לדלג לתוכן

צדקת הצדיק/סא

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

הכהנים נקראו "קדושים", וכמו שכתוב: וַיִּבָּדֵל אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ (דברי הימים א כג, יג).

ונאמר: וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו (במדבר טז, ה); ובכל זרעו ‏אחריו יש מדרגה זו, רק שחלוקים בין מעט ורב עד אהרן, שהוא תכלית מדרגת הקדושה. ולכן ‏העבודה לכהנים, וכן רִבה בהן הכתוב מצות יתירות, כי המצות מעשיות הם הנותנים קדושה באדם, ‏כמ"ש: "אשר קדשנו במצותיו וצונו", ונאמר: "קדשנו במצותיך", ונאמר: "וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים" (במדבר טו, מ). ‏

ולכך כהנים זריזים במעשה, הכניס ה' יתברך בהם מדה זו של זריזות במעשה כדי להכניס קדושה בלב.

‏וענין הקדושה הוא הבדלה מכל עניני חמדות עולם הזה, רק להיות עובד ה'. ונאמר בכהנים "לי", שהוא קיים ‏לעולמי עולמים, כמשז"ל (ויק"ר פר' ב'). ואפילו בכהן היותר פחות במעלה, כל שהוא מזרע אהרן – אף־על‏־פי ‏שאין ניכר בו שמץ קדושה, "האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב" (שמואל א ט"ז, ז'), וכבר הבטיח (ירמיה לג, כ): "אִם תָּפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי הַיּוֹם וְאֶת בְּרִיתִי הַלָּיְלָה וּלְבִלְתִּי הֱיוֹת יוֹמָם וָלַיְלָה בְּעִתָּם" – על ברית הכהונה: ‏