ביאור:משלי י לא

משלי י לא: "פִּי צַדִּיק יָנוּב חָכְמָה, וּלְשׁוֹן תַּהְפֻּכוֹת תִּכָּרֵת."

תרגום מצודות: הצדיק -באמרי פיו יוכלל ניב (דיבור) של חכמה ומוסר, ומרמז לומר שהלשון המהפך חכמת התורה למינות - יוכרת.

תרגום ויקיטקסט: פיו של צדיק תמיד מניב (נותן פירות של) חכמה; אולם לשון של איש תהפוכות (ההופך את דעתו מצד לצד בהתאם לאינטרסים מתחלפים) אינה מניבה פירות, והיא כמו עץ-סרק שכורתים אותו כי אין בו תועלת.

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי י לא.

דקויות

מה זה ינוב?

ינוב - מהשורש ניב, מזכיר מצד אחד את הביטוי ניב שפתיים שפירושו דיבור (מצודת ציון), ומצד שני את המילה תנובה שמשמעה יבול ופרי.

1. הפסוק מציג ניגוד בין:

פי הצדיק הנמשל לעץ המניב פרי, לבין:
לשון תהפוכות הנמשלת לעץ שאינו מניב פרי, ולכן אפשר לכרות אותו.

כלומר:

דברי הצדיק הם כנים, הוא באמת מאמין במה שהוא אומר, ולכן, גם אם לא מסכימים איתו, אפשר ללמוד ממנו - הדיבורים שלו מניבים פירות של חכמה (= דברים שאפשר ללמוד מהם); הצדיק הוא הנוהג בצדק, ולכן הוא בהכרח גם חכם - ראו לשפוט בצדק - בחכמה ובתבונה ולא ברגש.
אולם, ישנם אנשים (למשל, פוליטיקאים "מזגזגים"), שדבריהם הם דברי תהפוכות (= דעות מתהפכות ומשתנות בהתאם לצרכים הפוליטיים של האומר): הם לא מאמינים במה שהם אומרים, לא מתעמקים בטענות ובנימוקים, ולכן דבריהם אינם מקדמים כל דיון ענייני בבעיות שעל הפרק; אין שום דבר חכם שאפשר ללמוד מהם; הם לא מניבים שום פירות; ולכן הם משולים לעץ סרק שמותר לכרות אותו.

2. ע"פ חלק מהמפרשים, הפסוק אינו מציג ניגוד, אלא הצלע השניה היא המשך של הצלע הראשונה:

"באמרי פיו" (של הצדיק) "יוכלל חכמה ומוסר ומרמז, לומר שלשון תהפוכות תיכרת" (מצודת דוד) - דברי החכמה של הצדיק כוללים גם דברי איום ואזהרה מפני אנשי תהפוכות;
"הצדיק יעמיד כנגדו" (כנגד איש תהפוכות) "מופתי הניסיון והבחירה... ועל-ידי כן תיכרת לשון תהפוכות..." (מלבי"ם) - דברי החכמה של הצדיק כוללים גם תשובה והוכחה כנגד דברי אנשי התהפוכות.

הפועל תיכרת יכול לתאר גם את עונשו של האיש המדבר לשון תהפוכות - אנשים יפסיקו להתייחס ברצינות לדבריו, ולשונו כאילו תהיה כרותה וחסרת ערך.

הקבלות

כשעורכים מצור על עיר, אסור לכרות עץ הנותן פרי מאכל, אך מותר לכרות עץ סרק שאינו נותן פירות, (דברים כ יט): "כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ, לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן, כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת, כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר. רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא, אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ, וּבָנִיתָ מָצוֹר עַל הָעִיר אֲשֶׁר הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה עַד רִדְתָּהּ".

חוק זה הוא הרקע למשל בפסוק שלנו. פי הצדיק נמשל לעץ פרי שפירותיו הם דברי-חכמה; אולם פי הרשע נמשל לעץ סרק שאינו נותן פירות, ולכן הוא ייכרת. כריתה כמובן במשמעות מושאלת - אנשים מפסיקים להתייחס ברצינות לדבריו, ולשונו כאילו כרותה וחסרת השפעה.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/10-31