עץ חיים/שער מא/פרק ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · עץ חיים · שער מא · פרק ג

פרק ג[עריכה]

והנה ענין עור שהוא לבוש דז"א עצמו -- אפשר שגם בו יש בחינת ג' לבושין, דמיון הכלים. אך נלע"ד כי הנה הם ב' לבושים לבד, א' הוא העור, וא' הוא השערות בסוד אדרת שער. (ובזה תבין איך הקליפות יונקים משערות ונקרא סערה על שמם).

וכנגדן יש ב' לבושים אחרים של מצות -- א' של תפלין בסוד עור, וא' ציצית בסוד החוטין, דמיון לשערות. אמנם אלו הם הלבושים של האדם בעוה"ב בסוד "כי היא כסותה" - זה ציצית, "היא שמלתו לעורו" - חלק הפנימי של העור והם התפלין.

והענין כי ציצית ביצירה ותפלין הם יותר פנימיים בבריאה. נמצא כי עור דיצירה נקרא טלית דציצית, והעור דבריאה נקרא תפלין, כי הם יותר קדושים. והם במוח לבד כי כן הבריאה בחינת ראש. אך היצירה סוד הגוף -- לכן הציצית סובבים כל הגוף וגם הראש להורות כי יצירה מלבוש לבריאה. אך עור העשיה -- אין כנגדם במצות, כי בהם נאחזים החצונים לגמרי. אך בעור האצילות אין כנגדן רק עור האדם עצמו כהדין קמצא דלבושא מיניה וביה ואין לבושו נפרד ממנו כמו בבריאה ויצירה שעור שלהם שהוא לבושם נפרד בסוד תפלין וציצית.

אך בעשייה אפילו בכלים עצמן יש אחיזה בסוד "קיא צואה" ובסוד "יפנה ויטול ידיו" ובסוד "צא תאמר לו". אך בפנימיים שהם נר"ן אין בהם אחיזה כלל חס ושלום, רק ניזונים מהניצוצין שעברו דרך הכלים ומכ"ש בעור. ואפשר כי החשמ"ל דתבונה המפסיק בין עור האדם אל הקליפות אינו רק עור א' לבד אלא שנחלק לג' שנעשה מאחוריים דנה"י תבונה מהעור שלה. וחשמ"ל הנצח נקרא 'צל' ודהוד ודיסוד נקרא ב' 'צללים' כנ"ל. ולכן בהסתלק צללים אלו בליל ה"ר מורה על כי גם פנימי' נר"ן נסתלקו, ואז הקליפות שולטים באדם, כי אז נסתלק החשמ"ל החופף ונמסר בידם.

ואפשר לומר כי ג' כלי ז"א הם נגמרים כשלוקח תבונה שנייה כל הג' בחינות -- אז נגמר עיבור וקטנות וגדלות דכלי הא'. וכשלוקח תבונה ראשונה ג' בחינות -- אז נגמר עיבור וקטנות וגדלות כלי ב'. וכשלוקח בינה עילאה הג' בחינות -- אז נגמר עיבור וקטנות וגדלות כלי הפנימי. ולכן תראה כי הדעת הכלי הפנימי דז"א הוא ממש בדעת אמא ואמא עצמה‏[1].

וכנגדן יש ג' חשמלים והם ג' לבושים נר"ן הנזכר בזוהר פר' ויקהל:

  • א' בג"ע הארץ לנפש
  • וא' בין המלאכים לרוח
  • וא' בכסא לנשמה.

וז"ש פר' יתרו ע"ח (ח"ב עח, א) ענין יעקב דנפיק מההוא חשמ"ל פנימאה, ר"ל כי מתוך החשמ"ל יוצאין ניצוצי אור המוחין דז"א דמצד אבא ליעקב, והם חסדים וגבורות. החסדים לקחה אוריא"ל והגבורות נוריא"ל, וכנגדן לקחם יעקב בעלה דלאה הנקרא "מדת ימי". וזהו יעקב איש תם.


[א"מ - זה אין לו קשר לכאן][2]

יש זווג חיצון שהוא טפה גשמית דכלים ועם כל זה יש בהם רשימו דנפש דגדלות, והוא "ההוא רוחא דשביק בגווה", והיא המעלה אותן המיין נוקבין דחיצוניות. אך כשגם יורדת טפה הפנימיות דנשמה אז ז"א עצמו צריך שיעלה המיין נוקבין. באופן כי גם בזווג החיצוניות שהם כלים אי אפשר להעלות מ"נ שלהם אם לא בכח פנימיות עצמו, אלא שאינו רק הרשימו לבד, והוא הנקרא "רוחא דשדי בגווה" דגדלות דנפש פנימיות. אך זו"נ הם העיקרים ושורש ההוא רוחא, וגדולים ממנו. כי האי רוחא נשאר אם שרשי נשמות הנבראים שיתלבשו בו אך הזו"נ הם אלהות, וכבר בהוולדם לקחו חלקם מההוא רוחא הנוגע להם. והבן זה מאד.

