צדקת הצדיק/ע
באותו דבר שבו החסרון של אדם – באותו דבר ועל־ידיה עצמו הוא מעלתו, כענין שאמרו ז"ל (סנהדרין ע.) על "וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה" (בראשית ג, ז) – בדבר שקלקלו בו נתקנו. ועל־דרך זה גם כן מה שאמרו ז"ל (ירוש' ברכות פ"ב סו' ה"ד): ביום שנחרב הבית נולד משיח. ואמרו ז"ל (סנהד' צא:): מנין לתחיית המתים מן התורה [ר"ל: שכל דבר שבעולם יש לו שרש בתורה, ר"ל: דבקות במקור החיים שהוא אמתות רצון השם יתברך]. וזהו פרה לטהר מטומאת מת. ואמרו ז"ל (במ"ר חוקת): תבא אם ותקנח צואת בנה, העגל הוא שורש המיתה, זהו צואת בנה [ולכך נעשה גם כן על־ידי ירבעם, שהוא היה בו שורש משיח בן יוסף שיצא מזרעו מאביה (זוה"ח בלק). שהיה מעותד ליהרג, ורק משיח בן דוד, נאמר (תהלים כ"א, ה'): "חיים שאל ממך נתתה לו"] ופרה הוא האם (בינ"ה שבלב) המולדת זה, ר"ל שהכל מן ה' יתברך, ממנו יצא הכל, על־ידי־ה הוא קינוח אותה צואה, כנ"ל: