עץ חיים/שער מ/דרוש י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · עץ חיים · שער מ · דרוש י· >>

דרוש י[עריכה]

דע כי בכל עולם מאבי"ע יש בו עצמות וכלים.
והעצמות נחלק לה' בחינות -- נרנח"י‏[1] פנימיים, וב' מקיפים - חיה ויחידה. וזה נקרא "עצמות האורות".
וזה העצמות מתלבש תוך הכלים.

וכמו שהעצמות נחלק לפנימי, ומקיף עליו, ומקיף גדול מהפנימי -- כן הכלים נחלקים לב', חיצון ופנימי. והחיצון גדול מהפנימי אלא שאח"כ ע"י דביקות אור הפנימי בכלי הפנימי מזדכך יותר מהכלי החיצון.

והנה מכלי החיצון של העולם ההוא (מסוד זווג כלים החיצונים הזכרים עם כלים החיצונים הנקבות) יוצאין טפין וניצוצין ונעשין מהם נשמות המלאכים שבאותו עולם, כי מה שהוא בחינת כלים חיצונים די' ספירות שבאותו עולם יספיק לעשות בחינת נשמה של אור ועצמות אל המלאכים שבאותו עולם. ונשמה זו של המלאכים מתלבשת תוך רוח ונפש וכלים של המלאכים עצמן. והבן זה.

ומבחינת הכלים הפנימים של העולם ההוא (בסוד זווג כלים הפנימים הזכרים עם זווג כלים הפנימים הנקבות) יוצאין טפין וניצוצין ונעשים מהם נשמת בני אדם הצדיקים עצמן. אמנם המלאכים אינם כמו בני אדם. כי ענין המלאכים ישנם בכל עולם ועולם וע"כ אותן הניצוצין הם בחינת נשמה לעולם לאותן המלאכים שבעולם ההוא ורוחם ונפשם וגופם הם בחי' אחרות. אמנם נשמות הצדיקים כוללים כל הד' עולמות ועל כן אותן הניצוצין אינם שוין; כי הניצוצין הבאים מעולם הבריאה נקראים "נשמות הצדיקים", וניצוצין שביצירה נקראו "רוחין", וניצוצין של העשיה נקראו "נפשות".

ואל תטעה שהכלים הפנימים מזדווגים לבדם -- כי זה לא יתכן. אך הכוונה כי לזווג המלאכים אין הטפה נמשכת אלא מחצוניות הכלי ולא מפנימים, אך לזווג נשמות הצדיקים נמשכה הטפה מן הכלים הפנימי עצמן, אבל לעולם אי אפשר שיזדווגו הכלים הפנימים בלתי החצונים וימשיכו טפין, כי זה אי אפשר. אבל להיפך אפשר -- כי יזדוגו כלים החצונים וימשיכו טפה מזה לזה, והפנימי כאשר לא ימשיך טפין לא יקרא זווג שלם, ע"ש במ"א, כי המלאכים נעשים מהנשיקין ובני אדם מזווג גמור, כי הנשיקין הוא התדבקות כלים החצונים אע"פ שיוצא אור פנימי שהוא ההבל אך עם כל זה אין שם טפת מוחין דכלים פנימים נמשכין. אך לבני אדם נמשכים טפת כלים פנימים ממש.

והנה דוגמא שאמרנו כי מן הניצוצין שיוצאין מהכלים החצונים של עולם ההוא נעשין ממנו נשמות המלאכים עצמן -- כן על דרך זה הכלים החצונים בעצמן של האצילות כאשר יורדין אל ג' עולמות תחתונים דבי"ע נעשים ממש בחינת נשמה של עצמות אורות ההם של העולמות עצמן, ורוחם ונפשם של עולמות ההם הם לבושים אל הנשמה הנ"ל. אלא שצ"ע, אם יורדין ב' בחינות הכלים - החצונים והפנימים, נמצא כי החיצונים נעשה נשמה אל הכלי החיצון של ג' עולמות והפנימי נעשה נשמה לכלי הפנימי של הג' עולמות. או אם נאמר שאינם יורדין רק הכלים החיצונים לבדם. ולזה הפירוש הב' הדעת נוטה, כי העצמות אינו אלא אחד אבל אם גם כלים הפנימים יורדין א"כ יהיה למטה ב' מיני עצמות. והדבר צ"ע.

