פרדס רמונים ח טז
<< · פרדס רמונים · ח · טז · >>
פרק ששה עשר:
אחר שכבר עלה בהסכמתנו כי הדבור בהשגת הנהגתו בו' קצוות הבנין מותרת - א"כ לא נאסוף ידינו מלשאת ולתת במה שכתבו הראשונים בהם.
הראשונה היא מדת החסד. והיא פעולתה החסד על שמה ופעולתיה נמשכים מהחכמה. ומהות הנהגתה הוא לבטל כח הקליפות להכניעם ולהשביתם. וזה טעם המבול שהיה במים, עם היות שהמים ההם היו מסטרא אחרא, עכ"ז כבר היה במים. או יהיה קליפה מצד החסד. או שמקבל המקטרג מצדה כדי לטהר העולם מכל טומאות הדור הרע ההוא. ומפני היות פעולת המדה הזאת נגד הטומאה והקליפה עליה נאמר "ואל זועם בכל יום", ופי' בזוהר (ח"ג לא, א) (פרשת צו דף לא) שהוא זועם על המקטרגים שלא יקטרגו.
והוכרח הפעולה הזאת במדה הזאת מפני שמדתה לפעול בחסד, ר"ל שלא כדין, אלא לפרנס ולהטיב לרעים ולטובים. הנה בשלוות החוטא תצעק הקליפה חמס לומר אלו עובדי ע"ז וכו' כמנהגה הרע לקטרג ולגלות מומי בני אדם. ואם לא היה בכחה לזועמם ולבטלם היתה פעולתה מתבטלת והדין מתרבה והולך. לכן כדי לפעול פעולתה ולסכור פי דוברי שקר - הוצרך כפי גזרת חכמתו ית' להיות בידה יכולת השבתת הקליפות שלא יקטרגו ויבלבלו שמחתה. כי שמחתה בפעולתה שהיא פעולת החסד.
והנה מפעולת המדה הזו הם כל הדברים שהם בסוד הלובן - ר"ל כל הדברים אשר בהם הלובן יורה על מדת החסד. כמו האבנים שהם בגוונם לבן שהם בסגולתם לחן ולחסד להיות מציאותם נשפע מהחסד. וזולת הדברים האלה המתבארים מתוך שער ערכי הכנויים.
ועוד מפעולות המדה הזו האהבה - כי כן פעולתה למעלה בסוד הזווג לאהוב ולקרב חתן וכלתו. ועם היות שכבר נמצא לעתים הפעולה הזו אל הגבורה כמו שיתבאר בערכי הכנויים — הענין הוא כי האהבה יתעורר מתוך הגבורה ותושלם ע"י המדה זו, ומבשרנו נחזה אלוה כי תחלה יתעורר האדם לאהבת נוקבתו מצד ההתלהבות והחום, ואח"כ יתקע האהבה ההיא בלבבו מצד מורך לבבו. ויש עתים שתהיה להפך - הכל לפי הנושא והנשוא. ונתבאר מתוך דברי רז"ל והרשב"י ע"ה כי החכמה אל האדם נשפעת מצד המדה הזאת בשתוף החכמה שהיא עליה ונתנו סימן לדבר "הרוצה להחכים ידרים". וכן אמרו כי האור והדומה אליו רמוז בה. והסוד מנורה בדרום ומשם אורה יוצאה לעולם.
ויש כמה מענייני הפעולות אשר אי אפשר לכוללם כאן אלא בפירוש הכינויים אשר בערכי הכינויים. ואין המדה הזאת רחמים וחסד כחכמה - יען נמזגה ונתייחדה עם הגבורה בסוד העקידה כמו שנבאר, כי משלימות המדה הזאת להיותה מתיחדת לעולם בגבורה. ולכן מצד הגבורה שבה יוחס אליה קצת מפעולות הדין ביובש בצד הדרום שכן נקרא נגב. וכמו שאמר הכתוב (שמות, טו) "ימינך ה' נאדרי בכח" כמו שנתבאר בזוהר פר' בשלח ומקומות רבים זולתם. ודרך זו גם כן אל הגבורה - שמשלימותה עם היותה תוקף הדין - להיותה נכללת בחסד. וזהו סוד הליחות בצפון עם היות הצפון רמז אל הגבורה. וזהו סוד עקדת יצחק שנכלל אש במים ומים באש כמו שנתבאר בזוהר פ' העקידה.
ונודע במדה הזאת היות בה ע"ב גשרים. והרמז אליהם ע"ב שמות אשר בויס"ע ויב"א וי"ט. וביאר הענין הזה רבי נחוניא בן הקנה ע"ה בתפילתו הנחמדת. וז"ל:
"אתה יחיד בסתר הזהר הוא מתחלק לשבעים ושתים גשרים שהם מורים על זיעת החיות ומהם המים העליונים ונקראים ספירה רביעית והיא חסד, וכל גשר וגשר יש לו שם והם מוכתרים מסודרים בתיבות מזומנות יוצא מן הכח אל הפועל והם וה"ו יל"י וכו'", עכ"ל.
ולפי הנראה מתוך לשון 'גשרים' הוא היותו ע"ב מאורות אלו שבחסד צנורות ומקורות אל השפע הנשפע מן העליונות דרך החסד שהוא תחלת הבנין. והם גשרים אל מימי החסד. ונחשוב היות ע"ב גשרים רמז אל ג' פעמים כ"ד ג' פעמים כ"ד שווה 72. כ"ד לכל ספירה וספירה מהספירות העליונות; לכתר כ"ד, לחכמה כ"ד, לבינה כ"ד. והנה הכ"ד זה הם כ"ד צרופים המצטרפים מתוך שם בן ד' (כמו שנרחיב ביאור בשער פרטי השמות בשם ע"ב). ולהיות שכל שם מג' שמות בן ד' מדה בפני עצמה וענין בפני עצמו (כי הכתר שורש הרחמים, וחכמה שורש החסד, והבינה שורש הדין) - לכן נחלקו למחלקות השלשה כ"ד לכל חלק.
והטעם מפני שלכל שם ושם ארבע אותיות מורות בפרטות על ארבע ספירות שהם חכמה ובינה ותפארת ומלכות. והם ארבע נגד המערכות שבהם מתגלות הששה קצוות כמו שנתבאר בשער סדר האצילות. לכן ארבע פעמים ששה הם כ"ד. וכן צרופם ו' פעמים לי', ו' פעמים לה', ו' פעמים לו', ו' פעמים לה'.
וענין חילוק השמות וצרופם לששה ששה ולכ"ד מתיישב היטב כמו שנבאר יחוסם וחילוקם ועניינם בשער פרטי השמות פ"ט.
זה הנראה לנו לכאורה בענין ע"ב אלה בלתי שנאריך בו כלל. כי ברור לנו כי הענין סובל הרחבת הביאור כאשר ישוטט המעיין בשכלו. והקצור יפה ובפרט במקום שאין לנו קבלה בהן ולא גלוי מספיק.
ומפני שכל מדה ומדה מג' ראשונות היא כלולה מכל שלשה כמו שנבאר בשער המכריעין - לכן הושפע לכ"א מג' אבות ע"ב; כי מג' שבחכמה ע"ב לחסד. וכן חכמה עולה ע"ג - ע"ב גשרים וחכמה החסד הגדול חופף עליהם. ומג' שבבינה נשפעים ע"ב אל הגבורה. ומג' שבכתר נשפע ע"ב אל התפארת.
