פרקי דרבי אליעזר פרק כה
<< · פרקי דרבי אליעזר · פרק כה · >>
מהדורת ונציה ה'ש"ד 1544
ירידה שלישית שירד הקב"ה לסדום, שנא' ארדה נא ואראה. אמר הקב"ה, דבר גדול שאני עתיד לעשות איני מגיד לאברהם אוהבי, שנ' וה' אמר המכסה אני מאברהם. ר' חנינא בן דוסא אומר נגלה הקב"ה ושלשה מלאכים על אברהם אבינו, שנ' וישא את עיניו וירא (והתחי"ל) והנה שלשה אנשים. אחד התחיל מבשר אותו על הריון שרה אשתו, שנ' למועד אשוב אליך כעת חיה, ואח"כ הגיד לו את מעשה סדום, שנ' ויאמר ה' צעקת סדום ועמורה וכו'. מכאן אתה למד שכל מי שרוצה לדבר עם חברו דבר שהוא לו גנאי מתחיל בדבר טוב וגומר בדבר רע שאינו לרצון לו מניין אנו למדין מהב"ה שנגלה על אברהם אבינו התחיל מבשר אותו על הריון אשתו שרה ואחר כך הגיד את מעשה סדום שנ' ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה התחיל מבקש ומתחנן לפניו רבון העולמים כמות רשע כן מות צדיק האף תספה צדיק עם רשע אמ' לו הב"ה אברהם בזכות צדיק אסלח לסדום שנ' אם אמצא בסדום חמשים צדיקים אסלח לה על כל עונותיו מכאן אמרו אם חמשים בעולם בצדקתם העולם עומד התחיל מבקש ומתחנן לפניו עד שבא לעשרה מכאן אמרו עשרה צדיקים במקום בצדקתם המקום נצול שנ' לא אשחית בעבור העשרה ר' זעירא אומ' עשירי שלוה היו אנשי סדום מן הארץ הטמאה הטובה והשמנה שהיו שבים עליה שכל שצריך לעולם היו מוציאין ממנה זהב היו מוציאין ממנו שנ' ועפרות זהב לו כסף היו מוציאין ממנה שנ' כי יש לכסף מוצא אבנים טובות היו מוציאין ממנה שנ' מקום ספיר אבניה לחם היו מוציאין ממנה שנ' ארץ ממנה יצא לחם ולא בטחו בצל יוצרם אלא על רוב עשרם והעושר דוחה את בעליו מיראת שמים שנ' הבוטחים על חילם ר' נתנאל אומר אנשי סדום לא חסו על כבוד קונם לשבור אוכל לאורח ולגר אלא סבבו את כל האילנות למעלה מפירותיהם כדי שלא יהיו מסורין אפילו לעוף השמים שנ' נתיב לא ידעו עיט ר' יהושע בן קרחא אומ' הקימו עליהם שופטים שופטי שקר וכל אורח וגר שהיו נכנסים לסדום היו עושקים אותם בדינים ולוקחים ממנו המעות ומוציאין אותם ערומים שנ' ואת הגר עשקו בלא משפט והיו יושבין בטח שאנן ושלו בלי פחד מלחמה מכל סביבותם שנ' בתיהם שלום מפחד והיו שבעים בכל תבואות הארץ ולא הוחזק ידם בפת לא לעני ולא לאביון שנ' הנה זה היה חטאת סדום אחותיך גאון שבעתי לחם וכו' ר' יהודה אומ' הכריזו בסדום כל מי שהוא מחזיק בפת לחם עני ואביון ישרף באש פליטת בתו של לוט היתה נשואה לאחד מגדולי העיר וראתה עני אחד מדקדק ברחוב העיר ועגמה נפשה עליו שנ' (איוב ל, כה) "עגמה נפשי לאביון", מה עשתה בכל יום היתה יוצאה לשאוב היתה נותנת בכד שלה מכל מזון ביתה ומאכלת לאותו עני אמרו אנשי סדום העני הזה מאין הוא חי וכשידעו בדבר הוציאו אותה להשרף אמרה רבון כל העולמים עשה משפטי ודיני מאנשי סדום ועלתה צעקתה לפני כסא הכבוד באותה שעה אמר הב"ה ארדה נא ואראה אם כצעקת הנערה הזאת עשו אנשי סדום אהפוך יסודותיה למעלה ופניה למטה שנ' ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה הכצעקתם אין כתיב כאן אלא הכצעקתה וכן הוא אומ' הולך את חכמים חכם למה הוא דומה לאדם שהוא נכנס לבית המרקחים אף על פי שלא לקח ולא נתן ריח טוב לקח