עץ חיים/שער לג (הכל)
מתוך: עץ חיים/שער לג/פרק א (עריכה)
פרק א[עריכה]
ונבאר דין האונאה ובו יתבאר ענינים רבים שיש בז"א.
הנה נודע כי ה"ח אשר ביסוד דאמא הנה הם מתפשטין בז"א מחסד שבו עד הוד שבו אבל הה"ג יורדין בעטרת דיסוד ז"א כנזכר לעיל בענין אפרים בן יוסף (של"ב פ"ט) כדי לתתם משם בדעת רחל מצד האחור המכוון ממש כנגד מקום זה.
והנה קודם שאלו הה"ג ילכו אל דעת דנוקבא צריך שיתמתקו תחלה עם החסדים ולא יהיו דינין קשים וחזקים אמנם מיתוקם הוא ע"י החסדים התחתונים המגולין כי המכוסים אין אורם מאירין אפילו לצורך עצמם מכ"ש לזולתם.
ועוד טעם אחר: כי הנה הם עומדין למעלה ואינן יכולין לירד למטה כי מחיצות כלי היסוד דאמא הם מעכבות אותם לירד עד היסוד. אמנם החסדים המגולין יש בהם ב' הכנות: א' כי הם תחתונים ויכולין לירד עד היסוד דז"א עצמו לפי שאין להם מחיצות שמעכבין מלירד. הב' הוא כי הם מגולין ויכולין למתק הגבורות הניתנין ביסוד דז"א.
והנה נודע כי גלוי החסדים הוא מהחזה דז"א ולמטה שהם ב"ש החסד שבת"ת דז"א וב"ח שלימים שבנ"ה דז"א הנקרא "חסדי דוד הנאמנים" נמצא כל הב"ח הם שלימים ושוין בהשוואה א' אבל החסד הג' הנודע לחלק ת"ת דז"א אינו שוה בחלקים כי החלק שליש עליון הראשון הוא סתום ומכוסה ביסוד אמא וב"ש התחתונים הם מגולין כנודע כי כל חסד וחסד מאלו הה' מתחלק לג' שלישים.
והנה בזה החסד שבת"ת הנחלק לג"ש הנה כפי הכתוב בתורה יש בו שתות או פחות משתות או יותר משתות כי לפעמים חלק העליון המכוסה לוקח יותר מן השתות ונמצא שזה מתאנה וזה מאנה. וצריך להקדים גמרא בדין האונאה שאמרו שם שאין דין אונאה אלא כשהוא מתאנה בסכום הטעות שווי הדמים אם מכרו ביוקר או בזול אבל אם הוא טעות חשבון חוזר בכל שהוא וכן כל דבר שבמדה ובמשקל ובמנין חוזר בכל שהוא.
וביאור הענין, כי נודע שכל חסד וחסד מאלו החסדים הוא בחי' שם הוי"ה א' והוי"ה זו יש בה ב' בחי' או פשוטה או מלאה. והנה במילוי אין בה אונאה כלל כי החלקים שוין ונקרא מדה משקל מנין לכן בכל שהוא חוזר אבל בפשוטה א"א לחלקם בחלקים שוין לכן יש אונאה שתות או פחות או יותר.
ונבאר תחלה ענין הוי"ה במלואה ואיך אין בה דין אונאה ובכל שהוא חוזר. והנה החסדים האלו יש בהם בעצמן ובמציאותן הרבה בחי' הא' היא משקל והוא היות כל חסד מהם בסוד החסד שהוא גימטריא ע"ב והוא הוי"ה א' דמילוי יודי"ן שהוא גימטריא ע"ב (וכל חסד מהם הוא הוי"ה דיודי"ן העולה ע"ב) נמצא כי מצד החסד שבז"א שהוא גימטריא ע"ב יהיו כולם בסוד ע"ב דיודי"ן ובחי' זו נקרא משקל וכמ"ש בזוהר כי תשא בר"מ דקפ"ז "אבנא למשקל בה דא יו"ד וכו'", פי', כי הרי המשקל בסוד יודי"ן שהם הנקרא אבנים ששוקלין בהם ולכן הוי"ה דמילוי יודי"ן נקרא משקל. ועוד כי הנה הוי"ה של מילוי יודי"ן אחר שתוציא ממנה אותיות הוי"ה הפשוט נשאר מילוי מ"ו וי"פ מ"ו גימטריא ת"ס ועם י' הכוללים גימטריא ע"ת שהוא משקל בגימטריא.
הבחי' ב' הוא נקרא מנין והוא כי מצד הגבורה שבז"א אשר גם בה מתפשט חסד אחד מן הה"ח, והנה מצד החסד הזה המתפשט בגבורה דז"א יהיה כל הה"ח כ"א ואחד בחי' גבורה שהוא גימטריא רי"ו. והענין, כי הנה נתבאר שכל חסד מהם הוי"ה דע"ב דיודי"ן ונודע איך מינה תליין ע"ב שמהן כל חד וחד מתלת אתוון ובין כולהו הויין רי"ו כנזכר בהקדמת תיקונים דף ה' לכך נקרא מנין לשון מספר כי נספר מנין אותיותיהן ויהיה גימטריא רי"ו גבורה. גם היותו נקרא מנין הוא בחי' היות החסדים מלובשים ביסוד אמא כנ"ל (בדרוש אפרים בן יוסף).