נמצא אם כן כי המלאכים עצמן אינם חיצוניות העולמות, וכן הנשמות אינם הם עצמן פנימית העולמות, רק הכוונה לומר כי מהחיצוניות י' ספירות שבכל עולם נמשכים ונעשים נשמות המלאכים, ומפנימיות נעשה נשמות בני אדם. והבן זה מאד.

נמצא אם כן כי העצמות -- אע"פ שנחלק לב' -- עם כל זה אינו בפנימית אלא חלק א' פנימית תוך ב' בחינות הכלים, וחלק הב' מקיף על גבי ב' בחינות הכלים מבחוץ לכלם, אכן תוך הכלים לא יש רק אור אחד לבד והוא תוך כלי הפנימי. ולא תוך החיצון א' ותוך הפנימי א' -- אלא אור אחד אור פנימי לבד תוך כלים פנימים, והכלים הפנימים תוך כלים החיצונים.

גם דע כי כמו שהעצמות נחלק לב' וכל חלק מהם נחלק לחלקים רבים -- כן הוא בכלים. והענין כי אור פנימי נחלק לה' בחינות נרנח"י, ואור החיצון נחלק לב' שהם יחידה חיה -- כן היה בכלים.

והענין, כי הנה הכלים פנימים יש בהם ג' חלקים:

  • חלק א' שבו מתלבש נפש האור פנימי
  • וחלק ב' שבו מתלבש רוח אור פנימי
  • וחלק ג' שבו מתלבש נשמה אור פנימי.

אמנם נגד חיה יחידה פנימים אין עוד כלים. והטעם כי ג' כלים יש נגד ג' עולמות בי"ע שהם עצמן נר"ן שבהם, אך נגד חיה ויחידה שהם כנגד אצילות אין עוד כלים כי אין שם קליפה, ונודע כי אין הקליפות אלא ע"ג הכלים.

גם חלק חיצונית הכלים נחלק לג' חלקים אחרים והם בחינת עיבור יניקה ומוחין כמ"ש בע"ה. והאמת הוא שמן הראוי היה שחיצונית יהיה ב' חלקים לבד כנגד ב' אורות מקיפים אלא במ"א כתב בפי' שג' בחינות עיבור יניקה ומוחין יש בחיצונית לבדו כמו שיש בפנימית.

ואמנם מה שנשאר לנו בספק הוא מ"ש מכאן ואילך והוא כי יש ב' פירושים:

  • א' שנאמר כי ו' בחינות הכלים (שהם ג' כלים פנימים וג' כלים החצונים) אפשר שהם א' לא', ר"ל כי מבחוץ יש כלי א' חצון וכלי א' פנימי בתוכה, ושניהן בחי' עיבור, ותוך זה יש כלי א' ויש בו חיצוניות ופנימיות והם בחי' יניקה, ובתוך זה יש כלי ג' ויש בו חצוניות ופנימית. והנה תוך פנימיות הכלי החיצון יש נפש דאור עצמות, ותוך בחינת פנימיות הכלי הב' יש רוח דעצמות, ותוך בחי' פנימיות הכלי ג' הפנימי מכולם יש נשמה דעצמות.
  • והפירוש הב' הוא שנאמר כי יש ג' כלים חיצוניות, זה לפנים מזה, ותוך כלי הפנימי של ג' חיצוניות מתלבשים הג' כלים אחרים דפנימית. ושם באותן ג' כלים פנימים מתלבשים נר"ן דעצמות.

אלו הם הב' פירושים.

ונחזור לענין ראשון, כי הנה בחיצונית שהם ג' כלים הם עיבור יניקה ומוחין, והם קטנות וקטנות וגדלות, והם אלם ואלהים והויות. וכעד"ז ממש בג' כלים פנימים הם עיבור יניקה ומוחין, והם קטנות אלהים וקטנות דאלם וגדלות דהוי"ה. והראיה לזה כי הרי נשמות הצדיקים הבאים מפנימית הכלים יש קטנות וגדלות כנ"ל, וכן בק"ש שהוא פנימית (שהוא דבור ולא מעשה) ויש שם מוחין דקטנות ופנים.

