עץ חיים/שער לו/פרק ד
פרק ד
[עריכה]ונבאר עתה בדרך כללות ענין ג' זווגים שיש בזכר ונקבה.
- א' - הוא בחינת זווג דאחור באחור, והוא בהיות הנוקבא אחור באחור מהחזה דז"א ולמטה.
- ב' - הוא בהיות שניהן שוין בכל שיעור קומתן פנים בפנים.
- ג' - הוא בהיותה פנים בפנים בבחינת היותה קצר הקומה מהחזה ולמטה כנ"ל.
ודע כי בעת בריאת עולם לא היה רק ב' זווגים ראשונים בלבד אך זווג הג' לא היה אז, וכנ"ל בדרוש, כי ענין זווג זה ג' לא נתחדש רק מזמן בית ב' ואילך.
ונבאר ענין ב' זווגים ראשונים.
הנה קודם שנברא העולם וקודם שנברא אדה"ר היו כל העולמות בבחינת אחור באחור, שהוא בחי' עשיה שהוא אחור, והבן זה היטב. וע"כ ענין אלו הט"ל מלאכות הם בימי החול כי הם בסוד עשיה, כי שם הוא המעשה שהוא בחינת אחור באחור. וענין זה נוהג בכל העולמות. ואז בששת ימי בראשית שהם ימי החול, אז היו אותן הט"ל מלאכות נעשין בבחינת עשייה, שהיא בחי' אחור באחור. והנה טעם היותן אחור באחור היה מפני שכאשר עדיין לא נתקנו הג' ראשונות -- כאשר ירד האור בז' תחתונות -- לא היו יכולין לסובלו ומפני כך מתו בסוד "ואלה המלכים" כנודע, ואחר שנתנו ג' ראשונות (דהיינו ג' נקודות הראשונים, דהיינו אריך אנפין דאצילות הוא כתר דאצילות, וחכמה ובינה הם אבא ואמא) ונעשו בחינת פרצוף, ונתמעט האור ע"י תיקון התפשטות הפרצוף (כמבואר במקומו), ואז ע"י התפשטות[1] האור יש תיקון לשיוכלו התחתונים לקבל האור, ואז היה יכולת בזו"ן לקבל האור.
וכאשר נתקנו אבא ואמא ונעשו פרצוף -- הנה פסולת בירורים שנשתיירו מהם והדינין הקשים שבהם כולם ירדו למטה בזו"ן. ואז נתקן זו"ן תחלה בבחינת אחור באחור, והיו כל הדינין וכל הקליפות שם כנ"ל. וכשראה המאציל העלין שאם אז היה מתקן את זו"ן פנים בפנים יהיו הקליפות והדינין מתאחזין באחוריים שלהם (כי אחוריים הם בחי' דין כנודע, ובפרט שהם למטה בבחי' זו"ן) -- לכן הניחם בחינת אחור באחור ועי"ז לא יוכלו הקליפות להתאחז שם, אבל לא היה צריך שמירה כדי שלא יתאחזו בפנים שלהם כי אין שם אחיזה אל הקליפות.
והנה כל העולמות היו אז בבחי' אחור באחור לסבה הנ"ל. וכבר נתבאר בדרוש מדרגות העולמות איך היו קודם שנברא אדה"ר מעלות העולמות העליונים מאד, ובהיות זו"ן שם למעלה במקום או"א היה גם שם בבחינת אחור באחור, ואז נזדווג והולידו לאדה"ר מבחינת אחור באחור בהיותן למעלה. והבן היטב.
והנה אחר שנברא אדה"ר לעבוד את האדמה ולשמרה כמ"ש בפסוק -- אז ע"י תפלתו ביום ההוא קיצץ הקוצים מן הכרם וסילק הקליפות אשר שם ועי"כ חזרו זו"ן פנים בפנים שוין בכל קומתן בבחי' [ו'] הנ"ל. והנה כמו שתיקן בעולם אצילות כן גרם תיקון בכל העולמות של בריאה יצירה, והחזירם פב"פ, אבל עולם עשיה לא תיקן לפי ששם הרע מרובה על הטוב (כמו שיתבאר בע"ה בדרוש אבי"ע), ופסולת מרובה על האוכל, ויש שם קליפות רבים מאד. לכן נשאר עולם העשיה בבחי' אחור. ושם באותן אחוריים נאחזים הקלי' אשר שם בעשיה הנקרא אלהים אחרים.
ואמנם בג' עולמות העליונים תיקן והחזירן פנים בפנים. ותחלה ננסרו האחוריים כנודע ואח"כ החזירו זו"ן פב"פ באצילות, ואז היתה יום השבת. וזהו הטעם שנאסרו ט"ל מלאכות בשבת לפי שהם בחינת אב"א שהם בחי' המעשה הנקרא עשיה, והעושה כן גורם להחזיר העולמות לבחינת אחור באחור כמתחלה. ואמנם הזווג הג' הנ"ל -- שהוא זווג פב"פ מהחזה ולמטה -- זה לא היה בעת בריאת העולם כן רק בזמן בית שני כנ"ל, והוא אשר אנו עושין עתה ע"י תפלתינו בימי החול אחר החורבן כנ"ל:
| עץ חיים |
|---|
|
שער הכללים |
- ^ ס"א המעטת