קבא דקשייתא קא

<< · קבא דקשייתא · קא · >>

קושיא קא

קשה לי במה שכתב הטורי אבן ריש ראש השנה גבי פסח בר מיקרב ברגלים הוא, דכל דבר שאין לו תשלומין לא שייך בל תאחר. ובאמת כן מוכח בירושלמי בר״ה שם, דמילה לא מיקרי ניתן לתשלומין כיון דהשמיני שלו לא ניתן לתשלומין, עיי״ש בפני משה. אם כן קשה לי טובא מה דמבואר בירושלמי ריש ראש השנה (שם), דאם אמר הרי עלי עולה להביאה בשני בשבת ולא הביא בשני כשבת עבר בבל תאחר, והלא בזה ליכא תשלומין. דהרי מבואר ביורה דעה סימן רכ״ח בנשבע לזמן פלוני בדבר שהיה חייב מקודם, כיון שעבר אינו חייב עוד, והטו״ז מחלק שם בס״ק ג׳, דזה רק שאמר בב׳ בזמן פלוני ולא בלמ״ד, לזמן פלוני. והרי כאן בירושלמי מבואר דמיירי שאמר בזמן פלוגי בב׳, ואיך עובר בבל תאחר. לזאת דברי הטורי אבן צע״ג:

ודע, דבריטב״א ריש ראש השנה כתב דאם נדר להביא עד זמן פלוני, אף שעבר רגל ואף ג׳ רגלים אינו עובר לא בעשה ולא בבל תאחר. ולכאורה איגו מובן, והרי גם אם אומר לא איפטר מן העולם עד שאהיה נזיר גם כן עובר בבל תאחר כמבואר בריש נדרים:

ונראה לי דסברת הריטב״א, דהרי הקשה החכם צבי סימן י״ב, דאיך מותר לשהות הבכור כל השנה? והלא ברגל אחד עובר בעשה. ונראה לי דהתורה לא אמרה לא העשה ולא הלאו של בל תאחר, רק במקום שבלא העשה או הלא תעשה אין זמן כלל, וחיישינן שמא יתעצל, לכך חייבה התורה בעשה או בלאו. אבל בבכור דהתורה אמרה דמצוה לאכול תוך שנתו, וזה לאו מטעם עגין בל תאחר, דהרי גם אחר שנפל בו מום גם כן מצוה לאכול תוך שנתו. וכיון שיש מצוה לאכול בתוך שנתו שוב לא חיישינן כלל להתעצלות. ואף דבכל הקדשים עוברין על שנה, אבל זה הוא גם כן מכח לאו דבל תאחר, דהרי בפסולי המוקדשין שוב אין מצוה לאכלה בתוך שנתו כמבואר ברי״ט אלגזי במשנה דבכור (דף כ״ו ע״ב). אבל בבכור, דאכילת תוך שנתו נוהג אף אחר שנפל בו מום, ויש קצבה בזה, שוב אינו נוהג בו בל תאחר. וכעין סברת הש״ס בבא מציעא (דף עט) במוכר שדהו לס׳ שנים אין יובל מפקיעו. ולכך דברי הירושלמי הנ״ל בנודר להביא בשני בשבת, צ״ע מאוד אם הש״ס דילן יסבור כן כיון שקבע זמן וליכא עצלות:

ודע, שמדברי הירושלמי הנ״ל במילה מבואר דלא כשיטת הרוקח בהלכות לולב בד״ה וגם פליאה. שדעתו דמה דמלין אחר ח׳ הוא מטעם תשלומין של השמיני. וצ״ל דהרוקח סובר כפירוש הקרבן העדה בירושלמי שם. אך מדברי הטו״ז ביו״ד סוף סימן רס״ד מבואר דהחיוב מילה של אחר ח׳ לאו מטעם תשלומין, דהרי כתב דאף שלא היה ערלה בשמיני כלל ואחר כך נתכסה חייב מן התורה:

אך זה טעות. דוודאי גוף המילה של המול לכם כל זכר הוא בלי קביעות זמן. רק כוונת הרוקח על מצות שמיני. ועיין שבת (דף קל״א ע"ב) דקאמר: מה להנך שכן עבר זמן בטלה מצותן מה שאין כן מילה, אם כן לכאורה משמע דגם מצות שמיני לא בטלה, דהרי מה שדוחה שבת הוא רק מצות שמיני. אך גם מזה אינו ראיה. והארכתי במקום אחר: