צו הריבית (קביעת שיעור הריבית המכסימלי) (תשי"ח)
מראה
צו הריבית (קביעת שיעור הריבית המכסימלי) (תשי"ח) מתוך
צו הריבית (קביעת שיעור הריבית המכסימלי), תשי״ח–1958
צו בדבר קביעת שיעור הריבית המכסימלי
ק״ת תשי״ח, 998; תשי״ט, 1301, 1403; תשכ״א, 395; תשכ״ג, 1349, 2023; תשכ״ה, 2674; תשכ״ו, 2093; תשכ״ז, 2615; תשכ״ח, 1517, 2168; תש״ל, 1261.
בתוקף סמכותי לפי סעיף 3 לחוק הריבית, תשי״ז–1957, לאחר התייעצות עם נגיד בנק ישראל ובאישור ועדת הכספים של הכנסת, אני מצווה לאמור:
לפי סעיף 4(א) לצו הריבית (קביעת שיעור הריבית המכסימלי), תש״ל–1970, צו הריבית (קביעת שיעור הריבית המכסימלי), תשי״ח–1958 – בטל; אולם על מילוות שניתנו לפני תחילתו של הצו החדש, יוסיף לחול הצו הקודם כאילו לא בוטל ולא יחול עליהם הצו החדש.
הגדרות [תיקון: תשי״ט, תשכ״א, תשכ״ג, תשכ״ג־2, תשכ״ח]
בצו זה –
”מילווה“, למעט –
(1)
מילווה שניתן במטבע־חוץ ולקבלתו ולתנאיו ניתנה רשות מאת המפקח על מטבע־חוץ לפי תקנות ההגנה (כספים), 1941 (להלן – מילווה־חוץ);
(2)
מילווה שניתן מתוך כספי מילווה־חוץ, אם הרשות לקבלתו כאמור בפסקה (1), ניתנה בתנאי שהוא ישמש למתן המילווה האמור;
(3)
מילווה שניתן על ידי חברה שעסקה או חלק מעסקה הוא מתן מילווה, מתוך כספים שנתקבלו על ידיה במטבע־חוץ או במטבע ישראלי הנובע מפדיון איגרות מדינת ישראל, מילווה העצמאות או איגרות מדינת ישראל מילווה הפיתוח, תמורת הקצאת מניות באותה החברה אם המפקח על מטבע־חוץ נתן רשות לפי תקנות ההגנה (כספים), 1941, להקצאת המניות, ולקבלת הכספים והתנה שהם ישמשו למתן המילווה האמור, או אם המפקח על מטבע־חוץ נתן אישור למילווה האמור;
”מוסד בנקאי“ ו”מוסד כספי“ – כמשמעותו בחוק בנק ישראל, תשי״ד–1954.
שיעור הריבית המכסימלי הכללי
שיעור הריבית המכסימלי למילוות הוא אחד עשר למאה לשנה, אם אין הוראה אחרת בצו זה.
מילווה לחקלאות, לתעשיה או למלאכה
(א)
שיעור הריבית המכסימלי למילווה שניתן לצרכי חקלאות, תעשיה או מלאכה או שניתן למפעלי חקלאות, תעשיה או מלאכה, הוא עשרה למאה לשנה.
(ב)
סעיף קטן (א) אינו חל על מילווה כאמור בו שניתן על ידי אגודה שיתופית לאשראי, כמשמעותו בחוק האגרות (אגודות שיתופיות לאשראי), תשט״ו–1956 [צ״ל: תשט״ו–1955], ושההון העצמי שלה אינו עולה על 200,000 לירות.
לענין סעיף קטן זה – ”הון עצמי“ – סך כל דמי החבר של חברי האגודה בתוספת סכום קרן המילואים של האגודה שלא הועדה לכל מטרה.
מילווה לתקופה העולה על 4 שנים [תיקון: תשכ״ג, תשכ״ג־2]
שיעור הריבית המקסימלי למילווה לתקופה העולה על 4 שנים שניתן על ידי מוסד בנקאי או מוסד כספי לצרכי חקלאות, תעשיה, מלאכה, מפעל תחבורה או פיתוח תיירות, הוא שנים־עשר למאה שנה.
מילווה לדירות מגורים ולבתי עסק [תיקון: תשכ״ז, תשכ״ח־2]
(א)
שיעור הריבית המקסימלי למילווה שניתן לתקופה העולה על ארבע שנים על ידי מוסד כספי ללווה לצורך רכישת דירה למגוריו או למגורי בני משפחתו או לצורך רכישת בית עסק, הוא שנים עשר למאה לשנה.