והנה ביסוד דאמא הוא אהי"ה דמילוי ההי"ן שהוא גימטריא קנ"א שהוא בגימטריא מני"ן ע"ה. והנה להיות שזהו בבחי' הגבורה כנ"ל לכן נרמזה בזה הנקבה התחתונה הנקרא אדנ"י כמ"ש בזוהר דנוקבא תדיר אתקשרת בשמאלא לכך בהתחבר אהי"ה דההי"ן עם אדנ"י יהיה שניהן (גימטריא רי"ו) גימטריא גבורה כנ"ל הרי כי מנין הוא בגבורה.
הבחי' הג' הוא הנקרא מדה הוא מצד הת"ת שבז"א אשר מצדו נקראו כולם בחי' מ"ב לפי שהת"ת כלול מג' ידות שהם יד הגדולה מימינא יד החזקה משמאלא יד רמה באמצעית והיד האמצעית כוללת עמו היד הימין והשמאל ומן ג"פ י"ד נעשה מ"ב א' בת"ת עצמו לכן בחי' מ"ב הוא בת"ת. וענין מ"ב זו הוא היות כל הוי"ה זו דיודי"ן כלולה מפשוט ומילוי וממילוי דמילוי שהם מ"ב אותיות כנודע.
והנה היותה נקרא מדה הוא כמ"ש בתקונים כי מדה היא שם מ"ב הנחלק לשבעה שמהן ומ"ב עם שבעה הרי מ"ט כמנין מד"ה. והענין הוא כי כמו שהה"ח מתפשטין בז"א כן הה"ג מתפשטין דו"ק כנודע. והנה שם מ"ב הוא גבורה כנודע וכאשר נחלק החסדים כפי סדר הגבורה שהוא שם מ"ב בכל ספירה וספירה נמצא כי גם בת"ת יהיה מ"ב א'.
ודע כי פעם א' שמעתי בענין זה עצמו של האונאה ממורי זלה"ה באופן אחר. כי מדה הוא בספירת החסד לפי ששם הוא שם מ"ב אבגית"ץ כו' כנזכר בתיקונים כי מן החסד מתחיל שם של מ"ב ובו נכללין כל הז' שמות אבל מנין הוא בספירת הגבורה כנ"ל ומשקל הוא בת"ת שהוא לשון המשקל האמצעי המכריע בין ב' כפות המאזנים שהם חו"ג אבל איני יודע לקשרו עם הנ"ל.
ונחזור לענין: כי הנה החסדים עצמן יש בהם כמה מיני אורות חלוקין זה מזה. והנה ג' בחי' הנ"ל שהם ע"ב רי"ו מ"ב שהם הנקרא דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין הנ"ל יכול להתחלק ההוי"ה שבחסד שבת"ת לחלקים שוין, ולכן בכל שהוא חוזר והוא כי אם נשקלם במשקל שהיא היותה בבחי' ע"ב ונתחלקה לג"ש יהיה כ"ד בכל שליש מהם ויהיה כ"ד הראשון מהם בשליש עליון המכוסה למעלה וב"פ כ"ד התחתונים יהיו בב"ש המגולים התחתונים למטה מהחזה. ואם יחלק במדה שהוא בבחי' אותיות מ"ב פשוט ומילוי ומילוי דמילוי גם אז תחלק לג"ש שוין י"ד בכל שליש והם ד' אותיות הפשוטים וי' אותיות דמילוי הם י"ד אותיות בשליש עליון המכוסה וכ"ח אותיות המילוי דמילוי שהם ב"פ י"ד הרי הם בב"ש התחתונים המגולים. ואם נחלק במנין שהוא בבחי' רי"ו אותיות גם אז תתחלק לג"ש שוין ע"ב ע"ב ע"ב בכל שליש מהם וזה להורות כי אע"פ שהם גבורות בבחי' רי"ו כנ"ל עכ"ז הם חסד גמור כי הרי בהתחלקם נעשין ע"ב ע"ב ע"ב שכל ע"ב מהם גימטריא חסד והבן זה.
והרי נתבאר כי בג' בחי' אלו שהם מדה משקל מנין שהם בחי' הויות מלאים במלואם אין שום דין אונאה כי יכולין להתחלק בחלקים שוין ואם לא נתחלקו חוזר בכל שהוא אבל בבחי' הוי"ה פשוטה בלתי מילוי אז אינה יכולה להתחלק לג"ש שוין לכן שייך בו דין אונאה בגלוי ובסתום כי לפעמים לוקח יותר משתות כמ"ש בע"ה. לכן נבאר עתה בחינת אונאה שהוא בחסד הנוגע אל הת"ת של ז"א בבחינת היותה הוי"ה פשוטה בלתי מילוי כמבואר אצלינו בכמה מיני מדרגות שיש בשמות כנ"ל בדרוש רפ"ח ניצוצין.
ותחלה נבאר מי הוא מוכר ומי הוא הקונה והנה השליש העליון למעלה מהחזה הוא המוכר וב"ש התחתונים הם בחי' הלוקח כי התחתון מקבל את החסד ולוקח מן העליון כי כן דרך התפשטות מלמעלה למטה כנודע ולפעמים התחתון לוקח יותר משיעורו ומאנה את העליון ולפעמים להיפך ושניהן דינן שוה.
והנה בהיות הוי"ה פשוטה א"א להתחלק בשוה ומוכרח הוא שיאנה א' את חבירו לפי שמספר הוי"ה הפשוטה גימטריא כ"ו וא"א לחלקה לג' חלקים שוין שאם תחלק לט' ט' יחסר א' ואם תחלק לח' ח' יותיר ב' ובהכרח שיאנה א' את חבירו כי לפעמים שליש העליון שהוא מוכר מאנה לב"ש התחתונים שלוקח ט' בשליש שלו ונשארו י"ז למטה בב"ש. ולפעמים התחתון מאנה לעליון שלוקח י"ח בב"ש שלו ונשארו ח' לבד לשליש עליון ואלו הם ב' מיני אונאה או המוכר ללוקח או הלוקח למוכר ולהיות החלקים שוין צריך שיהיה ח' חלקים וב' שלישי מן אות א' וי"ז אותיות ושליש אות למטה ואז היה הכל בשוה אלא שא"א לחלק האות בעצמו לשלישים וע"כ מוכרח הוא להיות אונאה בדבר הנ"ל.
אמנם אעפ"כ צריך לשער שלא יאנה אחד לחבירו אלא האונאה היותר מועטת שאפשר להיות והוא הנקרא פחות משתות ואז הוי מחילה כי א"א לעשות בענין אחר. והענין כי ג' מיני חלוקות הם וכולם נקרא פחות משתות א' שלוקח העליון י' חלקים והתחתון ט"ז חלקים. ב' שיקח העליון ט' חלקים והתחתון י"ז חלקים. ג' שיקח העליון ח' חלקים והתחתון י"ח.
ונבאר הבחי' שהוא י' למעלה וט"ז למטה איך הוא פחות משתות והוי מחילה וממנו יובנו בחי' האחרות. והוא כי הנה כתבתי לעיל שא"א לחלק החלק הא' בעצמו שאם הי' אפשר לחלק היינו מחלקין בשוה ח' חלקים וב"ש חלק למעלה וי"ז חלקים ושליש למטה והנה כאשר נעריך ונאמר שכל חלק וחלק מאלו הכ"ו של הוי"ה הפשוטה יש בו ט' נקודות נמצא שכ"ו פעם ט' הרי רל"ד נחלקים לג"ש שוין נמצא שיקח העליון לחלקו ע"ח נקודות שהם ח' חלקים וב"ש חלק א' והתחתון יקח קנ"ו נקודות שהם י"ז חלקים ושליש. ואמנם עתה שאין החלק מתחלק כנ"ל לכן לוקח העליון י' חלקים שהם צ' נקודות נמצא שלוקח י"ב נקודות יתירות בחלקו. ואמנם שתות חלקו שהם ע"ח הם י"ג נקודות נמצא שלוקח פחות משתות כי השתות הוא י"ג והוא אינו לוקח אלא י"ב. ובבחי' הב' שלוקח עליון ט' חלקים והתחתון י"ז אז לוקח פחות משתות כי אפי' בקחתו י' חלקים הוא פחות משתות כנ"ל. ובבחי' הג' שלוקח העליון ח' ותחתון י"ח אז התחתון מאנה לעליון גם הוא פחות משתות לפי ששתות העליון הוא י"ג נקודות ובלקחו ח' חלקים הם ע"ב חלקים דהיינו נקודות נמצא שלא נתאנה אלא בו' נקודות שהם חצי שתות לפי שכל חלקו הוא ע"ח נקודות כנ"ל.
ואמנם אם האונאה הוא יתר על שתות המוכר ללוקח או הלוקח למוכר אז בטל המקח כי לעולם א"א להתחלק כך למעלה בת"ת דז"א בגלוי ובמכוסה שהם תחתון ועליון, אבל אם אונאה הוא שתות ממש אז לא נאמר שיתבטל המקח והוא חזרת החסד למקומו למעלה בשרשו בדעת כיון שנחלק בטעות אלא יתקיים המקח שהוא סדר התפשטות החסדים במקומן לפי שיש זמן שכך מתחלק עם היות האונאה שתות גמורה אבל לאחר זמן מחזיר האונאה ר"ל שיש פעמים שיש אונאה שתות שוה ויעמוד כך זמן מה ואח"כ יחזור האונאה למקומה אבל התפשטות ישאר במקומו שהוא בחי' קיום המקח. והנה זהו ענין גניבת השבטים ליוסף אחיהם ומכרוהו למצרים לא מפני כך נתבטלה האחוה אשר ביניהם אמנם נשאר הדבר כך בעת ההוא ואח"כ החזירו האונאה למקומה וכמ"ש ואת עצמות יוסף וכו' קברו בשכם וגו' וכמ"ש והעליתם את עצמותי מזה אתכם והחזירוהו למקומו. וענין גניבת ומכירת יוסף נבאר ב"ה למטה.
והנה זאת השתות הנ"ל הוא מלבר לכן פסקו בתלמוד שצריך שיהיה שתות מלבר ואם אינו אלא מלגאו הוי מחילה. והרי נתבאר ענין שתות ופחות משתות ויותר משתות:
מתוך: עץ חיים/שער לג/פרק ב (עריכה)
פרק ב[עריכה]
ועתה צריך לבאר איך הסדר הנכון למעלה ואיך מתחלק החסד שבת"ת הנגלה והסתום.
ודע כי סדר החלוקה האמיתי הוא כך: כי ב"ח של ח"ג ושליש עליון של חסד ת"ת הם מכוסים וב"ש תחתונים דת"ת וב"ח דנ"ה הם מגולין ואמנם הג"ש שבחסד הת"ת כבר בארנו כי בו לבד הוא דין האונאה שתות ופחות משתות ויתר משתות. אמנם הסדר הנכון הוא שהנה הוא הוי"ה א' פשוטה שהוא בגימטריא כ"ו ומתחלק ח' נקודות למעלה מכוסים וי"ח נקודות למטה בגלוי שהוא מבחי' הג' מג' בחי' שיש בחלוקות פחות משתות כנ"ל.
וטעם הדבר הוא שהתחתונים שהם המרובים ינצחו את העליונים שהם מועטים והם יקחו את העודף שהם הב' נקודות היתירות בהתחלקם לג"ש ח' למעלה וח' בשליש אמצעי וח' בשליש תחתון נשארו ב' לתשלום כ"ו ואלו ב' העודפים יקחו התחתונים שהם הרבים.
האמנם יש סבה א' המונעת ענין חילוק זה והוא מה שהקדמנו בראשית דרוש זה והוא שהה' גבורות אשר ביסוד ז"א הם ביסוד ז"א הם בוקעים מצד האחור וניתנין בדעת רחל נוקבא כנודע וממתקים החסדים את הגבורות ונשארו ממותקות ולא יהיה דינין קשים מאד וחזקים.
והענין כי יורדין החסדים המתפשטין מדעת ז"א עד היסוד דיליה כנודע ומכים שם בסוד הכאה בהמשך הירידה במרוצה וממתקים את הגבורות אשר שם ע"י הארתן (נ"א הכאתן) אז בירידה.
ודע כי אין כח כ"כ בחסדים להאיר בגבורות ולהמתיקם אלא בהיותם מגולים כי אז אין להם מחיצות הכלי של יסוד אמא כדי שיתעכבו ולכן יורדין עד היסוד למתק הגבורות אשר שם.
והנה כולם א"א שימתקו לסבה הנ"ל לפי שאין כל החסדים מגולים רק ג' חסדים פחות שליש שהם נצח הוד וב' שלישים תחתונים דת"ת, אבל ב"ח של ח"ג ושליש עליון דחסד דת"ת אינן מתגלין ואין בהם כח למתק הגבורות, ובודאי כי אין יכולין למתק יותר משיעורם שהם ג' גבורות פחות שליש, והלא היה מן הראוי שיתמתקו ג' גבורות שלימות ולא יהיו חסרות שליש, אמנם א"א כן אם לא בהתגלות גם השליש העליון של הת"ת ואז יהיו ג' חסדים שלמים מגולים וימתקו ג' גבורות שלימות בתכלית המתוק.
אמנם להיות הדבר כך א"א שירד כל החסד שבת"ת למטה בב"ש התחתונים שבו כדי שיהיה כולו מגולה, לפי שאז יהיה הכלי של הת"ת בבחי' שליש עליון ריק מן הארת החסד וענין זה לא תקרא אונאה יותר משתות רק גניבה ממש, אבל כוונתינו שישאר שליש העליון של אור החסד במקומו בכלי ת"ת דז"א בשליש עליון אלא שיתגלה שם ויסיר כסוי כלי היסוד דאמא אשר שם מעליו וישאר מגולה שישאר שרשו שם והארתו תרד ותאיר למטה ביסוד בגלוי ואז ימתקו ג' גבורות שלימות כנ"ל.
ואמנם נמצא כי היות הבחי' הא' שהוא ח' נקודות מכוסים למעלה וי"ח מגולות למטה הוא נקרא אונאה פחות משתות, וזה סדר הוא תמיד, ויש פעמים שיש אונאה יותר משתות והוא מציאת הזה הנ"ל שמתגלה גם שליש עליון כולו וענין זה מתבטל אחר זמן ונקרא ביטול מקח לפי שאינו מתקיים אלא נתבטל אח"כ ואינו מתקיים אלא בשלשה זמנים לבד אשר נבאר בע"ה :
מתוך: עץ חיים/שער לג/פרק ג (עריכה)
פרק ג[עריכה]
ואלו הם ג' זמנים אשר מתגלה גם שליש העליון. ושמעתי פ"א ממורי זלה"ה, שלא די ששליש עליון מתגלה אז, אלא אף גם ב' חסדים אחרים של חסד גבורה מתגלים, נמצא כי כל הה' חסדים מגולין. ופ"א שמעתי דרך סתם שמתגלה גם שליש עליון דת"ת. ולא הזכיר גילוי ב' חסדים הראשונים של חסד גבורה. והמשכיל יבין מעצמו כפי אשר נבאר.
הנה ג' זמנים הנזכר, הם אלו: א' מהם הוא ע"י דורמיטא הנזכר לרז"ל, בסוד ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם[1]. שהוא ג"כ בסוד מ"ש אצלינו בכוונת ק"ש שעל המטה, וחזרת התפלה של שחרית בקול רם, שאז מתגלין גם החסדים שבחג"ת דז"א, ועי"כ נגדלין יעקב ורחל, ועולין עד שם למעלה, נגד חג"ת דז"א. ושם נתבאר טעם הדבר, שהנה סבת כסוי החסדים ההם הוא, בזמן שהאם העליונה יורדת ורובצת על האפרוחים למטה, ועי"כ היסוד שלה הוא למטה והם מתכסים בתוכה. אמנם כשאינה רובצת על שניהם, רק על הבת לבדה, להגדילה, בסוד ויבן ה' אלקים את הצלע. אז אינה רובצת. רק זקופה ועומדת כדרכה, ואז היסוד שלה נתון באמצע בין ב' פרקין קדמאין דנ"ה שבה, אשר הם בחי' חו"ב דז"א, והיסוד בסוד הדעת דז"א. אמנם בב"פ האמצעים דנ"ה שבה, אשר הם בחי' חו"ג דז"א אין באמצעם יסוד של אמא מגיע עד שם. ונמצא כי כל החסדים של ת"ת דז"א[2] הם מגולים בלי כסוי יסוד אמא.
והרי הם בחי' א' של גלוי חסדים שבחג"ת דז"א, והוא כאשר אינה רובצת רק על הנקבה לבדה להגדילה כנ"ל. וזמן הב' הוא בסוד תוספת שבת כמבואר אצלינו, שאז עולים ג"ת נה"י דז"א למעלה ממקומם בחג"ת דז"א, ואז בסבת רבוי האורות אשר שם, נבקע כלי היסוד דאמא, ואז מתגלין החסדים דחג"ת דז"א ג"כ.
וזמן הג' הוא בחי' מצות מילה ופריעה. וזהו הענין סוד מצות מילה ופריעה. דע כי במצוה זו יש ב' דברים, הא' הוא כריתת הערלה אשר שם, אשר אז יש אונאה פחות משתות כנ"ל, ואח"כ על ידי הפריעה יש אונאה יתר על שתות, ומתגלה גם השליש העליון של חסד דת"ת, וזה פרט ביאורם.
הנה נתבאר בזוהר ויקהל דר"ג, ענין הקליפות, ואיך יש קליפה דקה הנקרא קליפת נוגה כעין חשמל מתוך האש, כדין איקרי חשמ"ל, ח"ש ואתגלי מ"ל, מהו מ"ל, כדאמרינן מל יהושע וכו'. ואע"פ שאין כאן ביאורו, נאמר בקיצור ענינו. כי הנה בתחלה טרם שיתפשטו החסדים בז"א בו"ק, הנה אז הערלה שהוא קלי' נוגה, חופפת ונאחזת שם ביסוד שלו סביב. וזהו ונוגה לו סביב. ושרשה הוא מן הצינור השמאלי שביסוד, שהוא משפיע המותרות ושופכן לחוץ, להיות מזון לחיצונים ולקלי', כמבואר בכת"י מורי זלל"ה בענין מאמר בני חת ועפרון החתי וע"ש
וקליפת נוגה הנשרשת בצינור הנ"ל, נאחזת שם וסובבת את היסוד הקדוש, ונקרא ערלה. ובהיות ערלה זו חופפת על היסוד, אין החסדים יורדין עד היסוד כדי שלא ינקו הקלי' מהם ולא יתאחזו באורות הגדולים ההם. וע"כ לא די שהם לא ירדו עד היסוד, אלא אפי' בכ"מ המגולה למעלה, שהוא בב"ש תחתונים בת"ת ונ"ה דז"א, אשר משם ולמטה הוא מקום מגולה כנ"ל, כיון שאין שם מחיצות כלי היסוד דאמא, לכן אינם יורדין ונופלין עד היסוד כנודע. וע"כ הם נשארים למעלה בשרשם בדעת דז"א, ואינם מתפשטים למטה כי נאחזת ביסוד שלו, ואח"כ כאשר נימול כורתים הערלה ההוא ומסתלקת משם קליפת נוגה הנ"ל, ואז יורדין החסדים הנ"ל ומתפשטים במקומם שהוא בת"ת ובנ"ה דז"א.
ונודע כי כל חסד מהם הוא הוי"ה א' כנ"ל. והנה הוי"ה גימטריא כ"ו והנה ב' הויות של ב' חסדים אשר בנ"ה הם גימטריא ב"ן וב"ש התחתונים של החסד דת"ת הרי הם ח"י נקודות כי הח' עליונות הם מכוסים בשליש העליון כנ"ל א"כ בהצטרף ח"י עם ב"ן של נ"ה יהיה ע' אורות מגולים שהם גימטריא מ"ל מן חשמל ואז הוא בחי' אונאה פחות משתות וקיים המקח כנ"ל והוא בזמן קיום מצות מילה בכריתות הערלה כנ"ל שאז מתגלים ע' אורות החסדים המגולים שהם גימטריא מ"ל מן חשמל הנזכר בזוהר פרשה ויקהל דכד אתעבר קליפת נוגה אקרי מ"ל. וכאשר הערלה קלי' נוגה נאחזת שם מחמת עונות ויונקת שם מאלו ע' אורות המגולים איקרי ח"ש מ"ל שמיהרה הקליפה לקבל מן האור מ"ל הנ"ל.
ונחזור לענין. כי הנה על ידי המילה שהוא כריתת ערלה עדיין הע' אורות הנ"ל המגולין לא נתפשטו רק בב"ש תחתונים דת"ת ובנ"ה אבל עדיין לא נתפשטו ביסוד עצמו דז"א וזהו ענין ד' אותיות מילה פירוש מ"ל י"ה. כי מ"ל הם ע' אורות המגולין וי"ה הם בחי' שליש עליון המכוסה ולמטה בסוד פריעה נבאר למה נקרא י"ה וצריך המוהל לכוין לזה בכריתת הערלה שעי"ז יתגלו מ"ל אורות הנ"ל במקומם עד הוד ע"ד הנ"ל ויכוין באומרו על המילה שהוא מ"ל י"ה כמ"ש ענין י"ה למטה בענין הפריעה שהוא ג"כ פרע י"ה.