והנה נתבאר במקום אחר, כי הז"א יורד ומתלבשין בחינת הכלים שלו בבי"ע לברר משם הברורים. והנה הבירורים הם דוגמת המאכל, כי הם סוד "הבהמות בהררי אלף" המבררים באכילתן בעולם העשייה. ושם בעשייה יש בחינת ניצוצין ראוין אל אצילות גם כן לבחינת כלי החיצון. ואוכלם נוקבא דעשייה. ומשם ניתנין בסוד מיין נוקבין לאמא דעשייה. וכן משם מתבררים יותר עד שעולין למלכות ליצירה. ואז שם חוזרת מלכות דיצירה לברר מהמלכים דיצירה, וחלק אצילות של חלק כלי אמצעי מעלהו לאמא דיצירה. וכן עולין עד מלכות דבריאה, ושם נבררין גם המלכים דבריאה החלק אצילות שיש שם הנוגע לכלי הפנימי. כנזכר במ"א כי חלק האצילות מתפשט בכל בי"ע, אבל ג' חלקים דשייכי עם ג' כלים דאצילות כנ"ל נטלם נוקבא דאצילות בסוד מ"ן. ואמנם החלקים של בי"ע נשארים במקומם, כי כבר נשלמה. והחלקים דאצילות עלו עד נוקבא דאצילות וחזרה לברר מהמלכים דאצילות (שהם אחוריים דאבא ואמא), ומעלה מ"נ עד אמא ונתקנת אמא יותר, ואז יש בה כח להוריד מוחין חדשים לזו"ן מחמת אלו מיין נוקבין שעלו ונתקנו עד שם. ואז נותנם אמא לזו"נ מתוקנים. נמצא כי בכל פרצוף שבכל עולם יש זווג בפני עצמו לתקן המ"ן בכל מדרגה שעולין.

[הגהה - ג"ז אין לו קשר]

והנה כמו שיש קליפין בין כלים-דיושר למקיפין כן יש קליפה בין כלים-דעגולין למקיפים החיצונים אשר על גבי כלים‏[3]. ואפשר לומר כי כל הקליפות הם ביושר, אך נראה כמ"ש‏[4] שהרי היושר הוא הרוח והעגולים הם הנפש.


[הגהה - ג"ז אין לו קשר לכאן]

הנה הפנימי הוא נחלק לב': א' הוא אלקים, וא' הוא הוי"ה. זה ניצוצין וזה אורות. וביניקה יש ג' בחינות כלים ובחינת עור, אלא שהם דקים ולא גמורים, ואז חיותם הוא מהניצוצות דאלקים שהוא פנימיות של הזמן ההוא. ואח"כ שנגדלו הכלים והעור -- אז הפנימי דאלקים יוצא עד העור, אך הפנימית דהוי"ה נשאר בג' כלים כנזכר, ואז ננסר, ואז חצי העור ניתן לנוקבא החצון של אלקים, וחצי עור נשאר לז"א.

ואפשר כי בעור המוחין אין שם אפילו בחינת אלקים, אך בו' קצוות יש בעור אשר שם בחינת ו' קצוות דאלקים; כנזכר במ"א שאין יורדין רק מוחין דאלקים, אך ו' קצוות נשארים. והטעם, כי אפילו העור של המוחין צריך שיהיה בו הויות ולא אלקים, משא"כ בו"ק האדם עליון יש בו פנימיות וחצוניות; והמוחין הם פנימיות, והחיצוניות הם צלם אלקים.

והנה המוחין מתפשטים בכל הגוף בבחינת הוי"ה כזה:

  • י"ה הם המוחין שבראש, חכמה ובינה.
  • ו' - גוף האדם והתפשטות המוחין בו.
  • ה' אחרונה - העטרה, והוא בת זוגו של אדם.

וחיצונותו הוא אלהים כזה:

  • א' שהוא כתר, הוא גלגלת האדם,
  • ל"ה - ב' כלים של מוחין.

ונלע"ד ששמעתי באופן אחר והוא יותר אמיתי כפי הנלע"ד:

  • א' - הוא כתר
  • ל' - ג' מוחין.
  • ה' - ה' קצוות מחסד עד הוד.
  • י - יסוד, י' זעירא כנודע.
  • ם - מלכות. והוא העטרה או בת זוגו.

וזהו סוד "וייצר ה' אלקים את האדם", כי הם ב' יצירות, אחד מהוי"ה ואחד מאלקים. וזהו "ויברא אלקים את האדם בצלמו" - צלם ו', שהוא ז"א הנקרא הוי"ה, "בצלם אלהים" - כנגד שם אלהים הנ"ל.


ענין עור הוא סוד הקליפה החופפת הנקרא רע, ובאותו נהירו דקיק בתוכו דקדושה שהוא סוד ו' הנקרא‏[5] עור.

והנה עור האדם עצמו הוא סוד הקליפה החופפת על הכל, אשר לא יצאת רק עד שיתפשט רקיע, כי בעודן אור‏[6] ומים עדיין לא נתגלית הקליפה עד שאתקרישו ונעשה רקיע ואז יצאת הקליפה.

והנה אות ו' נקרא 'רקיע' ולכן הושמה בין אותיות ר"ע ונעשה עור. וזהו סוד שאמרו רז"ל "ג' חדשים הראשונים קשה לאשה ולולד". והענין כי ג' חדשים ראשנים כולם הם רע בסוד ג' שני ערלה, ואחר כך אות ו' נכנסת שם ונעשה עור, ואז מתחיל הולד להקרש ולהתפשט מציאות עור, כי עדיין היה אור ומים לבד בג' חדשים הראשונים.


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל



  1. ^ הכי גורס בדפוס קארעץ, ובדפוס ירושלים גורס אמא עצמם ואבא
  2. ^ מופיע בדרוש זה ג' פעמים הגהת מגיה על כך שיש קטעים שלכאורה אינם שייכים לענין הדרוש הנוכחי. ולא הייתי בטוח אם ההגהה הושם בתחילת הקטע שאינו שייך או בסופו. ולכאורה היה נראה שההגהה מתייחס לקטע הדברים הבאים אחרי ההגהה - ויקיעורך
  3. ^ ה"ג בדפוס קארעץ. ובדפוס ירושלים גריס "כולם"
  4. ^ (נ"א נראה דמכ"ש הוא)
  5. ^ אולי צריך להגיה נקרא עור - ויקיעורך
  6. ^ דפוס קארעץ. ובדפוס ירושלים בעודן עור ומים