(ב)
שיעור הריבית המקסימלי למילווה שניתן למוסד כספי והמוסד השתמש בו לצורך מתן מילווה כאמור בסעיף קטן (א) הוא שנים עשר למאה לשנה.
מילווה צמוד־ ערך [תיקון: תשי״ט, תשי״ט־2, תשכ״א, תשכ״ג, תשכ״ג־2]
(א)
בסעיף זה –
(1)
”מילווה צמוד־ערך“ – מילווה שסכומו, כולו או מקצתו, צמוד לשער החליפין של המטבע הישראלי או למדד יוקר המחיה;
(2)
”הסכום הנוסף“ – הסכום שלווה חייב לשלם עקב תנאי הצמידות נוסף לסכום הנקוב של המילווה;
(3)
(בוטלה);
(4)
(בוטלה);
(5)
”חברת ביטוח“ – חברה אשר מלאה את התנאים שנקבעו בסעיף 2 לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, תשי״א–1951.
(ב)
שיעור הריבית המכסימלי למילווה שהוא כולו צמוד ערך יהיה –
(1)
אם הוא ניתן על ידי מוסד בנקאי, מוסד כספי, או על ידי חברת ביטוח – שמונה למאה לשנה;
(2)
בכל מקרה אחר – שבעה למאה לשנה.
(ג)
שיעור הריבית המכסימלי למילווה שחלק ממנו בלבד צמוד־ערך, הוא –
(1)
לחלק המילווה הצמוד – כאמור בסעיף קטן (ב);
(2)
לחלק המילווה הבלתי צמוד – שיעור הריבית המכסימלי החל על אותו מילווה לפי צו זה.
(ד)
מילווה שלפי תנאיו חייב הלווה, אם יסלק אותו במועדו, לשלם רק חלק מהסכום הנוסף (להלן – החלק הנוסף), יראו כצמוד־ערך אותו חלק בלבד מסכום המילווה שיחסו אל כל סכום המילווה כיחס החלק הנוסף אל סך כל הסכום הנוסף.
שיעור הריבית המכסימלי בחוב פסוק
שיעור הריבית המכסימלי לחוב פסוק על ידי בית המשפט הוא חמישה עשר למאה לשנה.
מילווה הדדי
מילווה (להלן – המילווה הראשון) שלפי תנאיו גם המלווה מקבל סכום מסויים כמילווה לתקופה מסויימת מאת הלווה (להלן – המילווה השני), יוקטן שיעור הריבית המכסימלי החל על המילווה הראשון לפי צו זה בעד אותה תקופה בחלק יחסי מאותו שיעור, כיחס של סכום המילווה השני אל סכום המילווה הראשון.
מילווה שבו הריבית משתלמת מראש
מילווה שלפי תנאיו על הלווה לשלם ריבית בעד תקופה מסויימת מראש, דין הריבית ששולמה כאמור כדין מילווה שני כאמור בסעיף 6 שניתן לאותה תקופה.
צבירת ריבית [תיקון: תשכ״ג־2, תשכ״ה, תשכ״ו]
צבירת ריבית מותרת באחד ממקרים אלה:
(1)
הריבית נתרבתה תקופה של שלושה חדשים לפחות והיא לא שולמה במועד פרעונה;
(2)
סך כל הריבית יחד עם הריבית דריבית אינו עולה על סך כל הריבית לפי שיעור הריבית המכסימלי שנקבע בצו זה;
(3)
הריבית שולמה על איגרות חוב שאושרו לענין זח על ידי ועדת הכספים של הכנסת;
(4)
הריבית שולמה על פקדון שלגביו ניתן צו בדבר זיכוי, הנחה או פטור ממס על פי סעיף 5 לחוק לעידוד החסכון (ערבות למילוות והנחות ממס הכנסה), תשט״ז–1956.
תחולה
צו זה יחול על מילוות שניתנו מיום י״א בניסן תשי״ח (1 באפריל 1958) ואילך.
השם
לצו זה ייקרא ”צו הריבית (קביעת שיעור הריבית המכסימלי), תשי״ח–1958“.
י׳ בניסן תשי״ח (31 במרס 1958)
- לוי אשכול
שר האוצר
אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.