עץ חיים/שער לג/פרק א
פרק א
[עריכה]ונבאר דין האונאה ובו יתבאר ענינים רבים שיש בז"א.
הנה נודע כי ה"ח אשר ביסוד דאמא הנה הם מתפשטין בז"א מחסד שבו עד הוד שבו אבל הה"ג יורדין בעטרת דיסוד ז"א כנזכר לעיל בענין אפרים בן יוסף (של"ב פ"ט) כדי לתתם משם בדעת רחל מצד האחור המכוון ממש כנגד מקום זה.
והנה קודם שאלו הה"ג ילכו אל דעת דנוקבא צריך שיתמתקו תחלה עם החסדים ולא יהיו דינין קשים וחזקים אמנם מיתוקם הוא ע"י החסדים התחתונים המגולין כי המכוסים אין אורם מאירין אפילו לצורך עצמם מכ"ש לזולתם.
ועוד טעם אחר: כי הנה הם עומדין למעלה ואינן יכולין לירד למטה כי מחיצות כלי היסוד דאמא הם מעכבות אותם לירד עד היסוד. אמנם החסדים המגולין יש בהם ב' הכנות: א' כי הם תחתונים ויכולין לירד עד היסוד דז"א עצמו לפי שאין להם מחיצות שמעכבין מלירד. הב' הוא כי הם מגולין ויכולין למתק הגבורות הניתנין ביסוד דז"א.
והנה נודע כי גלוי החסדים הוא מהחזה דז"א ולמטה שהם ב"ש החסד שבת"ת דז"א וב"ח שלימים שבנ"ה דז"א הנקרא "חסדי דוד הנאמנים" נמצא כל הב"ח הם שלימים ושוין בהשוואה א' אבל החסד הג' הנודע לחלק ת"ת דז"א אינו שוה בחלקים כי החלק שליש עליון הראשון הוא סתום ומכוסה ביסוד אמא וב"ש התחתונים הם מגולין כנודע כי כל חסד וחסד מאלו הה' מתחלק לג' שלישים.
והנה בזה החסד שבת"ת הנחלק לג"ש הנה כפי הכתוב בתורה יש בו שתות או פחות משתות או יותר משתות כי לפעמים חלק העליון המכוסה לוקח יותר מן השתות ונמצא שזה מתאנה וזה מאנה. וצריך להקדים גמרא בדין האונאה שאמרו שם שאין דין אונאה אלא כשהוא מתאנה בסכום הטעות שווי הדמים אם מכרו ביוקר או בזול אבל אם הוא טעות חשבון חוזר בכל שהוא וכן כל דבר שבמדה ובמשקל ובמנין חוזר בכל שהוא.
וביאור הענין, כי נודע שכל חסד וחסד מאלו החסדים הוא בחי' שם הוי"ה א' והוי"ה זו יש בה ב' בחי' או פשוטה או מלאה. והנה במילוי אין בה אונאה כלל כי החלקים שוין ונקרא מדה משקל מנין לכן בכל שהוא חוזר אבל בפשוטה א"א לחלקם בחלקים שוין לכן יש אונאה שתות או פחות או יותר.
ונבאר תחלה ענין הוי"ה במלואה ואיך אין בה דין אונאה ובכל שהוא חוזר. והנה החסדים האלו יש בהם בעצמן ובמציאותן הרבה בחי' הא' היא משקל והוא היות כל חסד מהם בסוד החסד שהוא גימטריא ע"ב והוא הוי"ה א' דמילוי יודי"ן שהוא גימטריא ע"ב (וכל חסד מהם הוא הוי"ה דיודי"ן העולה ע"ב) נמצא כי מצד החסד שבז"א שהוא גימטריא ע"ב יהיו כולם בסוד ע"ב דיודי"ן ובחי' זו נקרא משקל וכמ"ש בזוהר כי תשא בר"מ דקפ"ז "אבנא למשקל בה דא יו"ד וכו'", פי', כי הרי המשקל בסוד יודי"ן שהם הנקרא אבנים ששוקלין בהם ולכן הוי"ה דמילוי יודי"ן נקרא משקל. ועוד כי הנה הוי"ה של מילוי יודי"ן אחר שתוציא ממנה אותיות הוי"ה הפשוט נשאר מילוי מ"ו וי"פ מ"ו גימטריא ת"ס ועם י' הכוללים גימטריא ע"ת שהוא משקל בגימטריא.
הבחי' ב' הוא נקרא מנין והוא כי מצד הגבורה שבז"א אשר גם בה מתפשט חסד אחד מן הה"ח, והנה מצד החסד הזה המתפשט בגבורה דז"א יהיה כל הה"ח כ"א ואחד בחי' גבורה שהוא גימטריא רי"ו. והענין, כי הנה נתבאר שכל חסד מהם הוי"ה דע"ב דיודי"ן ונודע איך מינה תליין ע"ב שמהן כל חד וחד מתלת אתוון ובין כולהו הויין רי"ו כנזכר בהקדמת תיקונים דף ה' לכך נקרא מנין לשון מספר כי נספר מנין אותיותיהן ויהיה גימטריא רי"ו גבורה. גם היותו נקרא מנין הוא בחי' היות החסדים מלובשים ביסוד אמא כנ"ל (בדרוש אפרים בן יוסף).
והנה ביסוד דאמא הוא אהי"ה דמילוי ההי"ן שהוא גימטריא קנ"א שהוא בגימטריא מני"ן ע"ה. והנה להיות שזהו בבחי' הגבורה כנ"ל לכן נרמזה בזה הנקבה התחתונה הנקרא אדנ"י כמ"ש בזוהר דנוקבא תדיר אתקשרת בשמאלא לכך בהתחבר אהי"ה דההי"ן עם אדנ"י יהיה שניהן (גימטריא רי"ו) גימטריא גבורה כנ"ל הרי כי מנין הוא בגבורה.
הבחי' הג' הוא הנקרא מדה הוא מצד הת"ת שבז"א אשר מצדו נקראו כולם בחי' מ"ב לפי שהת"ת כלול מג' ידות שהם יד הגדולה מימינא יד החזקה משמאלא יד רמה באמצעית והיד האמצעית כוללת עמו היד הימין והשמאל ומן ג"פ י"ד נעשה מ"ב א' בת"ת עצמו לכן בחי' מ"ב הוא בת"ת. וענין מ"ב זו הוא היות כל הוי"ה זו דיודי"ן כלולה מפשוט ומילוי וממילוי דמילוי שהם מ"ב אותיות כנודע.
והנה היותה נקרא מדה הוא כמ"ש בתקונים כי מדה היא שם מ"ב הנחלק לשבעה שמהן ומ"ב עם שבעה הרי מ"ט כמנין מד"ה. והענין הוא כי כמו שהה"ח מתפשטין בז"א כן הה"ג מתפשטין דו"ק כנודע. והנה שם מ"ב הוא גבורה כנודע וכאשר נחלק החסדים כפי סדר הגבורה שהוא שם מ"ב בכל ספירה וספירה נמצא כי גם בת"ת יהיה מ"ב א'.
ודע כי פעם א' שמעתי בענין זה עצמו של האונאה ממורי זלה"ה באופן אחר. כי מדה הוא בספירת החסד לפי ששם הוא שם מ"ב אבגית"ץ כו' כנזכר בתיקונים כי מן החסד מתחיל שם של מ"ב ובו נכללין כל הז' שמות אבל מנין הוא בספירת הגבורה כנ"ל ומשקל הוא בת"ת שהוא לשון המשקל האמצעי המכריע בין ב' כפות המאזנים שהם חו"ג אבל איני יודע לקשרו עם הנ"ל.
ונחזור לענין: כי הנה החסדים עצמן יש בהם כמה מיני אורות חלוקין זה מזה. והנה ג' בחי' הנ"ל שהם ע"ב רי"ו מ"ב שהם הנקרא דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין הנ"ל יכול להתחלק ההוי"ה שבחסד שבת"ת לחלקים שוין, ולכן בכל שהוא חוזר והוא כי אם נשקלם במשקל שהיא היותה בבחי' ע"ב ונתחלקה לג"ש יהיה כ"ד בכל שליש מהם ויהיה כ"ד הראשון מהם בשליש עליון המכוסה למעלה וב"פ כ"ד התחתונים יהיו בב"ש המגולים התחתונים למטה מהחזה. ואם יחלק במדה שהוא בבחי' אותיות מ"ב פשוט ומילוי ומילוי דמילוי גם אז תחלק לג"ש שוין י"ד בכל שליש והם ד' אותיות הפשוטים וי' אותיות דמילוי הם י"ד אותיות בשליש עליון המכוסה וכ"ח אותיות המילוי דמילוי שהם ב"פ י"ד הרי הם בב"ש התחתונים המגולים. ואם נחלק במנין שהוא בבחי' רי"ו אותיות גם אז תתחלק לג"ש שוין ע"ב ע"ב ע"ב בכל שליש מהם וזה להורות כי אע"פ שהם גבורות בבחי' רי"ו כנ"ל עכ"ז הם חסד גמור כי הרי בהתחלקם נעשין ע"ב ע"ב ע"ב שכל ע"ב מהם גימטריא חסד והבן זה.
והרי נתבאר כי בג' בחי' אלו שהם מדה משקל מנין שהם בחי' הויות מלאים במלואם אין שום דין אונאה כי יכולין להתחלק בחלקים שוין ואם לא נתחלקו חוזר בכל שהוא אבל בבחי' הוי"ה פשוטה בלתי מילוי אז אינה יכולה להתחלק לג"ש שוין לכן שייך בו דין אונאה בגלוי ובסתום כי לפעמים לוקח יותר משתות כמ"ש בע"ה. לכן נבאר עתה בחינת אונאה שהוא בחסד הנוגע אל הת"ת של ז"א בבחינת היותה הוי"ה פשוטה בלתי מילוי כמבואר אצלינו בכמה מיני מדרגות שיש בשמות כנ"ל בדרוש רפ"ח ניצוצין.
ותחלה נבאר מי הוא מוכר ומי הוא הקונה והנה השליש העליון למעלה מהחזה הוא המוכר וב"ש התחתונים הם בחי' הלוקח כי התחתון מקבל את החסד ולוקח מן העליון כי כן דרך התפשטות מלמעלה למטה כנודע ולפעמים התחתון לוקח יותר משיעורו ומאנה את העליון ולפעמים להיפך ושניהן דינן שוה.
והנה בהיות הוי"ה פשוטה א"א להתחלק בשוה ומוכרח הוא שיאנה א' את חבירו לפי שמספר הוי"ה הפשוטה גימטריא כ"ו וא"א לחלקה לג' חלקים שוין שאם תחלק לט' ט' יחסר א' ואם תחלק לח' ח' יותיר ב' ובהכרח שיאנה א' את חבירו כי לפעמים שליש העליון שהוא מוכר מאנה לב"ש התחתונים שלוקח ט' בשליש שלו ונשארו י"ז למטה בב"ש. ולפעמים התחתון מאנה לעליון שלוקח י"ח בב"ש שלו ונשארו ח' לבד לשליש עליון ואלו הם ב' מיני אונאה או המוכר ללוקח או הלוקח למוכר ולהיות החלקים שוין צריך שיהיה ח' חלקים וב' שלישי מן אות א' וי"ז אותיות ושליש אות למטה ואז היה הכל בשוה אלא שא"א לחלק האות בעצמו לשלישים וע"כ מוכרח הוא להיות אונאה בדבר הנ"ל.
