קבא דקשייתא כד

קושיא כד

תמוה לי לשיטת הסוברים בחושן משפט סימן רצ״א סעיף ה דשומר צריך משיכה דווקא, ובקבלת שמירה לבד אינו מתחייב. ובאמת נראה כן מש״ס ב״ק (דף ה׳ ע״ב) עיי״ש דשומרין חשיב מעשה. אבל איך יפרש דיעה זו דברי הש״ס ב״ק (דף מ״ח ע״א) בההיא איתתא דעלתא למיפא ואכל ברחא הלישא דחייבה רבא מטעם דקיבלה שמירה, דידעה דיסתלקו הבעלים מחמת צניעות; הרי מכל מקום לא משכה.

ואין לומר דאפייה הוי כנתינת מעות, זה אינו, דהרי מדמה לה שם לברייתא דלטחון חיטין, ושם היה בשכר כמבואר לעיל שם.

וגם אין לומר, כיון דעל כל פנים חייבת בדיני שמים אף מטעם מזיק בלא שמירה, על כן מועיל שוב קבלת שמירה בלא קניין, כמו שכתב המחנה אפרים הלכות שומרין סימן ח׳ גבי פשיעה, דעל גרמא מועיל קבלה בלא קניין. אבל זה לא שייך כאן כלל; חדא, דלא קיבלה בפירוש לשלם על אכילת הברחא הלישה. ועוד, לא שייך חיוב בדיני שמים, כיון דלא נתנה הלישה בידים, והש״ס מכח כל שכן מקשה. על כן דיעה זו צריך עיון גדול מש״ס הנ״ל.