חוק הפיקוח על המטבע מתוך

חוק הפיקוח על המטבע, תשל״ח–1978

2000494

ס״ח תשל״ח, 108, 206; תשמ״ח, 23; תשנ״ט, 23; תשס״א, 180; תש״ע, 475.

שינוי התוספת: ק״ת תש״ם, 1104.

חוק הפיקוח על המטבע, תשל״ח–1978 בוטל ביום 1.6.2010 לפי סעיף 95(ב) לחוק בנק ישראל, התש״ע–2010.

1.

הגדרות [תיקון: תשמ״ח, תשנ״ט, תשס״א]

בחוק זה –

”אזור“, וכל מונח אחר הקשור אליו – כהגדרתם בחוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשכ״ח–1967;

”היתר“ – היתר שניתן על פי סעיף 9;

”זהב“ – (נמחקה);

”מוסד בנקאי“ – (נמחקה);

”מטבע חוץ“ – כל מטבע שהוא הילך חוקי במדינה כלשהי ואינו מטבע ישראלי, או זכות למטבע כאמור;

”נייר ערך“ – מסמך המקנה זכות בתאגיד, מסמך המקנה זכות לתביעה מתאגיד, התחייבות לתשלום שהוצאה מטעם מדינה או מוסד שלטוני אחר, זכות לכל אחד מאלה או מסמך המעיד על זכויות כאמור;

”נייר ערך חוץ“ – כל אחד מאלה:

(1)

נייר ערך שהקרן, הריבית או הדיבידנד עליו משתלמים במטבע חוץ, או שברירה בידי בעלו לדרוש תשלומם במטבע־חוץ, והכל בין שהוצא נייר הערך מחוץ לישראל ובין שהוצא בישראל;

(2)

נייר ערך של חברה הרשום בפנקס החברים מחוץ לישראל;

”נכס“ – למעט מטען אישי ולרבות מטבע חוץ, מטבע ישראלי וזכות למטבע ישראלי ולרבות מסמך המעיד על זכות לנכס;

”עסקה“ – מכירה, קניה, קבלה לרשות, העברה מרשות, הלוואה, פקדון, אשראי, שכירות, תשלום, משיכת שטר לרבות שיק, מחילה, מתנה, ויתור, קיזוז, הכרה בחוב, או התחייבות לביצוע כל אחד מאלה, וכן פעולה שיש בה כדי ליצור זכויות או חובות בנכס, לשנותן, להעבירן או לבטלן, בין שהן מוחלטות ובין שהן מותנות, בין שהאדם העושה אותן פועל לטובת עצמו ובין שהוא פועל לטובת אחר, ואף אם הוא פועל באמצעות שלוח או נאמן;

”תושב חוץ“ – מי שאינו תושב ישראל;

”תושב ישראל“ – כל אחד מאלה:

(1)

אזרח ישראלי, או מי שנמצא בישראל או באזור על פי אשרת עולה או תעודת עולה, או על פי רשיון לישיבת קבע, ובלבד שבשנים עשר החודשים האחרונים שקדמו לביצוע פעולה, עסקה או למילוי חובה אחרת לפי חוק זה שהה בישראל או באזור תקופה העולה על 180 ימים, ברציפות או לסירוגין;

(2)

תאגיד שנרשם או שחובה עליו להירשם בפנקס המתנהל על פי כל דין בישראל או באזור, ומי שאינו יחיד שעיקר פעילותו בישראל או באזור;

(3)

מי שמתקיימים בו התנאים שקבע שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, שלפיהם יש לראותו כתושב ישראל לענין חוק זה או התקנות על פיו.

2.

עסקאות [תיקון: תשנ״ט]

(א)

עסקה במטבע חוץ או בנייר ערך חוץ שתושב ישראל צד לה טעונה היתר, בין אם נעשתה בישראל ובין אם נעשתה מחוץ לישראל.

(ב)

עסקה שתושב חוץ צד לה, למעט עסקאות שדרכם של תיירים לעשותן, טעונה היתר לכל אחד מהצדדים לה אם נעשתה בישראל, או אם נעשתה מחוץ לישראל לגבי נכס בישראל.

(ג)

עסקה שמותר לתושב חוץ לעשותה על פי סעיף קטן (ב), אין בכך כדי לגרוע מהצורך בהיתר לפי סעיף קטן (א) לתושב ישראל שהוא צד לאותה עסקה.

3.

הוצאת נכס

הוצאת נכס מישראל, בין במשלוח ובין בדרך אחרת, טעונה היתר.

4.

יבוא מטבע ישראלי [תיקון: תשנ״ט]

הכנסה לישראל של מטבע ישראלי או זכות למטבע ישראלי, בין במשלוח ובין בדרך אחרת, טעונה היתר.

5.

מקרקעין

עסקה במקרקעין המצויים בישראל שתושב חוץ צד לה, ועסקה במקרקעין המצויים מחוץ לישראל שתושב ישראל צד לה, טעונות היתר.

6.

החזקת מטבע חוץ [תיקון: תשנ״ט]

(א)

החזקת מטבע חוץ או נייר ערך חוץ בידי תושב ישראל, טעונה היתר.

(ב)

תושב ישראל שיש בידו, לפקודתו או בשליטתו מטבע חוץ, יציע אותו למכירה למי ששר האוצר או המפקח יקבע, זולת אם ניתן לו היתר לעשות בו בדרך אחרת.

7.