אמנם אעפ"כ צריך לשער שלא יאנה אחד לחבירו אלא האונאה היותר מועטת שאפשר להיות והוא הנקרא פחות משתות ואז הוי מחילה כי א"א לעשות בענין אחר. והענין כי ג' מיני חלוקות הם וכולם נקרא פחות משתות א' שלוקח העליון י' חלקים והתחתון ט"ז חלקים. ב' שיקח העליון ט' חלקים והתחתון י"ז חלקים. ג' שיקח העליון ח' חלקים והתחתון י"ח.
ונבאר הבחי' שהוא י' למעלה וט"ז למטה איך הוא פחות משתות והוי מחילה וממנו יובנו בחי' האחרות. והוא כי הנה כתבתי לעיל שא"א לחלק החלק הא' בעצמו שאם הי' אפשר לחלק היינו מחלקין בשוה ח' חלקים וב"ש חלק למעלה וי"ז חלקים ושליש למטה והנה כאשר נעריך ונאמר שכל חלק וחלק מאלו הכ"ו של הוי"ה הפשוטה יש בו ט' נקודות נמצא שכ"ו פעם ט' הרי רל"ד נחלקים לג"ש שוין נמצא שיקח העליון לחלקו ע"ח נקודות שהם ח' חלקים וב"ש חלק א' והתחתון יקח קנ"ו נקודות שהם י"ז חלקים ושליש. ואמנם עתה שאין החלק מתחלק כנ"ל לכן לוקח העליון י' חלקים שהם צ' נקודות נמצא שלוקח י"ב נקודות יתירות בחלקו. ואמנם שתות חלקו שהם ע"ח הם י"ג נקודות נמצא שלוקח פחות משתות כי השתות הוא י"ג והוא אינו לוקח אלא י"ב. ובבחי' הב' שלוקח עליון ט' חלקים והתחתון י"ז אז לוקח פחות משתות כי אפי' בקחתו י' חלקים הוא פחות משתות כנ"ל. ובבחי' הג' שלוקח העליון ח' ותחתון י"ח אז התחתון מאנה לעליון גם הוא פחות משתות לפי ששתות העליון הוא י"ג נקודות ובלקחו ח' חלקים הם ע"ב חלקים דהיינו נקודות נמצא שלא נתאנה אלא בו' נקודות שהם חצי שתות לפי שכל חלקו הוא ע"ח נקודות כנ"ל.
ואמנם אם האונאה הוא יתר על שתות המוכר ללוקח או הלוקח למוכר אז בטל המקח כי לעולם א"א להתחלק כך למעלה בת"ת דז"א בגלוי ובמכוסה שהם תחתון ועליון, אבל אם אונאה הוא שתות ממש אז לא נאמר שיתבטל המקח והוא חזרת החסד למקומו למעלה בשרשו בדעת כיון שנחלק בטעות אלא יתקיים המקח שהוא סדר התפשטות החסדים במקומן לפי שיש זמן שכך מתחלק עם היות האונאה שתות גמורה אבל לאחר זמן מחזיר האונאה ר"ל שיש פעמים שיש אונאה שתות שוה ויעמוד כך זמן מה ואח"כ יחזור האונאה למקומה אבל התפשטות ישאר במקומו שהוא בחי' קיום המקח. והנה זהו ענין גניבת השבטים ליוסף אחיהם ומכרוהו למצרים לא מפני כך נתבטלה האחוה אשר ביניהם אמנם נשאר הדבר כך בעת ההוא ואח"כ החזירו האונאה למקומה וכמ"ש ואת עצמות יוסף וכו' קברו בשכם וגו' וכמ"ש והעליתם את עצמותי מזה אתכם והחזירוהו למקומו. וענין גניבת ומכירת יוסף נבאר ב"ה למטה.
והנה זאת השתות הנ"ל הוא מלבר לכן פסקו בתלמוד שצריך שיהיה שתות מלבר ואם אינו אלא מלגאו הוי מחילה. והרי נתבאר ענין שתות ופחות משתות ויותר משתות:
| עץ חיים |
|---|
|
שער הכללים |