שחזרה לנערותה, וא"כ מדוע הקב"ה לא נראה לה כבחור.
    ועוד: שלפי דבריו טענת הקב"ה לאברהם "למה זה צחקה שרה לאמר ואני זקנתי, היפלא מה' דבר, למועד אשוב אליך כעת חיה, ולשרה בן", לא מובנת. הקב"ה טוען לאברהם למה שרה אמרה "ואני זקנת", הרי כשהיא תלד ויהיה לה בן, אני אתגלה כמו בחור. איזו טענה זו, הרי שרה ראתה עכשיו את הקב"ה כאיש זקן, ולכן אמרה "ואני זקנתי"?