מינוי מפקח [תיקון: תשל״ח]

(א)

שר האוצר רשאי למנות מפקח וסגן מפקח על מטבע חוץ מבין עובדי המדינה או מבין עובדי בנק ישראל; מינוי מבין עובדי בנק ישראל יהיה לפי המלצת נגיד בנק ישראל.

(ב)

סמכות הנתונה בחוק זה למפקח נתונה גם לסגנו.

(ג)

הודעה על מינוי לפי סעיף זה תפורסם ברשומות.

8.

[תיקון: תשנ״ט]

(בוטל).

9.

מתן היתרים [תיקון: תשמ״ח, תשנ״ט]

(א)

שר האוצר, המפקח או מי שאחד מהם הסמיך לכך רשאי להתיר פעולות ועסקאות הטעונות היתר לפי חוק זה, בהיתר כללי, בהיתר לסוגים או בהיתר אישי.

(ב)

היתר יכול שיינתן גם לאחר מעשה, אולם היתר אישי הניתן כך טעון אישור היועץ המשפטי לממשלה או פרקליט המדינה.

(ג)

היתר יכול שיהא מותנה גם בדיווח, ואולם אין באי מילוי חובת דיווח של צד לעסקה כדי לפגוע בתוקף ההיתר כלפי צד שמילא אחר חובותיו על פי ההיתר, או שלא הוטלו עליו חובות דיווח כאמור.

10.

היקף תקנות

כל צו, היתר, פטור, מינוי או תקנה אחרת על פי חוק זה, יכול שיהיו כלליים, לסוג ענינים או לענין מסויים, לסוגי בני אדם או לאדם מסויים.

11.

[תיקון: תשנ״ט]

(בוטל).

12.

מסירת מידע

(א)

שר האוצר רשאי להתקין תקנות הבאות לחייב מסירת מידע הנוגע לביצוע הוראות חוק זה.

(ב)

שר האוצר או המפקח רשאים להורות לאדם למסור מידע הנוגע לביצוע הוראות חוק זה.

13.

סמכות בדיקה

לצורך ביצוע חוק זה או לשם מניעה או גילוי של עבירה עליו, רשאי המפקח או מי שהוא הסמיך לכך בכתב, להיכנס לכל מקום כדי לבדוק מלאי או פנקסים ומסמכים אחרים, ולתפוס כל דבר העשוי לשמש ראיה במשפט על עבירה לפי חוק זה, ובכפוף להוראות חוק זה ינהגו בתפוס לפי הוראות הפרק הרביעי לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ״ט–1969, בשינויים המחוייבים, אולם אין להיכנס למקום המשמש למגורים בלבד אלא על פי צו חיפוש מאת בית משפט.

14.

מסירת ידיעות, נכסים, מסמכים ותעודות אחרות

המפקח או מי שהוא הסמיך לכך בכתב רשאי לגבות ראיות מכל אדם, ולמטרה זו רשאי הוא לדרוש ידיעות, פנקסים, נכסים, מסמכים ותעודות אחרות שלדעתו יש בהם כדי להבטיח ביצועו של חוק זה.

15.

כופר [תיקון: תשמ״ח]

עבר אדם עבירה לפי חוק זה או התקנות לפיו רשאי המפקח, או מי שהוא הסמיך לכך, באישור היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו ובהסכמתו של אותו אדם, לקחת מידו כופר כסף שלא יעלה על הקנס הגבוה ביותר שמותר להטילו בשל אותה עבירה; הוגש כתב אישום על אדם, אין לקבל כופר כסף בשל העבירה כל עוד לא הודיע היועץ המשפטי לממשלה על עיכוב הליכי המשפט.

16.

ראיות

(א)

הטוען שיש בידו היתר, עליו הראיה.

(ב)

מסמך שעשאו מי שעוסק בעסקי בנק במהלך עסקיו הרגיל, בין שנעשה בישראל ובין שנעשה מחוץ לישראל, ישמש ראיה לכאורה על אמיתת תכנו בהליכים משפטיים לפי חוק זה.

17.

עונשין [תיקון: תשמ״ח, תשנ״ט]

(א)

מי שעשה אחת מאלה:

(1)

עשה ללא היתר פעולה או עסקה הטעונה היתר לפי חוק זה;

(2)

הפר תנאי של היתר שניתן לפי חוק זה;

(3)

מסר ידיעה לא נכונה או לא שלמה, או שמסר מסמך או פנקס הכוללים ידיעה כאמור;

(4)

השמיד או שינה כל מסמך או פנקס שנדרש למסרו –

דינו – מאסר שלוש שנים או קנס פי שלושה הקנס שנקבע בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, התשל״ז–1977 (להלן – חוק העונשין), ואם נעברה העבירה בנסיבות מחמירות, דינו – מאסר חמש שנים או קנס פי חמישה הקנס שנקבע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין; ואולם רשאי בית המשפט להטיל על הנאשם קנס פי שלושה, ובעבירה בנסיבות מחמירות – פי חמישה, משווי הנכס או העסקה שלגביהם נעברה העבירה, הכל לפי הגבוה יותר.

(ב)

מי שעשה אחת מאלה:

(1)

הפריע לאדם מוסמך לבצע את סמכויותיו לפי חוק זה או מנע זאת ממנו;

(2)

סירב או נמנע למסור ידיעה, מסמך או פנקס שהוא חייב למסרם, אם נדרש לעשות כן;

(3)

הפר הוראה מהוראות חוק זה או תקנה לפיו שלא פורטו בסעיף קטן (א) –

דינו – מאסר שנה או קנס פי שלושה הקנס שנקבע בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין.

18.

חילוט

(א)