לדלג לתוכן

עץ יוסף על בראשית רבה/יט/ט

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | עץ יוסף על בראשית רבה • פרשה יט | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • 

לדף המדרש לכל הפרשה במדרש

איך הוית כו' מלת איכה קמפרש שאינה שאלת מקמו. כי לא נעלם מאתו ית' מקום מחבואו אלא פי' תוכחה על עונו איך נהפך מטוב לרע והרי הוא כמלת איכה (בכף רפוי) שהוא שאלת איכות ענינו. וגם לפי המקרא יתפרש באיזו מדרגה את (יפ"ת):

אתמול לדעתי התבונן איך נפלת ממדרגתך. כי בתחלה לא היה בך כח הרע מאומה ונמשכת לדעתי ורצוני. והיום לדעתו וחפצו של נחש לכח הרע ואתמול הכוונה כמו קודם ותחלה:

אתמול מסוף כו' שמתחלה היה שיעורו מלא כל הארץ:

ועכשיו בתוך עץ. כלומר שנגרע קומתך ויכולת להתחבא בין עצי הגן:

והמה כאדם עברו ברית. הוקשה לו מ"ש כאדם. וכי כמלאך או כבהמה אלא פירושו כאדה"ר מה אדה"ר הכנסתיו לג"ע כו'. והענין כי אינו דומה עבד המורד ברבו כאשר לא הקדים לו טובה. לעבד המורד ברבו אחר שהקדים לו טובה. וע"ז אמר אדה"ר הכנסתיו לג"ע כלו' אני הקדמתי לו טובה להכניסו אל הג"ע מקום קדוש. והיה לו שם טובת הגוף וטובת הנפש. והוא שילם רעה תחת טובה למרוד בו ית' שם במקום הטובה ובמקום הקדוש. וגם אינו דומה החוטא לנגד אדונו בלא אזהרה וצווי. למי שחוטא אחר אזהרה וצווי. וכלפי זה אמר וצויתיו כו' והוא עבר על הצווי שנאמר המן העץ אשר צויתיך וגו' דלכך דייק למימר אשר צויתיך להורות כי גדול עונו מנשוא באשר חטא אחר הצווי. ודנתי אותו ע"ז בגירושין ובשלוחים שנאמר וישלחהו ה' מג"ע. כי בזה נידון כראוי מכ"מ. וקוננתי עליו איכה כלו' איכה ירד פלאים. וע"ז אמר אף כך בניו שישראל היו להם ג"כ בדוגמא זו שהקדמתי להם טובה והכנסתים לא"י המעולה מכל הארצות ויש בה שלימות הגוף ושלימות הנפש בתורה שאין תורה כתורת א"י. והם שלמו רעה תחת טובה וחטאו במקום הטובה ופגמו במקום הקדוש וגם אחר הצווי. לכן נידונו בגירושין היינו גירושי הנפש ממקור הקדושה. ובשילוחים היינו שלוחי הגוף אל ארץ נכריה אשר שם נדונו בכמה צרות. ומאז קוננתי עליהם איכה ישבה בדד וגו'. (נזה"ק) ע"ש שהאריך:

וא"ל איכה איכה כתיב. ויש אם למסורת:

ואביא אתכם אל ארץ הכרמל. ותרגומו לארעא דישראל דהיא מנצבא ככרמלא. כלו' נטועה בכל טוב כי היא מעולה מכל הארצות:

ואתה תצוה את ב"י חדא מנייהו נקט דבכמה דוכתי כתיב לשון צווי בתורה:

ועברו על ציוויי כו' עברו את תורתך וס"ד וסור לבלתי שמוע בקולך שלא שמעו לקול אזהרתו (נזה"ק):