עץ יוסף על בראשית רבה/יט/ג
<< | עץ יוסף על בראשית רבה • פרשה יט | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב •
נתעסק בד"א כו' כדאמר לעיל שראה אותן מתעסקין בד"א כו' ותשמיש מביא לידי שינה. ובאשר התאוה נפשה לאכול מפרי עץ הדעת לא רצתה להמתין עד שיעור משינתו. או לרבנן עד כי ישוב לביתו:
והחזירו בכל העולם. ברכות דף ל"ב בארץ לא עבר בה איש כו' כל ארץ שגזר עליה אדה"ר נתיישבה. וכל שלא גזר עליה אדה"ר לא נתיישבה עכ"ל. ודורש שמדבר מאדה"ר. ומ"ש ישב פירושו גזר להיות ישוב. וזהו שאמרו רבנן כאן נטלו הקב"ה כו' הה"ד בארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם ללמדך שהקב"ה העביר לאדה"ר בכל מקום נטע ובית זרע שהוא ראוי לישוב. אבל במדבר השמם ארץ אשר לא עבר בה איש לא ישב שם אדם הוא אדה"ר (יפ"ת):
שלא תעשה את הגדר כו'. ר"ל שלא תעשה את הגדר גבוה מאד ומכביד על העיקר. שלא יפול הגדר ויקצץ הנטיעות בהיותו מכביד עליהם כ"כ וכן הוא בנמשל. כי אע"פ שאנו מוזהרים לעשות גדר וסייג לתורה כדכתיב ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי. מ"מ אין לעשות הגדר תוספת על העיקר שלא יכלול אזהרת הגדר עם משמרת התורה כי היה נראה להמון עם שהכל משמרת ד"ת מפי הגבורה. וע"ז אמר אל תוסף על דבריו משלך לכלול אותו בדבורו פן יוכיח בך ונכזבת כלו' פן החולק ימצא בתוספות שלך איזה דבר כזב ושגיאה. ומזה יכזיב ויכחיש גם העיקר לומר כי הכל אין בו ממש. כאשר אירע לחוה:
א"ל הא לא מיתת כו'. שהנחש ידע שלא צוה אלא על האכילה לבד כמפורש בשאלתו אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן. אבל חוה לא ידעה האמת. שאדה"ר עשה סייג וגדר והוסיף לעצמו הנגיעה. וכך אמר לה שהאכילה והנגיעה אסורה. והיא לא ידעה שהנגיעה הוא סייג. וכשראתה שאין מיתה בנגיעה סברה ששקר אמר לה אדם והקב"ה לא צוה לא על הנגיעה ולא על האכילה. ולפיכך אכלה. ומ"מ חטאה שהיה לה לשאול את פיו (נזה"ק):
ודחפה עליו בפדר"א אי' שהנחש עצמו נגע והראה לה שלא מת בנגיעה והרי גם הוא נצטוה:
כמה דלא מיתת כו'. דורש כן ממ"ש לא מות תמותון והיה די שיאמר לה לא כי יודע כו' ע"כ דרשו שעל הנגיעה כבר ניסה הנחש שלא מתה וא"ל לא מות ולא תמותון. לא מות על הנגיעה ולא תמותון על האכילה:
אלא כי יודע אלהים כו'. לכך צוה ה' לכם כי יודע וכו' והוא אינו חפץ בכך: