עץ חיים/שער לז/פרק א
פרק א - מ"ת
[עריכה]ונבאר עתה ענין יעקב ולאה דרך כללות.
הנה לעיל בארנו כי אלו הם בחי' אחוריים של אבא ואמא שנפלו בעת מיתת המלכים ולא ירדו לעולם הבריאה אלא נשארו באצילות במקום רחל שהיא נוקבא דז"א, לכן אין מיתה נזכר בהם רק נפילה וביטול בעלמא. וכיון שכן, לכן בעת התיקון של הזו"ן (שהם ישראל ורחל) -- אחר שיתוקנו זו"ן יתוקנו אלו האחוריים הנ"ל, ואין להם יכולת להתתקן כלל עד שיתוקנו זו"ן. ואע"פ שהם אחור דאבא ואמא שהם יותר גבוהים מזו"ן והיה ראוי שיתוקנו מקודם -- עם כל זה כיון שהם אחוריים גמורים חיצונים שבאבא ואמא שהם דינין -- לכן צריך שיתוקנו תחלה זו"נ בבחינת הגדלות כי יש בהם בחי' פנים ג"כ ואח"כ יתוקנו אחוריים של או"א, כי כיון שירדו במקום הנוקבא א"כ בתיקונה יתוקנו גם הם כנ"ל.
וכבר נת"ל שבאלו האחוריים לא נזכר בהם מיתה כי נשארו בעולם אצילות, משא"כ הזו"נ. וזה שאמרו רז"ל "ג' נובלות הן, נובלות חכמה של מעלה - תורה". גם במסכת דמאי אמרו "נובלות תמרה". פי' הענין כי הנה אבא הוא נקרא 'חכמה' סתם דאצילות. ומן אבא נפלו אחוריים שלו למטה במקום הנוקבא של אצילות כנ"ל. והנה יעקב הוא תורה שבכתב הנעשה מן אחוריים הנובלות מן החכמה העליונה שהוא אבא כמ"ש בע"ה. ולהיות שהם דינין קשים ומרים כי הם אחוריים החצוניים שבכולם באבא ואמא -- ולכן נקרא "נובלת התמרה", לשון מרירות ודינין קשין. או ירצה פי' אחר יובן בפסוק "תורה צוה לנו משה מורשה", כי חכמה זאת הוא בחי' כלי יסוד דאבא המלובש תוך ת"ת דז"א, ומכח האורות שיוצאין ונופלין ממנו מחוץ אל ז"א -- שם הוא עושה בחינת יעקב הנקרא תורה. וזהו סוד "תורה צוה לנו משה", הוא בחינת יסוד אבא המתפשט תוך ז"א כמבואר אצלנו, והוא אשר הוציא לחוץ את התורה שהוא בחי' "קהלת יעקב", שבו מתקבצין ונקהלין האורות היוצאין מיסוד אבא לחוץ ונעשין בחינת פרצוף יעקב.
| עץ חיים |
|---|
|
שער הכללים |