ויצא כך כל מי שהוא מהלך עם הצדיקים לוקח מדרכיהם וממעשיהם הטובים לכך נאמר ורועה כסילים ירוע ד"א הולך את חכמים יחכם זה לוט שהיה הולך עם אברהם אבינו עליו השלום ולמד מדרכיו וממעשיו הטובים אמר מה עשה אברהם אבינו עליו השלום עשה ביתו בית קבול לחרן וכל מי שהוא נכנס ויצא היה מקבלו ומאכילו ומשקיהו ואומר להם אמרו אחד הוא אלהי אברהם בעולם וכשבא לוט כך היה עושה וכיון שהכריזו בסדום כל מי שהוא מחזיק בידו בפת לחם לעני ולאביון ישרף באש והיה מתיירא מאנשי העיר מאנ"שי הע"י מעשות יום ויעש לילה שנ' ויבאו שני המלאכים סדומה בערב ולוט יושב בשער סדום ולמה היו יושב בשער סדום אלא שהיה מתיירא מאנשי העיר מעשות יומם וראה שני המלאכים מהלכים ברחוב העיר והיה סבור שהם אורחי הארץ ורץ לקראתם אמ' להם בואו ולינו בתוך ביתי ואכלו ושתו לכו לדרככם לשלום ולא קבלו האנשים עליהם והחזיק בידם שלא ברצונם לתוך ביתו שנ' ויפצר בם מאד ראה אותם אחד מאנשי העיר ורץ והגיד לכל אנשי העיר ונקבצו כלם כמנהגם משכב זכור כנשים שנ' ויקראו אל לוט ויאמרו לו ומה עשה לוט כשם שנתן משה נפשו תחת העם כך נתן לו את שתי בנותיו תחת שני המלאכים שנ' הנה לי שתי בנות ולא קבלו עליהם אנשי העיר מה עשו להם המלאכים הכו אותם בעורון עד שעלה עמוד השחר וכשם שהחזיק לוט בידיו של המלאכים והכניסם לתוך ביתו כך החזיקו בידו וביד אשתו וביד שתי בנותיו והוציאו אותם מחוץ לעיר שנ' ויתמהמה ויחזיקו האנשים אמ' להם אל תביטו לאחוריכם שהרי ירדה שכינתו של הב"ה להמטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש עירית אשתו של לוט נכמרו רחמה על בנותיה הנשואות והביטה לאחריה לראות אם הולכות אחריה אם לא וראת אחרי השכינה ונעשית נציב מלח שנ' ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח:
פירושים
[עריכה]מכל מקום ריח רע קלט. בזה נוכל לתרץ מה שהקשה מוה"ר ולא עוד אלא בפכ"ג דלמה הענישו בריח רע של דובים ואריות, דאין מעצור לה' להפך הריח רע לטוב, וע"ש מה שתירץ. ויגדל התימא לפי מ"ש רש"י על פסוק [בראשית לז, כה] וגמליהם נושאים וסדר שמות על פסוק [ב, ג] בחמר ובזפת שלא יריח ריח רע, והכא בנח הביאו רש"י בכופר דבנח לא הוה אפשר. ולפי האמור הכא צדיק ה' בכל דרכיו להורות מיהא דדירתו עם הרשעים החטאים האלה בנפשותם גרם לו ריח רע אפילו שהוא לא חטא. אלא דראוי להתבונן איך היה מתפלל במקום ריח רע, ואם עדיין לא נתקן תפלה הרי בזה עצמו התפלל. ושמא בעת ההיא נתן איזה ריח כדי לבטל אותו ריח רע, כענין שהבאתי בקונטרס כף החיים סימן י"ד אות כ"ח. ועיין בספר בית השואבה דל"א ע"ב אות ע"ה.
יצחק מל את יעקב עשו מאס במילה. קשה דבאדר"ן פ"ב אמרו יעקב יצא מהול והכי איתא במדרש תהלים סי' ט' ובזוה"ק סדר משפטים ושמא האפת דם ברית קרי מל ובשגם מתוך שבחו אתי לידי גנותו דעשו ועיין לבני חכם נר"ו בס' אבות הראש שם.
עדית אשתו של לוט נכמרו רחמיה על בנותיה הנשואות והביטה אחריה לראות אם הולכות אחריה וראתה השכינה. צ"ל דהוא במונח שהיתה לה עון מהמלח, דהא לאו הכי בשביל שנכמרו רחמיה היה ראוי שלא תהיה לה נזק. ויתכן דשמא קא גרים עדי'ת גימט' שם דלילי"ת דהיתה מחלקה ורשותה דשמותיהן מספר אחד והיא באה מכחה.