עשרה מאמרות מאמר חקור דין ב א

עשרה מאמרות · מאמר חקור דין ב · א · >>

ביאור הסוגיא בפרק קמא דראש השנה שאדם נידון בכל יום וכל שעה, ושעל זה נאמר ביומו תתן שכרו. ואמרו בכל יום תן לו מעין ברכותיו. מבאר דעות התנאים בדין של אדם בראש השנה וגזר דינו ביה"כ, ואימת הוא גזר דין דתבואה ופירות ומים.

גמר דין של פירות מים ותבואה אימת הוי. לוחות שניות נגד יעקב. ורמז מה שנתן אליעזר לרבקה.

סוגיא דשמעתא בפרק קמא דראש השנה שאדם נידון בכל שעה. לבחינה ועיוני בעלמא כרבי נתן, ובכל יום נידון לפקידה שהוא עיון כולל בחינות הרבה כרבי יוסי, דכל חד מנייהו חדא קתני ולא פליגי רבנן עלייהו, ושתי מדות אלו נוהגות בשלמים, ועליהם אמר איוב מה אנוש כי תגדלנו כי תשית אליו לבך (איוב ז, יז). ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו (איוב ז, יח). ומלך וצבור כיוצא בהן, שכן מפורש על ידי שלמה, לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו (מלכים א ח, נט). פירוש כל דבר ודבר שביום אחד, שהם מבחינות הרבה מתאספים באותו יום לפקידה, ועל המשפט הכולל הזה אמרו אין אדם לן בירושלים ובידו עון (במדבר רבה, כא). ועל זה נאמר ביומו תתן שכרו (דברים כד, טו). שדרשוהו על שכר מצוה שבכל יום, פן יעבור יומו עם בטול קרבנו, ואמרו בכל יום תן לו מעין ברכותיו (ברכות מ, א). אתאן לרבנן דכלהו סבירא להו שכל אדם נידון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכפורים, כדמתנו להו רבי מאיר ורבי יהודה, וכן תנא דבי רבי ישמעאל. ולא נחלק אדם בדבר. על מה נחלקו, על דין העולם בכלל, דתנן בד' פרקים העולם נידון, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון, ובחג נדונין על המים (ראש השנה טז, א). ואסקינן דסתם מתניתין אתא כתנא דבי רבי ישמעאל, וכי קתני אתחלת דין, לפיכך לא הוזכר במשנתינו שאדם נחתם ביום הכפורים כדקתני בברייתא להדיא, ובהא פליגי, רבי מאיר לית ליה ד' פרקים, רבי יהודה תני להו לגזר דין, שכל אחד נחתם בזמנו, בפסח על התבואה וכן כלם, וסבר רבי יהודה שתחלת דינם תלוי בראש השנה, ותנא דמתניתין אפקינהו לכלהו מדין ראש השנה לבד מאדם, ומדאמרינן דכי קתני אתחלת דין, צרכינן למנדע גזר דין דהני תלת אימת הוי, ולקושטא דמלתא אין דברים הללו צריכין להתייחד אליהם זמנים מחולפים, אחד לתחלת דין ואחד לגזר דין, אלא הכל נגזר עליהם בבת אחת, לא אמרו תחלה וסוף אלא לאדם שאם שב בנתים מוחלין לו. ולאוקמיה למתניתין דלא כרבי יהודה, אמרו דכי קתני אתחלת דין לאפוקי ראש השנה שאינו תחלת דינם של תבואה פירות ומים. נמצא ארבעה פרקים - ג' מהם תחלה וסוף, ופרקו של אדם לתחלת דין דוקא, שהרי הוא נחתם ביום הכפורים לדברי הכל, שבו נימול אברהם בבקר לדעת קצת, ובו נעקד יצחק בשעת המנחה, ובו ניתנו לוחות שניות שנתקיימו בידינו לחיותינו כהיום הזה:

יד יהודה

בפרק קמא דראש השנה - שם במשנה: בארבעה פרקים העולם נידון, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון, שנאמר היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם. ובחג נידונין על המים. ובגמרא מני מתניתין, לא רבי מאיר ולא רבי יהודה ולא רבי יוסי ולא רבי נתן. דתניא הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכפורים דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים, ואדם נידון בכל יום, שנאמר ותפקדנו לבקרים. רבי נתן אומר אדם נידון בכל שעה, שנאמר לבקרים תבחננו. וכי תימא לעולם רבי יהודה וכי קתני מתניתין אגזר דין, אי הכי קשיא אדם. אמר רב האי תנא דבי רבי ישמעאל היא, דתנא דבי ר' ישמעאל בארבעה פרקים העולם נידון, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים, ואדם נידון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביה"כ. וכי קתני מתניתין אתחלת דין. אמר רב חסדא מאי טעמא דרבי יוסי כדקאמר טעמיה ותפקדנו לבקרים, אנן הכי קאמרינן מאי טעמא לא אמר כרבי נתן, בחינה עיוני בעלמא היא. פקידה נמי עיוני בעלמא היא. אלא אמר רב חסדא טעמיה דר' יוסי מהכא, לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו. ואמר רב חסדא מלך וצבור, מלך נכנס תחלה לדין, שנאמר לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל. מאי טעמא איבעית אימא לאו אורח ארעא למיתב מלכא אבראי, ואיבעית אימא מקמיה דליפוש חרון אף. אמר רב יוסף כמאן מצלינן האידנא אקצירי ומריעי, כמאן כרבי יוסי, ואיבעית אימא לעולם כרבנן וכדרבי יצחק, דאמר ר' יצחק יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין. פירש"י וכי קתני מתניתין ארבעה פרקים אגזר דין, אי הכי קשיא אדם דתני מתניתין בראש השנה. ורבי יהודה ביה"כ אמר. וכי קתני מתניתין ארבעה פרקים אתחלת דין, אבל גזר דין דאדם ביה"כ. אנן הכי קאמרינן הכי קשיא לן כרבי נתן, ומאי טעמא לא אמר משום דקסבר בחינה אין זה דין אלא בודקי' במעשיו, הלכך בדידי' נמי תקשי לך פקידה עיוני בעלמא הוא, כרבי יוסי דאמר אדם נידון בכל יום. ויתפלל שידונו אותו לזכות ולא יקנסוהו מיתה, דאי כרבנן דאמר אין נידון אלא בראש השנה, הרי כבר נקנסה עליו עכ"ל. ומשמע ליה להרב דמדרבי נתן נשמע לדרבי יוסי, דכיון דע"כ רבי נתן לעיוני בעלמא קאמר ולא לגזר דין, רבי יוסי נמי לפקידה ועיוני בעלמא קאמר. והא דאמר רב חסדא דרבי יוסי נפקא ליה מלעשות משפט עבדו וגו'. נמי לאו למשפט חרוץ ולגזר דין קאמר אלא לפקידה בעלמא, שכן הוא האמת מדקאמר איוב ותפקדנו לבקרים. וגם רבנן לא פליגי עליו כמו דלא פליגי על רבי נתן, אלא שרב יוסף הוי סבירא ליה מתחלה דע"כ פליגי רבנן ור' יוסי אהדדי, ור' יוסי נמי לגזר דין קאמר, דאי לא תאמר הכי הא דמצלינן האידנא אקצירי ומריעי להוי דלא כמאן, אבל לפום מאי דסלקא אח"כ בגמרא, איבעית אימא לעולם כרבנן וכו'. קושטא דמלתא דלא פליגי, ור' יוסי לפקידה בעלמא קאמר, והוא אר' נתן נמי לא פליג דפקידה נמי עיוני הבחינות הוא, אלא דרבי נתן תופס הפסוק דאיוב, ורבי יוסי נקיט פסוקא דלעשות משפט עבדו וגו':

ושתי מדות אלו נוהגות בשלמים - וצדיקים, שהקב"ה מדקדק עמהם כחוט השערה, וע"כ מעיין עליהם בכל עת:

ומלך וצבור כיוצא בהן - ונוהגות בהם שתי מדות הללו:

שכן מפורש וכו' - ולכך סמיך הגמרא הני תרי מימרות דרב חסדא להדדי:

פירוש כל דבר ודבר שביום אחד שהם מבחינות הרבה - ר"ל ומה ראי' דר"י מפקידה דבחינות קאמר:

ועל המשפט הכולל הזה - בפקודת יום ויום לגבי צבור אמרו במדבר רבה פ' פנחס וז"ל, א"ר יהודה בר סימון, מעולם לא היה אדם לן בירושלים ובידו עון. כיצד תמיד של שחר מכפר על עברות שביום ושל בין הערבים מכפר על עברות שנעשו בלילה וכו'. שנאמר צדק ילין בה. וסובר הר' שזה נאמר לענין פקידת יום ביומו:

ועל זה נאמר ביומו תתן שכרו - ר"ל והכי נמי למדה טובה לענין שכר המצות שאדם עושה בכל יום, דרשו בשוחר טוב על פסוק לדוד מזמור אליך ה' נפשי אשא. זהו שאמר הכתוב ביומו תתן שכרו. א"ל הקב"ה לדוד, דוד למה אתה נושא את נפשיך אלי, א"ל מפני שאני כשכיר בעולמך, שנאמר כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו. וכתיב בתורתך ביומו תתן שכרו. וכתיב ואליו הוא נושא את נפשו. לכך אליך ה' נפשי אשא. בנוהג שבעולם פועל שעושה מלאכה עם בעל הבית והוא מבקש שכרו ממנו, והקב"ה אומר לו, לא תבוא עליו השמש. למה ואיליו הוא נושא את נפשו. אנו שנפשנו תלויה בו עאכ"ו. ומפרש הרב שענין זה הוא כדישבשכר מצוה שהצדיק עושה בכל יום יכופר עון מידי יום ביומו ולא יצטרך לכפרה החללים התלוים בקרבן פן יעבור היום ובטל קרבנו, ועיין מה שדרשו בזוהר פ' כי תצא עמוד תקל"ז:

ואמרו בכל יום וכו' - ר"ל שע"ז אמרו ג"כ רז"ל בברכות פ"ו על פסוק ברוך ה' יום יום. וכי ביום מברכין אותו ובלילה אין מברכין אותו, אלא לומר בכל יום ויום תן לו מעין ברכותיו. והיינו כדאמרן לחשוב שכר הברכות מידי יום ביומו בפקודתו:

אתאן לרבנן וכו' - נחית הרב למלתייהו לפרש אגב זה מה דמשני הגמרא, וכי קתני מתניתין אתחלת דין:

ולא נחלק אדם בדבר - עיין לקמן פ"י ופ' כ"ו:

על דין העולם בכלל - לענין תבואה ופירות ומים:

ובהא פליגי - רבי מאיר לא סבירא ליה כמתניתין, ותנא דרבי ישמעאל, ולית ליה ד' פרקים. לפיכך תנא הכל נידוני' בראש השנה. ורבי יהודה חולק על רבי מאיר ואית ליה ד' פרקים. ותני לד' פרקים לגמר דין וראש השנה לתחלת דין. וחולק על המתניתין. ותנא דר"י דס"ל ד' פרקים לתחלת דין:

לגזר דין - פירוש לגמר דין:

אפקינהו לכלהו מדין ראש השנה - שאינן נידונין בראש השנה כלל, לא בתחלת דין ולא בגמר דין, לבד מאדם שתחלת דינו בראש השנה:

ומדאמרינן וכו' - ר"ל לפי מה דמוקמינן המתניתין דד' פרקים בתחלת דין, יש לחקור אימת הוא גמר דין לגבי הנהו תלת תבואה פירות ומים, שהרי משנתינו לא מיירי מגמר דין, בשלמא גמר דין דאדם ידעינן מברייתא דכלהו רבנן ס"ל שהוא ביה"כ, מה שאין כן בי הנהו תלת:

ולקושטא דמלתא וכו' - ר"ל שבאמת לשלש אלה אין להם בדין כי אם זמן א', שתחלת וסוף דיניהם הוא בפעם אחת:

ולאוקמיה וכו' - ר"ל שמה שאמרו כי קתני אתחלת דין, ליכא למידק מיניה שכל ד' פרקים יש להם ג"כ זמן מיוחד לגמר דין, אלא כיון דשמעינן לר' יהודה דסבר שתחלת דין של הני תלת הוא בראש השנה, לכך אמרו כי קתני ד' פרקים אתחלת דין ולא כר"י, אבל באמת מה שאמר ר"י גמר דין דהני תלת כל א' בזמנו, גם המתניתין מודה משום דלגבן התחלה וסוף הדין א' היא שאין להם זמנים מחולפי', אלא שהמתניתין לא מיירי מגמר דין בין לגבי הני תלת שנכלל גמר דין בהתחלה, בין לגבי אדם שיש לו זמן מיוחד לגמר דין, והכי מוכח נמי פשטיה דלשנא של תנא דר"י, דהנהו תלת אין להם זמן מיוחד לגמר דין:

נמצא ד' פרקים - שהזכיר המתניתין אינם שוים, כי ג' מהם תבואה פירות ומים, תחלת דין שלהם הוא ג"כ גמר דינם, ומתניתין דמיירי מתחלת דין - כוללת ג"כ בזה גמר דינם, מה שאין כן גבי אדם דמיירי מתניתין דוקא מחלת דינו ולא מגמר דינו שהוא לדברי הכל ביה"כ:

שבו נימול וכו' - וע"כ רצה הקב"ה לזכות את ישראל לדונם ביום שעשו אבותינו מעשים טובים, להזכיר זכותם ולצדקנו במשפט עי"ז, והאי טעמא שנקבע היום הזה לסליחה וכפרה כידוע:

לדעת קצת - כדאיתא בפרקי רבי אליעזר. ויליף מדכתיב התם, כל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה. וכתיב הכא בעצם היום הזה נימול וגו'. ומסיים שבכל שנה ושנה הקב"ה רואה דם ברית מילתו של א"א ומכפר על עונותיהם של ישראל וכו'. לאפוקי ממ"ש בב"ר (פ' מ"ח) על לושי ועשי עוגות. הֲדָא אָמְרָת פְּרוֹס הַפֶּסַח הֲוָה. וזה היה ביום ג' למילתו של אברהם:

ובו ביום נעקד יצחק - כיודע ממאמרם ז"ל:

ובו נתנה לוחות שניות - כידוע ג"כ מדברי רבותינו ז"ל, שמ' יום האחרונים היו כלים ביה"כ, ואז קבל משה הלוחות שניות, ונאמר לו סלחתי כדבריך.