ונחזור לספק הב' כי פירוש היותר נכון הוא הפירוש הב' הנ"ל. והענין כמ"ש בזוהר פרשה יתרו דף ע"ו (ח"ב עו, א) ותרומה דף קמ"ב (ח"ב קמב, א) ושלח לך דף ק"ע (ח"ג קע, א).

והענין כי החיצוניות הם ג' חלקים -- בשר, ובתוכה גידין, ובתוכה עצמות. והנפש שורה בבשר, והרוח בגידין, והנשמה בעצמות בסוד "כל עצמותי תאמרנה", כי הוא הכלי הפנימי מכולם. והעור הוא "יריעות עזים" שהם הקליפה, והם הרקיעים דנגה, ונקראים רע, ובתוכו האור הנקרא ו' ונעשה עור (שהוא י"א סמני הקטורת כמ"ש במ"א). ויש רקיעים דקדושה, שהוא העור החופף על האדם העליון, י' ספירות אשר באותו עולם.

ויש פנימית של הכלים והם תוך ג' חלקי החצונית, וכנזכר זוהר ויקהל דף ר"א (ח"ב רא, א) ע"ש היטב ענין המעשה והדבור, זה בחיצונית וזה בפנימית, שהם י"ב איברים פנימים הכוללים י' ספירות דכלים פנימים. וקצת נזכרים בתיקון ק"ל ובתקון ג' מן י"א תקונים אחרונים דקל"ח וגם זוהר פנחס רכ"ב (ח"ג רכב, א), ושם נתבאר אותן י"ב איברים הפנימים הנזכר פרשה ויקהל, והם לב ומוח כבד אצטומכא וכליות כו' אשר שרשם הם המוח לב כבד -- חו"ב תפארת ומלכות. וכן בתקונים כ"א ס"א. ויש בכל כלי מהם חיצונית ופנימית ולפני ולפנים -- כי עובי הכלי ההוא נחלק לג'. ובפנימיותו נכנס הנפש או הרוח או הנשמה. וזה נראה מהכתוב במ"א ענין מוח לב כבד שהם האיברים הפנימים דפנימיות הכלי. גם במ"א בברוך שאמר כי הזקן והשערות הם בכלים החיצונים שהוא הגוף עצמו וכנ"ל. וגם במ"א כי יטול ידיו בחיצונית שהוא גוף אדם, ופינה הוא הפנימית שהוא המעיים ואצטומכא שהם מכלל האיברים הפנימים כנ"ל.

וגם נזכרי' בפי' גמור‏[2] כי גוף האדם והבשר הוא החיצוניות והמוחין הוא הפנימים. ובמ"א כי המוחין הם הפנימים שיוצאין מהם ה' קולות, וכן מן הלב. אך האכילה ושתיה הוא לאיברים החיצונים.

גם בפר' בהר דף ק"ט (ח"ג קט, א) אמרו כי המלאכים הם מן הגוף דגרמין וגידין ועור ובשר דתליין מן גופא, אך הנשמות דישראל הם איברים השכלים שהם מוח לב כבד שבהם השכל, ובהם רוחין נפשין ונשמתין, ע"ש.

אבל מה שצריך לפרש הוא עתה ענין עיבור יניקה ומוחין של החיצון ושל הפנימי מה ענינו. והוא צ"ע גדול, כי לעולם יש לנו כלל כי בעיבור יניקה וגדלות יש מוחין, וכל ג' מוחין אלו באים מלובשים בג' לבושים שהם ג' כלים - החצון ואמצעי ופנימי - דאמא, ומוחין דקטנות או דגדלות הם זולת הלבושים הנ"ל. אכן במ"א כתב בפי' כי המוחין דקטנות דעיבור ויניקה אינם רק הלבושים דנה"י אמא בלבד, והרי הם עצמן המוחין, אך בגדלות יש לבושים דנה"י דאמא והם אהי"ה הפנימים ועוד מוחין ממש בתוכם והם הויות.

