עץ חיים/שער הכללים/א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק א[עריכה]

כשעלה ברצונו יתברך שמו לברוא את העולם כדי להיטיב לברואיו, ויכירו גדולתו ויזכו להיות מרכבה למעלה להדבק בו ית', האציל נקודה א' הכלולה מי', (והם י' ספירות של העקודים שהיו בכלי א') ולא היו נראים. דרך משל האדם מורכב מד' יסודות ואינם ניכרים בו כל אחד ואחד בפ"ע. וכן הענין בכאן נקודה זו היתה כלולה מעשר בתחלת אצילותה וזו היא למעלה מן הכתר [שהוא] עתה, כי משם שואבים כל הי' ספירות שפע וחיות מנקודה זו.

גם אור וחיות נקודה זו יורדת מן המאציל בתוכה ביחד, שהיא הכלי עם נשמתו כהדין קמצא דלבושיה מניה וביה, והיו בה י' אורות פנימיים וי' אורות מקיפים. ואור המקיף מבחוץ לכלי. ונודע כי המקיף גדול מהפנימי, כי או"פ מצומצמת תוך הכלי משא"כ במקיף. וזהו סוד ודברתי אתך מבין שני הכרובים, שהיה מצומצמת שם השכינה.

ומנקודה זו נתפשטו י' נקודות, מכתר עד המלכות על דרך זה: כי מהיותר מובחר ועליון מנקודה זו נעשה כתר ונתפשט למטה ושאר הט' כלולים בו. ומה שנשאר בתוכה ג"כ ממובחר הנשאר מתפשט למטה מהכתר ונעשה חכמה והח' כלולים בו. ואח"כ בינה והז' כלולים בה. ואח"כ הו' נקודות יחד. ואח"כ המלכות. וזהו נקרא עולם התהו ובהו ועולם הנקודות.

והאור העליון היה נכנס בתוכם, ר"ל בתוך הכלי. ואור הא"ס מקיף לכתר [ומתפשט עד סיום מקום כל הי' ספירות]. ומאו"פ שבכתר נעשה פנימי ומקיף אל החכמה, והמקיף שבכתר נעשה מקיף עליון אל מקיף החכמה. וכן כולם. והענין כי מה שהיה יכולה לקבל מן האור המאיר בתוך הכתר נשאר בו בסוד או"פ והשאר היה מקיף מבחוץ. וכן על דרך זה מכתר לחכמה ומחכמה לבינה ומבינה לו"ק ביחד.

ודע כי שמש ומגן ה' צבאות, וכמו שהשמש אור עליון גדול ואין יכולת להביט בו כי אם בהתמעטות דרך חלון או ע"י מסך או ע"י ריחוק מקום או ע"י נקב קטן. והנה בעולם האצילות האור בא שלא ע"י מסך כלל. אך כשבא אור א"ס בכתר אין בו יכולת לסבלו רק ע"י ריחוק מקום. אך מכתר לחכמה אין בו ריחוק כלל אבל בא ע"י "חלון", פי' מיסוד דאריך אנפין הנקרא חלון שנתמעט האור מכמות שהיה. גם מחכמה לבינה בא ע"י חלון, פי' מיסוד אבא שהוא חלון אחר קטן. אמנם בו"ק עצמן חלונותיהם שוין מזה לזה כי כולם בחי' א'. אח"כ מיסוד למלכות בא האור מחלון קטן וצר מאד, פי' מיסוד דז"א הנקרא חלון ג"כ, וצר מאד דוגמת נקב קטן. אך הו"ק אין בהם שינוי מזה לזה רק כפי ריחוק וקירוב לבד, לא ברוחב וצרות החלון, כי כולם שוין.

וזהו סוד ז' הקפות כי הם בסוד המלכות שיש בה כללות ז' הקפות. ומג"ר שבכתר יצא או"מ אל ז"ת שבו עצמו, ומז"ת שבכתר יצא או"מ שני אל ג"ר דחכמה, ומג"ר דחכמה יצא או"מ שלישי אל ז"ת שבו, ומז"ת של חכמה יצא או"מ רביעי לג"ר שבבינה, ומג"ר של בינה יצא או"מ חמישי לז"ת שבה, ומז"ת שבבינה יוצא או"מ ששי לו"ק, ומהו"ק יוצא או"מ שביעי אל המלכות. וכל אלו נכללין במלכות, לכן ז' הקפות רומזין במלכות. אך מצאתי להר"ם מינץ באופן אחר והוא סוד ז' מקיפין אל מלכות ממטה למעלה. האחד מקיף שלה. שני - מקיף דיסוד. שלישי - מקיף בינה. אח"כ פנימי ומקיף דחכמה, ופנימי ומקיף של כתר. הרי ז' מקיפין.

ונחזור לענין כי באצילות לא יש מסך כלל. אך מבריאה ולמטה האור בא ע"י מסך גמור והאור עובר בתוכו ומאיר.

ודע כי כשנתפשטו י' נקודים הנ"ל הנה הכתר היה בו יכולת לסבול האור הזה אבל אבא ואמא לא היו שוין; כי אבא קיבל האור פנים בפנים [מן] (עם) הכתר והיה בו יכולת לסבול האור, אך הבינה לא קבלה האור מחכמה אלא אחור באחור שלא יכלה לסבלה. וזהו סוד "וחכם באחור ישבחנה", כי חכם, שהיא חכמה, השביח את הבינה והאיר בה בסוד אחור באחור. וגם זהו סוד הנזכר בזוהר פרשת בראשית בצורת אות צ', שהם אבא ואמא, יו"ד ונו"ן, כזה , נ' כפופה הפוכה אחור באחור.

והנה כשיצא אח"כ אור מבינה לו"ק -- תחלה יצא הדעת ואח"כ נתבטל, וזהו המלך הראשון שהוא בלע בן בעור. אח"כ יצא חסד וגם הוא לא היה יכול לסבול האור ונשבר הכלי שלו ג"כ וירד למטה. ואח"כ יצא גבורה וכן כל הז'. ואלו הם ז' מלכים שמתו שנאמר בהם וימת וימלוך, תחלה מלכו ואח"כ מתו ונתבטלו הז' כלים אלו, שלא היה בהם יכולת לסבול האור המתפשט בהם מספירה לספירה. אע"פ שבחסד כבר נתבטל א' -- עכ"ז לא הניח האור מלהתפשט בכל ז"ת לראות אולי אינו ימות ויוכל לסבול מחמת ריחוק, כי כל מה שהוא יותר רחוק אפשר שיוכל לסבול יותר, אך להיות שהכלי התחתון הוא יותר קטן מהעליון -- לכן גם הוא אע"פ שהוא יותר רחוק לא היה יכול לסובלו.

והנה כשהגיע האור אל היסוד באו ב' אורות -- אחד שלו ואחד לתת אל המלכות. והחלק שלו להיותו גדול לא היה יכול לסובלו ונתבטל כמו האחרים, אבל חלק המלכות שקבל -- הוא נשאר בו ולא נתבטל. וזהו סוד "בן ישי חי על האדמה". ולכן נקרא יסוד "חי". וכשנתן אח"כ היסוד חלק המלכות לה, אילו היה נותן דרך צנור היה כח במלכות לקבלה אבל עתה כשנשבר היסוד נתגלה האור ובא האור מהיסוד בגילוי ובחוזק אל המלכות ולכן גם היא נשברה. ולא לגמרי כמו הראשון אלא נעשה פרצוף א' אחר התיקון (פי' שזכתה להעשות פרצוף שלם עם היותה רק בחי' נקודה א', מה שלא זכו הו' קצוות להעשות כל אחד פרצוף א' כנ"ל) כמו שנבאר, לפי שלא קבלה כל האור רק החלק שקבל היסוד לתת לה, גם שלא קבלה ע"י צנור.

