פירוש בעל הטורים על התורה/בראשית/א
פסוק א[עריכה]
יש במדרש (ב"ר פרשה א), שלכך פתח בבי"ת ולא באל"ף, לפי שבי"ת היא לשון ברכה, ואל"ף לשון ארירה. אמר הקב"ה: אפתח בבי"ת, בלשון ברכה, ולוואי שיוכל להתקיים.
- דבר אחר: על שם שני עולמות שברא, העולם זה והעולם הבא.
- דבר אחר: על שם שתי תורות, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, ללמדך שבזכות התורה ולומדיה נברא העולם.
בְּרֵאשִׁית: אותיות "בית ראש", כלומר: בית המקדש ראשון, שנאמר (ירמיה יז יב): "כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ".
- דבר אחר: אותיות "א' בתשרי", נברא העולם.
- דבר אחר: אותיות "ברא שתי", שברא שתי תורות.
- דבר אחר: אותיות "ירא שבת", לומר לך שבזכות שבת נברא העולם.
- דבר אחר: אותיות "ברית אש", שבזכות הברית, שהיא המילה, ובזכות האש, שהיא התורה, ניצולין מדינה של גיהנם.
- דבר אחר: אותיות "בראת יש", שבראת י"ש עולמות לכל צדיק.
- בְּרֵאשִׁית בָּרָא: בגימטריא "בראש השנה נברא העולם".
- בְּרֵאשִׁית: בגימטריא "בתורה יצר", שבשביל התורה שנקראת ראשית נברא העולם.
- דבר אחר: בגימטריא "שש סדרים".
- דבר אחר: בגימטריא "ישראל בחר בעמים", ובגימטריא "תרי"ג יצר", שברא העולם בשביל ישראל שיקיימו תרי"ג מצות.
- בראשית, ברא רקיע ארץ שמים ים תהום.
- דבר אחר: בראשונה ראה אלהים שיקבלו ישראל תורתו.
בְּרֵאשִׁית, ג' ראשי פסוקים: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים; "בְּרֵאשִׁית מַמְלֶכֶת יְהוֹיָקִם" (ירמיה כז א); "בְּרֵאשִׁית מַמְלֶכֶת צִדְקִיָּה" (שם כח א). זהו שאמרו רז"ל בסוף פרק יש בערכין (ערכין יז א): ביקש הקב"ה להחזיר העולם לתהו ובהו בשביל חטאת יהויקים; כיון שנסתכל בצדקיהו ובדורו, נתיישבה דעתו.
- בראשית ברא אלהים, סופי תיבות "אמת". מלמד שברא הקב"ה העולם באמת, כמו שנאמר (תהלים קיט קס): "רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת".
- אמת מארץ תצמח (תהלים פה יב), ראשי תיבות "אֱמֶת".
- אתי מלבנון תבואי (שיר השירים ד ח) ראשי תיבות "אֱמֶת".
- אבל כשהיה האמת נעדרת, ותשלך אמת ארצה (דניאל ח יב).
- תשורי מראש אמנה (שיר השירים ד ח), ראשי תיבות "אֱמֶת". ולכך, "ממעונות אריות" (שם).
- אתי מלבנון תבואי (שיר השירים ד ח) ראשי תיבות "אֱמֶת".
בָּרָא אֱלֹהִים – ב' דסמיכי. הכא, ואידך: "לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ" (דברים ד לב). כי מתחילה צפה הקב"ה באברהם, שנקרא אדם, שנאמר (יהושע יד טו): "הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים הוּא", וברא העולם.
- אֱלֹהִים – בגימטריא הכסא, שהכסא ברא תחילה.
בפסוק של בְּרֵאשִׁית יש ז' תיבות, כנגד ז' ימי השבוע, וז' שנים בשמיטה, וז' שמיטין ביובל, וז' רקיעים, וז' ארצות, וז' ימים וז' משרתים: שבתאי, צדק, מאדים, חמה נוגה, כוכב, לבנה. וכנגדם אמר דוד: "שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ" (תהלים קיט קסד).
- ולכך תיקנו "יהא שמיה רבא מברך לעלם לעלמי עלמיא", שהם ז' תיבות, ואומרים אותו ז' פעמים ביום. ויש בפסוק בְּרֵאשִׁית כ"ח אותיות, וכן ב"יהא שמיה רבא". וכן בפסוק "וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר" (שמות כ א) יש בו ז' תיבות וכ"ח אותיות. זהו שאמרו ז"ל: כל העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כחו, נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, וכאילו קיבל תורה בהר סיני.
- וכנגד זה אמר שלמה ז' פסוקים שיש בהם כ"ח עיתים, זהו מ"עֵת לָלֶדֶת" עד "עֵת שָׁלוֹם" (קהלת ג ב - ח). והם כנגד ז' ימי השבוע שיש בהם כ"ח עיתים משתנים: מבוקר עד חצי היום – אחד, מחצי היום עד הלילה – ב', מתחילת הלילה עד חצי הלילה – ג', מחצי הלילה עד הבוקר – ד', וכן בכל יום, הרי כ"ח עיתים.
- בפסוק בְּרֵאשִׁית יש ו' פעמים אל"ף, כנגד ששת אלפים שנה שהעולם הווה. וכן בפסוק "אֲנִי ה' רִאשׁוֹן וְאֶת אַחֲרֹנִים אֲנִי הוּא" (ישעיהו מא ד), שישה אלפי"ן.
- ובפסוק "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ" – ב' אלפי"ן, כנגד ב' אלפים תוהו. ובפסוק "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז" (משלי ח כב) – יש שני אלפי"ן, כנגד ב' אלפים תורה. ובפסוק "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר" (פסוק ג) – ד' אלפי"ן, כנגד ד' אלפים ימי תורה וימי משיח, שהם ימי אורה.
פסוק ב[עריכה]
"תֹהוּ וָבֹהוּ" – ב'. הכא, ואידך: "רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ וָבֹהוּ" (ירמיהו ד כג). מלמד שצפה הקב"ה בבריאת העולם בחורבן הבית, שנחרב בשנת תה"ו, שהרי הבית הראשון עמד ת"י שנה, ונחרב בשנת תי"א. ובית שני עמד כמנין הית"ה, וזהו "וְהָאָרֶץ הָיְתָה". ואחר כך "חֹשֶׁךְ", רמז לגלויות. וכן דורש בבראשית רבה.
- דבר אחר: "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ" – בגימטריא "אלפים שנה בלי תורה".
"וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת" – בגימטריא: "זו היא רוחו של מלך המשיח".
"וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם" – ב' במסורת. הכא, ואידך: "וְחֹשֶׁךְ אֵי זֶה מְקֹמוֹ" (איוב לח יט). זה הוא שאמרו (חגיגה יא ב), שאין לשאול: "מה לפנים? מה לאחור?" "וְחֹשֶׁךְ אֵי זֶה מְקֹמוֹ", פירוש, שאין לשאול אי זה היה מקום החושך תחילה.
"וְרוּחַ אֱלֹהִים" – ב' דסמיכי. הכא, ואידך: "וְרוּחַ אֱלֹהִים לָבְשָׁה אֶת זְכַרְיָה" (דברי הימים ב כד כ). קרי ביה הכא נמי: "וְרוּחַ אֱלֹהִים לָבְשָׁה". פירוש, שעל ידי לבושו אמר "וַיְהִי אוֹר", דכתיב בתריה: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר". וזה הוא שדרשו רז"ל (ב"ר פרשה ג): ממעטה לבושו נבראת האורה.
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.