עץ חיים/שער נ/פרק א
פרק א[עריכה]
ואחר שנתבאר כ"ז נבאר בקיצור ענין העולמות.
כי כבר הארכנו בהם לעיל דע כי ד' עולמות אבי"ע הם והנה ט' רקיעים הם ט' בחי' ראשונות דעשיה אך וילון ושאר הארץ הזאת היא בחינת מלכות דעשיה.
והנה רצה המאציל יתברך שמו שבזו הארץ התחתונה יהיה בה כל כללות אבי"ע, וזהו בעמו ישראל אשר בחר בהם שהם יקשרו כל ד' עולמות ביחד כאן למטה. והטעם, כדי שיהיה בהם כח לברר כל הבירורים שיש מעץ הדעת טו"ר מד' בחינות אבי"ע.
והנה גוף העה"ז הוא עפר חלק הדומם וזהו כלי החצון המקיף אל כל האורות הפנימים דוגמת היכלות עליונים כמ"ש בע"ה, ובתוכו הוא הצומח כלי אל הרוח, והבעל חי כלי אל הנשמה, והמדבר כלי אל החיה. וז"ס "ויהי האדם לנפש חיה".
והנה אלו הם ד' יסודות. וצריך שתדע כי המים הם נגד החיה שהוא נשמה לנשמה כנודע. כי סימן ד' חיות הם: מים, אש, רוח, עפר. והנה אלו המים הם מורכבים ולא פשוטים, אך היסוד של המים הפשוט היא בריכת המים העליונים שמעל לרקיע. ודע כי כל אלו הד' יסודות הם נפש תחתונה מלכות דמלכות דעשיה, אך הנפש של י' גלגלי הרקיע שהם מן וילון זה ולמעלה נקרא נפש דאופנים והוא נפש אמיתות.
ונחזור לענין. כי הב"ח באים מיסוד האש, ולכן אוכלין בסוד "אש אוכלת". והמדברים הם מיסוד המים בסוד "כי לא המטיר וגו' ואדם אין וגו'". וכשרצה לברוא האדם המטיר והשקה ואז "ויצר וגו'" והוא ממים העליונים כנ"ל. ואלו הם ד' מיני נפש שהזכירו חכמי הטבעים: נפש המגדלת ונפש הצומחת והמרגשת והמדברת. והרי נתבאר הכלים והעצמות של הארץ שהיא מלכות דמלכות דעשיה, כי המלכות עצמה היא בוילון, אמנם העפר עצמו הוא הגוף החצון שבכולם, והצומח וחי ומדבר הם נגד הגוף הפנימי שעל הארץ, שבו סוד צלם כנ"ל.
והנה השדים והמזיקין הנמצאים בארץ הזאת הם נחלקים ג"כ לארמ"ע כנודע, והם הקליפות החיצונים. והיותר קרוב ומוסכם האמיתי הוא כך, שחיצוניות הוא העולם בעצמו, שהם הרקיעים והארצות והבתים והיישובים והאלנות שיש בארץ הזו התחתונה. וכן בהמות חיות ועופות וכן האדם אשר כל בחי' אלו הם הארץ החומרי ונפש של כל א' וא' הוא הפנימי שבו.
ונחזור לענין. הנה העוה"ז נתבאר שהוא גוף החיצון וב"ח הם גוף הפנימי ואמנם האורות שהם העצמות כוללים י"ס ויש בהם בחינת ה' פרצופים. והנה רחל היא ירושלים נקודה אמצעית שבכל העולמות והוא יסוד שלה. וז"ס "שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך" ולא הנשים לגרום זווג עלון ושאר בחינות מתפשטות בכל העה"ז כנזכר זוהר פרשת בהר, ו"נקודת ציון" בירושלים כנזכר בזוהר פרשת תצוה דקפ"ד ע"ב. והקלי' הנדבקות בה ג"כ מתפשטות בכל העולמות. אמנם היסוד דקלי' הוא בהר שעיר במדבר.
והנה נודע כי אמא עלאה נה"י שלה מתלבשת תוך ו"ק דז"א והנה כנגדה ג"ע נקודה סתימאה טבור דז"א ששם יסוד אמא מתלבשת כנודע לכן ג"ע טבור העולם וכן כל היישוב שהוא רחל א' מששים בגן כי הגן הוא ס' דבינה מ' רביעא על ו' סטרין דת"ת וכנגד הקלי' של אמא הוא סוד גיהנם שגם הוא סתום ואינה נגלה ועדן הוא אבא של זה העולם והוא גנוז תוך הגן והעמוד שבאמצע הגן הוא נקודת יסוד דאמא, לכן יש בו ג' גונין כנזכר פ' ויקהל דרי"א ע"א, והם ג' גווני הקשת של יסוד, לכן עולין בו הנשמות בפנימיות בסוד מ"נ. והרקיע שעל הגן הוא ז"א ו"קן צפור" הוא ג"ר של הגן, קן בינה, צפור אבא, לכן הוא טמיר וגניז ורקיע שעל גבי העה"ז הוא ז"א ורחל :
| עץ חיים |
|---|
|
שער הכללים |