ופי' מה שאמרנו שנשברו המלכים, פי' כי האורות נסתלקו למעלה למקומן ועכ"ז עדיין נשארו קצת ניצוצי קדושה בכלים ונפלו באלו מאנין תבירי למטה ומהם נתהוו שורש הקלי'. ואע"פ שנתברר האוכל מהפסולת ועלה למעלה -- עם כל זה עדיין ניצוצי הקדושה נשארו בתוכם. וזהו מה שנשאר לנו לתקן ע"י תפלה ומע"ט וכן ע"י נשמ[ו]ת הצדיקים כשהם נפטרים מעוה"ז עוברים בעולם העשיה ומעלין מהם ניצוצי קדושה שבקליפה ליצירה, וכן על דרך זה בעלותם מיצירה לבריאה, ומבריאה לאצילות, ומחזירין האור הגדול למקומם. וזהו סוד מיין נוקבין.

וזהו סוד עשרה הרוגי מלוכה שהיו בזמן החרבן, והעונות גרמו שאז גברה הקליפה ולא היה כח להעלות מ"ן (שהם הניצוצין ההם), והיה העולם שמם ומתמוטט. לכן מסרו גופם למלכות והיו מ"נ למלכות, ונפשותם העלו למ"ן לאבא ואמא אותן הניצוצין שבתוך הקלי'. וזהו סוד "כך עלה במחשבה לפני" הנזכר אצל ר"ע. וזהו סוד ג"כ סבת המלכים שמלכו ומתו. וזהו סוד "בונה עולמות ומחריבן" (בר"ר ג, ז).

ואע"פ שאמרנו שהמלכים שמתו הם הז' מאנין תבירין מחסד עד מלכות והוצרכו תיקון -- הנה חכמה ובינה ג"כ הוצרכו תיקון, כי הלא בינה היתה תחלה מקבלת האור אחור באחור, כי לא היתה יכולה לסבול פנים בפנים, ואז נקטן ונתמעט הכלי שלה וזה המיעוט נפל למטה (פי' אחוריים דאבא ואמא הם נפלו ונעשה מהם יעקב ולאה). וכן חכמה, מאחר שהבינה לא יכלה לקבל האור הנ"ל, גם חכמה לא קיבל האור הראוי לה אם היתה משפעת פנים בפנים לבינה, ובחי' זו ירדה למטה. וזהו סוד ע"ד "הצדיק אבד", כי הצדיק שהוא היסוד כשמשפיע לשכינה, אז נותנים לו חלקו וחלקה, אך כשהוא אינו משפיע לשכינה אז אין לו רק חלק אחד, ולא מחמת פגם שלו ח"ו, רק מחמת חסרון המלכות המקבלת שאינה יכולה לקבל באופן אחר. באופן שגם מהאור שהיה ראוי לקבל החכמה יותר על מה שקיבל עתה וגם מן הבינה ירד מהם חלק למטה במקום ז"א.

וזהו סוד שארז"ל נובלות חכמה שלמעלה תורה ונובלות בינה שלמעלה שכינה, כי אור שנפל ונובלת מאור חכמה עליונה שהוא אבא -- ממנו נעשה התורה שהוא ז"א. ומה שנפל מבינה שהיא אמא -- ממנה נעשה שכינה נוקבא כמ"ש, כי ז"א כשעולה למעלה מעלה עמו מן אותו אור שנפל מלמעלה במקומו מ"ן לאבא ואמא וחוזר עתה להעלות את הנובלות וניצוצי הקדושה שירדו למטה. כי כמו שנשמת הצדיקים מעלין מ"ן לצורך זווג זו"ן -- כן זו"נ מעלין מ"ן לצורך זווג אבא ואמא מן אותן הנובלות שנפלו מהם למטה.

ופי' הדברים, כי מ"ן של רחל הוא שאנו מוסרין נפשותינו למיתה ע"י נפילת אפים ועם אותה העלאה של נפשותינו אנו מעלין שם מן ניצוצי הקדושה שבתוך הקליפות אל רחל. וכן הצדיקים במיתתן עולין ומעלין ניצוצי הקדושה עמהן לצורך מ"ן של רחל להזדווג ז"א בנוקבא. ודוגמא זו בזו"ן, כשעולין באבא ואמא בסוד יחוד שמע ישראל, ואז מעלין את ניצוצי הקדושה שירדו מן נובלות של אבא ואמא ומעלין אותם עד בינה להיות שם בסוד מ"ן להזדווג עם אבא:



עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל