חלק מפרויקט ספר החוקים הפתוח

צו הריבית (קביעת שיעור הריבית המכסימלי)

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

צו הריבית (קביעת שיעור הריבית המכסימלי), תש״ל–1970


ק״ת תש״ל, 1261, 1930; תשל״א, 1465; תשל״ז, 459; תש״ם, 1808; תשמ״ד, 767; תשמ״ה, 1780; תשס״ב, 776; תשס״ג, 471.


בתוקף סמכותי לפי סעיף 3 לחוק הריבית, תשי״ז–1957, ולאחר התייעצות עם נגיד בנק ישראל ובאישור ועדת הכספים של הכנסת, אני מצווה לאמור:


1.
הגדרות [תיקון: תש״ל, תש״ם, תשס״ב]
בצו זה –
”מילווה“, למעט –
(1)
מילווה שניתן במטבע־חוץ ולקבלתו ולתנאיו ניתנה רשות מאת המפקח על מטבע־חוץ לפי תקנות ההגנה (כספים), 1941 (להלן – מילווה־חוץ);
(2)
מילווה שניתן מתוך כספי מילווה־חוץ, אם הרשות לקבלתו כאמור בפסקה (1) ניתנה בתנאי שהוא ישמש למתן המילווה האמור;
(3)
מילווה שנתנה חברה שעסקה או חלק מעסקה הוא מתן מילוות, מתוך כספים שקיבלה במטבע־חוץ או במטבע ישראלי הנובע מפדיון איגרות מדינת ישראל – מילווה העצמאות או איגרות מדינת ישראל – מילווה הפיתוח תמורת הקצאת מניות באותה החברה, אם המפקח על מטבע־חוץ נתן רשות לפי תקנות ההגנה (כספים), 1941, להקצאת המניות ולקבלת הכספים והתנה שהם ישמשו למתן המילווה האמור, או אם המפקח על מטבע־חוץ נתן אישור למילווה האמור;
”מילווה צמוד־ערך“ – מילווה שסכומו, כולו או מקצתו, צמוד למדד יוקר המחיה או לעליית מחירו של כל דבר אחר, אך למעט מילווה צמוד לשער מטבע חוץ;
”הסכום הנוסף“ – הסכום שלווה חייב לשלם עקב תנאי הצמידות נוסף לסכום הנקוב של המילווה;
”ריבית פיגורים“ – ריבית המשתלמת על סכום כלשהו בקשר עם מילווה שלא שולם במועד פרעונו, בעד התקופה שבין המועד שנקבע בתנאי המילווה לפרעונו של אותו סכום לבין מועד פרעונו בפועל;
”ריבית הפריים“ – ריבית בסיסית תעריפית ללקוחות מועדפים בעלי חשבון דביטורי.
2.
שיעור ריבית מכסימלי למילווה צמוד ערך [תיקון: תשל״א, תשל״ז, תשמ״ה]
(א)
שיעור הריבית המכסימלי למילווה צמוד־ערך הוא שלושה עשר למאה לשנה; אולם למילווה שמקצתו בלבד צמוד־ערך, ונקבע בתנאיו שיעור ריבית הן לחלק המילווה הצמוד והן לחלק המילווה הבלתי צמוד, יחולו הוראות סעיף קטן זה רק לגבי חלק המילווה הצמוד.
(ב)
מילווה שלפי תנאיו חייב הלווה אם יסלק אותו במועדו, לשלם רק חלק מהסכום הנוסף (להלן – החלק הנוסף), יראו כצמוד־ערך אותו חלק בלבד מסכום המילווה שיחסו אל כל סכום המילווה כיחס החלק הנוסף אל סך כל הסכום הנוסף.
(ג)
מילווה צמוד־ערך (להלן – המילווה הראשון) שלפי תנאיו גם המלווה מקבל סכום מסויים כמילווה לתקופה מסויימת מאת הלווה (להלן – המילווה השני), יוקטן שיעור הריבית המכסימלי החל על המילווה הראשון לפי צו זה בעד אותה תקופה בחלק יחסי מאותו שיעור כיחס של סכום המילווה השני אל סכום המילווה הראשון.
(ד)
מילווה צמוד־ערך שלפי תנאיו על הלווה לשלם ריבית בעד תקופה מסויימת מראש, דין הריבית ששולמה כאמור כדין מילווה שני כאמור בסעיף קטן (ג) שניתן לאותה תקופה.
שיעור מכסימלי לריבית פיגורים במילווה צמוד ערך [תיקון: תש״ל, תשמ״ה, תשס״ב, תשס״ג]
(א)
שיעור ריבית הפיגורים המקסימלי למילווה צמוד ערך הוא שבעה עשר למאה לשנה.
(ב)
על אף האמור בסעיף קטן (א), שיעור ריבית הפיגורים המכסימלי להלוואה שנתן תאגיד בנקאי, המובטחת במשכנתה על דירת מגורים, הוא השיעור הממוצע של ריבית הפריים בשלושת הבנקים הגדולים, בתוספת 6.5 נקודות אחוז; החשב הכללי במשרד האוצר או מי שהוא מינה לכך יפרסם, מפעם לפעם, את שיעור ריבית הפיגורים המכסימלי כאמור.
(ג)
היתה קרן ההלוואה או הריבית שבפיגור צמודה, בתקופת הפיגור, למדד המחירים לצרכן או למדד אחר או לשער מטבע חוץ כלשהו, תנוכה ההצמדה כאמור מתוך ריבית הפריים האמורה.
3.
צבירת ריבית [תיקון: תשמ״ד]
צבירת ריבית מותרת באחד ממקרים אלה:
(1)
הריבית נתרבתה תקופה של חודש ימים לפחות;
(2)
הריבית שולמה על איגרות חוב שאישרה לענין זה ועדת הכספים של הכנסת;
(3)
הריבית שולמה על פקדון שלגביו ניתן צו בדבר זיכוי, הנחה או פטור ממס על פי סעיף 5 לחוק לעידוד החסכון (ערבות למילוות והנחות ממס הכנסה), תשט״ז–1956.
4.
ביטול והוראות מעבר [תיקון: תש״ל]
(א)
צו הריבית (קביעת שיעור הריבית המכסימלי), תשי״ז–1957, וצו הריבית (קביעת שיעור הריבית המכסימלי), תשי״ח–1958 – בטלים; אולם על מילוות שניתנו לפני תחילתו של צו זה יוסיפו לחול הצווים האמורים כאילו לא בוטלו ולא יחול עליהם צו זה.
(ב)
על אף האמור בסעיף קטן (א) –
(1)
יחולו הוראות סעיף 2א גם על מילווה צמוד ערך שניתן לפני תחילתו של צו זה;
(2)
שיעור ריבית הפיגורים המכסימלי למילווה שאינו צמוד ערך שניתן לפני תחילתו של צו זה הוא ששה עשר למאה לשנה,
ובלבד שהוראות סעיף קטן זה יחולו רק על אותה ריבית פיגורים המשתלמת בעד התקופה שלאחר יום תחילתו של צו זה.
5.
השם
לצו זה ייקרא ”צו הריבית (קביעת שיעור הריבית המכסימלי), תש״ל–1970“.


י״ז באדר ב׳ תש״ל (25 במרס 1970)
  • פנחס ספיר
    שר האוצר
ויקיטקסט   אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.  במידת הצורך היוועצו בעורך-דין.