ועתה נבאר מצות ברכת היין כמשארז"ל שמילה טעונה כוס ואע"פ שהיין בא לאחר הפריעה עכ"ז נבארו תחלה כדי שיובן היטב עם הנ"ל.
כי הנה אלו הע' האורות שהם גימטריא מ"ל אלו מתגלין תחלה ויורדין ביסוד ואחר ירידתן ממתתקים הגבורות אשר שם ואח"כ פ"ב מתגלה גם שליש העליון דת"ת ויהיה ע"ח אורות שגם הח' אורות היתרות ההם שהם מבחי' שליש העליון יורדין אח"כ עד יסוד וממתקים חלק מן הגבורות כמ"ש.
והנה אחר שעל ידי כריתת הערלה נתגלו ע' אורות כמנין מ"ל הנה אח"כ ע"י ברכת היין ירדו אלו הע' אורות הנ"ל שלא נתגלו רק במקומן ועתה ע"י ברכת היין יורדין עד היסוד דז"א ואז ממתקין הגבורות אשר שם ומאירין בהם ולא בכולן כי אם בג' גבורות פחות שליש כמספר עצמן ע' לע'.
והנה היין הם סוד הגבורות שאינם נמתקין רק במספר ע' אורות לבד והם כמנין יי"ן להורות שהיין הם גימטריא ע' אורות הגבורות הנמתקים ע"י ע' אורות החסדים היורדות עתה ביסוד ונמצא שתכוין שהיין הם בגימטריא ע' אורות החסדים המגולין שיורדין עתה ביסוד וגם תכוין שהם ממתיקין את ע' אורות הגבורות שהם עצמן סוד היין כנודע.
וביאור הענין: כי הנה כאשר אלו הע' החסדים יורדין ביסוד וממתיקין הע' גבורות בהכרח הוא שמתערבין יחד ויש בחסדים בחי' קצת מן הגבורות המתחברות עמהן ולכן ברדתם שם נקראו גם הם בחי' יין שהוא גבורה כי אינן נמשכין רק ע"י ברכת היין שהוא גימטריא ע'. ואמנם ע' גבורות הם בחי' הכוס של יין כי כוס גימטריא אלקים שהם ה' אותיות כנגד ה"ג כנודע אבל היין הם ע' חסדים עצמן שנתערבו בגבורות והמתיקום כנ"ל. והרי נתבאר ענין המילה שהוא כריתת ערלה כי אז נתגלו ע' אורות דחסדים במקומן ונתבאר ענין כוס היין שהוא ענין ירידת הע' חסדים ביסוד וממתקים את ע' גבורות וב' בחי' אלו עדיין אינם רק בחי' ע' אורות שהם ג' חסדים פחות שליש וימתקו ג' גבורות פחות שליש אשר כ"ז נקרא אונאה פחות משתות כנ"ל.
ועתה נבאר מצות פריעה שהוא אונאה יותר משתות כי עתה יתגלה גם שליש עליון המכוסה ויהיו ג' חסדים גמורים דת"ת נ"ה מגולין ומיתקו ג"כ את ג' גבורות שלימות שביסוד. והנה פריעה ר"ל גילוי כי ע"י הסרת עור ערלה ההוא המכסה וסובב אבר הקדוש נפרע ונתגלה שליש עליון המכוסה שבת"ת ואז נגמרין להתגלות ג' חסדים שלמים אבל בהיות הערלה סובבת על היסוד אין השליש העליון הנ"ל רוצה להתגלות כדי שלא יהיה אחיזת הקליפות בהם יותר מדאי כנ"ל. ואמנם בחינת המילה שהוא כריתת הערלה אע"פ שהיא גורמת גם כן גילוי החסדים ע' כנ"ל שהם ג' פחות שליש וגם גורמת גלוי היסוד עצמו עכ"ז אינו נקרא בשם פריעה לפי שדרך אותן החסדים להיות תמיד בגילוי כי אין להם מסך יסוד הבינה ואינו נזכר רק בשם מילה שהוא לשון כריתת הערלה אבל שליש עליון שהוא תמיד מכוסה ביסוד דאמא נקרא פריעה וגילוי גמור מחדש משא"כ בראשונה.
והנה מלת פריעה ר"ל פרע י"ה כי שליש עליון נקרא י"ה לפי שהנה נתבאר שהם ח' נקודות חסדים הסתומים שם ואלו מתגלים ע"י הפריעה וע"י יורדין למטה ג"כ ביסוד וממתקין ג"כ כנגדן בשיעורם ח' נקודות אחרות של שליש הגבורות כנ"ל ונשלמו להמתיק ג' גבורות שלימים. והנה ח' חסדים וח' גבורות גימ' י"ה עם הכולל.
והנה ענין פריעה פר"ע י"ה כי ט"ז אורות נפרעין ונתגלו עתה ע"י הפריעה כי ע"י נתוספו עתה ב' הארות ביסוד א' הוא הארת שליש עליון של חסד דת"ת הב' הוא ירידת ע' חסדים המגולין שהם ב"ש חסד דת"ת וחסדים דנ"ה הרי ע'. וא"ת בענין הפריעה נרמזו ח' אורות דחסדים וח' אורות דגבורות שהם ט"ז כנ"ל. ובענין מילה לא נזכרו רק ע' אורות החסדים כנ"ל ולא נזכרו ע' דגבורות כי הע' דגבורות הם בסוד היין והם ב' בחי' יין ומילה כנ"ל ולא נרמזו ע' אורות דגבורות ג"כ. אבל הענין הוא כי בע' חסדים ראשונים צריך ב' בחי' א' להוריד החסדים משרשם מן הדעת עד מקומם שהוא בת"ת ובנ"ה ובחי' זו נעשית ע"י מילה כנ"ל. ואחר כך צריך בחי' ב' להורידן משם עד היסוד וזה ע"י היין הנ"ל אמנם בשליש העליון המכוסה כבר ירד מן הדעת עד המקום שלו ולכן א"צ עתה רק להורידו עד היסוד והנה כאשר יורד ביסוד מתחבר תכף עם שליש הגבורה ואין צריך בחי' אחרת אחריה לכן נכללין יחד בסוד הפריעה, אבל בענין החסדים האחרים אינן מתחברים עם הגבורות רק בבחי' הב' לבד ולכן לא נרמז במילה.
והנה יעדנו למעלה לבאר מלת מילה מה ענינה וזה ביאורה: כי הנה דוגמת מה שנתבאר במלת פריעה שהוא פר"ע י"ה כן ענין מילה מ"ל י"ה פירוש כי ע' חסדים הם גימטריא מ"ל שהם ב"ח נ"ה וב"ש ת"ת לבדם וח' אורות השליש העליון הוא י"ה של מילה להיותו מחובר עם ח' אורות הגבורה כנ"ל ושניהן גימטריא י"ה.
ובזה תבין משארז"ל "מל ולא פרע כאלו לא מל" כי ב' אותיות מ"ל של מילה הם ע' אורות התחתונים המגולין ע"י כריתת הערלה הנקרא מילה. ואמנם ב' אותיות י"ה של מילה שהם ח' אורות העליונים הסתומים עדיין לא נגלו עד מעשה הפריעה כנ"ל נמצא כי כאשר מל ולא פרע עדיין המילה עצמה לא נגמרה כי ב' אותיות י"ה מן מילה לא נתגלו עדיין עד הפריעה כי הרי ב' בחי' נרמזו במילה שהם מ"ל י"ה.
וטעם לזה הוא שאע"פ שב' אותיות י"ה אינן נגלין עד הפריעה עכ"ז עיקר גילוי הוא מחמת המילה כי אם לא ימול לא היה שליש ההוא יורד במקומו אלא היה נשאר גם הוא בדעת כנ"ל נמצא כי בחי' המילה גורם בחי' הא' שהוא ירידת השליש העליון למטה בשליש העליון של הת"ת דז"א. ואמנם ע"י הפריעה לא נעשית רק בחי' הב' שהוא ירידת השליש (עליון של הת"ת) למטה ביסוד וענין בחי' זו טפילה אל הבחי' הא' ולכן במילת מילה נכללו הע' חסדים המגולין במ"ל של מילה והח' עליונים בי"ה של מילה והרי איך ב' בחי' של פריעה ומילה רומזות במלת מילה לבדה וא"כ כל זמן שלא פרע לא נגמרה המילה והוי כאלו לא מל:
מתוך: עץ חיים/שער לג/פרק ד (עריכה)
פרק ד[עריכה]
והנה בזה תבין מה שכתב בזוהר ובאדרא על פסוק "והוא יושב פתח האהל כחום היום" אמרו שם: "אתגלייא חסד בפומא דאמה". פי': כי אברהם הוא סוד החסדים כמבואר אצלינו, והנה התינוק כשנולד נולד ערלתו עמו וחופפת על היסוד וכשנמול אתגלייא יו"ד שהוא ראש פי האמה שלו שהיו"ד הזו הוא בחי' החסדים העליונים הנקרא אברהם כנודע, כי חסד הוא בגימטריא ע"ב הוי"ה במילוי יודי"ן כי כל י' הוא בחסד.
וז"ש באברהם אחר שנימול "וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האהל כחום היום", כי אברהם שהוא חסד וצורת י' אתגלייא בפתח האהל שהוא פי האמה שצורתה י' שהיא עטרה שביסוד.
והענין הוא כנ"ל כי ע"י הפריעה נתגלו ט"ז אורות ח' דחסדים וח' דגבורות ושניהם נצטיירו ביסוד עצמו, כי היסוד עצמו הוא צורת ו' ארוכה ועטרה צורת י' ונגלית ע"י הפריע' ואז נעשי' י' על ו' וזהו בחי' ט"ז אורו' כנ"ל.
והמשכיל יבין בסוד טעם היות המילה לח' ימים שהוא רמז לאצילות המלך הח' שהוא הדר הנזכר בכתבי מורי זלה"ה במקומו עיין שם.
גם בזה תבין ענין פסוק "ביום הגמל את יצחק" דדרז"ל על המילה וחלקוהו התיבה לב' תיבות ואמרו: ה"ג מ"ל - שעשה משתה ביום המילה.
והענין הוא: כי הגמ"ל גימטריא ע"ח שהם כל ג' חסדים שלימים מגולין וגם שליש המכוסה שבין כולם הם ע"ח אורות המתגלין ביסוד ע"י פעולת המילה (שהם מ"ל) וכריתת הערלה שהם ג' חסדים ג' הויו"ת פשוטות כ"ו כ"ו כ"ו גימטריא הגמ"ל ואלו מתגלין ע"י מילה שהם מ"ל מן הגמ"ל וע"י נתגלו ע"ח אורות כמנין כל תיבת הגמ"ל, וביאר הכתוב היכן ניגלו ע"ח אורות אלו ואמר שנתגלו ביסוד ונתחברו עם הגבורות אשר שם כנ"ל הנקרא יצחק, וזהו "את יצחק" כלומר עם יצחק. ונמצא שהחסדים שהם ע"ח כמנין הגמ"ל נתחברו עם יצחק שהם הגבורות.
ואם תדקדק היטב תבין איך בתחלה הגבורות לא היו רק מנין ק"ל שהם ה' הויות ה"ג ועתה כאשר ירדו הג' הויות ג' חסדים ומיתקו את ג' גבורות נמצאו ח' הויות שהם גימטריא יצחק שהוא גימטריא ד"פ ב"ן כמ"ש בהגדה "כנגד ד' בנים דברה תורה", והוא חיבור ג' חסדים בג' גבורות והם ג"פ ב"ן ב"ן ב"ן, ועוד ב"ן ד' שהוא חיבור ב' גבורות שלא נמתקו.
ואמנם לפי שהע' אורות נגלו תחלה ואח"כ הח' אורות הסתומים בשליש העליון לכן חלקו רז"ל תיבת הגמ"ל לב' תיבות: מ"ל הם ע' אורות מגולין, וה"ג הם ח' אורות הסתומים, ולהיותן עליונים נזכרו תחלה ה"ג, והע' תחתונים נזכרו באחרונה מ"ל. ועיין בדרוש אברהם ויצחק ויעקב ויוסף שם בארנו הפסוק פירוש אחר ע"פ הקדמה זו :
מתוך: עץ חיים/שער לג/פרק ה (עריכה)
פרק ה[עריכה]
גם בדרוש הנ"ל יובן ענין מכירת יוסף שגנבוהו אחיו השבטים ומכרוהו למצרים.
גם ענין גנב וגזלן מהם ענינם.
הנה יוסף הוא בחי' היסוד דז"א כנודע וסבת קריאתו כך הוא כנ"ל כי יסוד הוא ו' והעטרה הוא י' והוא לסבת היות שם הארת הח' (חסדים) העליונים שבשליש המכוסה וממתקת לח' אורות הגבורות ושניהן י" מיוסף ושאר הארות התחתונים שהם ע' חסדים וע' גבורות הנמתקים עם החסדים הם ק"ם כמנין ס"ף מן יוס"ף שהוא כמנין ג' חסדים וג' גבורות שהם ד' פעמים ב"ן.
והנה נחלקים י"ו לבד שהם האורות הבאים ע"י הפריעה לכן נרמזו בב' אותיות ראשונות יחד והס"ף שהם אורות הבאים ע"י מילה הם נרמזו באחרונה בב' אותיות אחרונות ס"ף נמצא כי יוסף הוא בחי' הארת של החו"ג שהם ו' הויו"ת גימטריא יוסף.
[נלעד"ח: אפשר שלזה אמרה רחל כאשר ילדה את יוסף שאמרו רז"ל שנולד מהול, "יוסף ה' לי בן אחר" ר"ל כי כבר נמתקו ביוסף שהוא יסוד ג' גבורות שלמים עם ג' חסדים מגולים כי גם הש"ע דת"ת הוא מגולה ולא נשאר כ"א ב' גבורות בלי מתוק שהם בן אחר שהוא מנין ב' הויו"ת פשוטות של ב' הגבורות].
וכאשר גנבוהו אחיו כבר נודע כי ההפרש בין גנבה לגזלה הוא כי גניבה בהסתר וגזילה בגלוי ואע"פ שהם גנבוהו כולו שהם כל ג' חסדים והגבורות יחד המכוסים והמגולים עכ"ז לא גנבוהו רק השליש העליון בסתר לפי שעיקר הפגם של אחיזת הקליפות בחסדים הוא למעלה בשליש עליון המכוסה כי בחסדים התחתונים דרכם לאחוז בהם כי שם גזילה בגלוי לכן דרכם להתאחז שם כמבואר אצלינו בסוד חטא עץ הדעת טו"ר ועיקר הפגם הגדול הוא באחיזה בשליש עליון המכוסה אשר זה נקרא גניבה בהסתר לכן אע"פ שנגנבו ב' הבחינת שהם גניבה וגזילה עכ"ז הכל נקרא בשם גניבה כמ"ש "כי גונב גנבתי מארץ העברים" - ב' גניבות, לפי שעיקר הפגם הוא במכוסה, ואחר שגנבו ב' בחינות הנ"ל מכרוהו למצרים הם הקליפות ואז חזר האבר הקדוש הנקרא יסוד להתלבש בערלה, וז"ס המכירה למצרים עון פלילי שהיה במכירת יוסף כנזכר בזהר דאפילו ברית קיימא בגו סטרא אחרא, כי נאחזו הקליפות שהם הערלה ביסוד העליון ח"ו :
- ^ עיין שער הכוונות דרושי העמידה פ"ב
- ^ נ"א חג"ת (דפו"י).