והנלע"ד באמת כפי הנ"ל במ"א העיקרי כי גם בקטנות יש מוחין דהויות ומוחין דאלקים. והענין כי בחצוניות הכלים שהם גופא דז"א יש בו עיבור יניקה ומוחין וכל אלו יש בהם מוחין ג"כ והם הלבושים הג' עצמן הנה"י דאמא שהם אלם עיבור ואלקים הם ביניקה ופנימיות שהם גדלות אהי"ה כנזכר במ"א והפנימי שהם המוחין עצמם הם ג' בחי' והם כולם הויות שהם בעיבור מוחין דהויות תוך מוחין דקטנות דאלם שהם עצמן הם לבושי נה"י החצוניות דאמא וביניקה יש מוחין דהויות תוך מוחין דקטנות אלקים שהם לבושי נה"י אמצעים דאמא ובגדלות יש מוחין דהויות תוך מוחין דאהי"ה שהם עצמן הם לבושים נה"י הפנימים דאמא.

נמצא כי המוחין דהויות עיבור ויניקה וגדלות הם ג' כלים הפנימים ואלו אינם בחי' נה"י דאמא רק פנימותן והם טפת זווג דאו"א והם מוחין עצמן דז"א. אך המוחין דחיצונית (הם אלם אלהים אהי"ה) הם ג' בחינות נה"י דאמא - חיצונית ואמצעית ופנימיות, ובערך אמא הם לבושים ובערך ז"א הם המוחין דחיצוניות. וגוף ז"א עצמו הוא ג' חלקי החיצון, באופן כי חלקי החיצונית דז"א (שהם גוף בשר גידים ועצמות) וכן ג' חלקי הפנימית (שהם ג' מוחין דהויות דעיבור ויניקה וגדלות) -- ב' בחינות אלו הם בחינת ז"א עצמו. אמנם ג' המוחין דחיצוניות דעיבור יניקה ומוחין הם כולם ג' מיני לבושי דנה"י דאמא ואינם בחי' ז"א.

אך דע כי כמו שיש (ג') כלים דחיצונית דז"א עצמו ועוד ג' מיני מוחין בתוכה שהם ג' לבושי נה"י דאמא -- כן הוא בפנימית שהם לב וכבד וריאה וכליות כו', ובכל האיברים הפנימים שבהם -- טחול קורקבן בני מעיים, כי כל אלו יש בכל אחד מהם ג' כלים (שהוא חיצוניות אבר ההוא ואמצעיתו ופנימיותו) וכולם נקרא איברים פנימים, ובתוכם יש המוחין עצמן של הראש שמתפשטין ע"י הוורידין וצינורות בכל אלו האיברים באופן כי הם בשר גידין ועצמות והם חיצונית הגוף עצמו דז"א ובתוכם ג' מיני מוחין שהם ג' מיני לבושי נה"י דאמא. ויש לב ריאה כבד כו' הם פנימית ז"א ובתוכם ג' מיני מוחין דז"א עצמו.

נמצא כי הפנימית הכל הוא בחי' ז"א, בין הכלים ובין המוחין, אבל חיצונית הכלים הם דז"א והמוחין של לבוש דאמא. וא"כ כך הוא הסדר:

  • ג' חלקי חיצונית דבשר וגידין ועצמות דז"א עצמן
  • ובתוכם ג' חלקי פנימית שהם לב ריאה כבד כו' דז"א עצמו
  • ובתוכם ג' לבושי נצח הוד יסוד דאמא עצמן שהם המוחין דז"א
  • ובתוכם ג' מוחין פנימים דז"א עצמו
  • ובתוך הכל הם האורות נר"ן כו'

ונמצא כי כמו שהחצונית שלהם חיצונית ממש -- כן המוחין שלהם החיצונים ולבושים דאמא. וכמו שהפנימי היא פנימית גמור -- כן המוחין שלהם הן מוחין גמורים ממש ואינן לבושים.


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל



  1. ^ בדפוס קארעץ גריס נפש רוח נשמה, וכן היה נראה לענ"ד לגרוס, אלא שגם בדפוס קארעץ עצמו בהמשך המאמר גריס נרנח"י, עיין בהמשך, ובכן צע"ע - ויקיעורך
  2. ^ אולי צריך להגיה נזכרים בפרשת אמור, אבל לא ניסיתי לחפש אם יש משהו מתאים - ויקיעורך