ובאו עיקר ע"ב בחסד, והם בהשאלה אל התפארת ואל הגבורה, מפני שאין בכתר ובינה השלשה נקודות שהם שלשה ראשונות כסדר. מפני שבכתר הם בחינת הכתר בחינת עצמו, ובחינת חכמה ובינה מפני השפעתו בהם, ואינם כסדר. ובבינה הם ג"כ כן - מפני שהיא מקבלת משתיהם מהכתר מהפאה אחת ומחכמה מפאת אחרת. ונמצא אל הכתר חכמה ובינה בהשוואה אחת. וכן אל הבינה כתר וחכמה בהשוואה אחת. אבל החכמה הבחינות אליה הם כסדר; שיש לה בחינות הכתר קודמות לכל מצד קבלתה ממנו, ובחינתה מצד עצמה אמצעית, ובחינת בינה מצד השפעתה בה. והרי בה שתי הבחינות כל אחת לפי ערכה. ולכן עיקר ע"ב גשרים בחסד. וענין ע"ב שבגבורה וע"ב שבת"ת יתבאר בשער ההיכלות בפרק ד':
והספירה השנית אל ששת ימי הבנין היא הגבורה והיא פועלת גבורה ודין כשמה. וכל ענייני הדינים והגבורות נשפעים ממנה והיא רצועה לייסר האנשים במוסרה לחזקם ולעוררם בעבודת הבורא. וכן ע"י שהיא נותנת כח וגבורה באדם להגביר יצר הטוב על יצר הרע כדפי' בפ"ג. וכן כל הגבורה שהיו ישראל מתגברים על אוביהם היתה על ידה כדכתיב (תהלים ס, יד) "באלהים נעשה חיל". וכל גבור עיקר יניקתו מהגבורה (עיין בהקדמת תיקוני זהר דף י' ותמן גבורים וכו').
ומצד המדה הזאת נשפעים כל החצונים ובעלי הדינין. אלא שיש חלוק גדול ביניהם. שבעלי הדין הטהורים נשפעים ממנה מצד הטהור בסוד זהב טהור, והתחתונים בעלי הקליפות נשפעים ממנה מצד סיגי הזהב. והיא צריכה אל הכחות ההם לדון העולם הזה בנזקי קרן ושור ובור וחמור וכיוצא באלו. והם רצועות טמאות לייסר בעקרבים הפושעים והזדים.
ומפעולות המדה הזאת כל הדברים שהם בסוד אדמימות. ומן המדה זו הדברים אשר בהם האודם יורו על הגבורה כמו האבנים שהם אדומים שסגולתם להטיל אימה על הבריות מפני שיניקתם מן המדה הזאת. והנמצא עוד כדברים האלה מתבאר בשער ערכי הכנויים.
ומצד המדה הזו ג"כ התעוררות האהבה בסוד התלהבות היצר כדפי' רז"ל חיבת ביאה. ומן המדה הזאת ההתעוררות בסוד "ויאהבה" (עיין זהר חיי דף קל"ג) (ח"א קלג, א). ועם היות שהאהבה היא בחסד ג"כ -- עכ"ז תחלת ההתעוררות מן הגבורה כמו שיתבאר בערכי הכנויים בערך אהבה.
ונתבאר מתוך דברי רז"ל והרשב"י ע"ה כי העושר נשפע אל האדם מן המדה הזאת, ונתנו סימן לדבר "הרוצה להעשיר יצפין". וכן אמרו כי האש וכיוצא בו והשלהבת וכיוצא בה הם במדה הזאת. ועוד אמרו כי עיקר המזון נשפע מן המדה הזו, והעד על זה שלחן בצפון ומשם מזון בא לעולם.
וכן הגשמים נשפעים ממנו. ולכן כינום רז"ל "גבורות גשמים" ופירשו מפני שהם יורדים בגבורה.
ושמיעת כל דבר צעקה ותפלה הם במקום הזה. וכן מבואר מתוך דברי הרשב"י ע"ה. אמת שהוא בסיוע הבינה. ולכן נמצא שמיעה לדין ולרחמים בשם אלהים כגון "וישמע אליה אלהים" (בראשית ל, כב), "וישמע אלהים את קול הנער" (בראשית כא, יז). לדין - "וישמע אלהים ויחר אפו" (במדבר יא, א עיי"ש) (לפנינו יהו"ה ולא אלהים).
והראיה היא בחסד וכן "וירא ה'". ונמצא לדין ולרחמים. ועכ"ז הכל בחסד. ונתן סימן ראיה אריה, ואריה הוא בחסד כנודע, ואותיות אריה - יראה, והוא דין.
ויש במדה הזאת ששים גבורים, ורמיזתם בשש גבורות שש קצוות שבה. וכן ענין ע"ב סנהדרין כמו שבארנו עניינם לעיל.
ויש יותר בפעולות מן המדה הזאת ויתבאר מתוך שער ערכי הכנויים: