עץ חיים/שער כה/דרוש ג
דרוש ג
[עריכה]הנה הז"א לא היה רק בעל ו"ק הנקרא קטן והוא גדל והולך עד תשלום י"ג שנה ויום אחד ע"י החסדים כנ"ל בדרוש הקודם לזה שהם ה"ח של הדעת התחתון הנ"ל הנקרא מים ומטבע המים להגדיל האילן ולהחיותו ולטעם זה נקרא ז"א אילנא דחיי. וכבר נתבאר במ"א ענין ג' בחי' שיש לז"א שהם עיבור ויניקה ומוחין והנה אחר היניקה שהם ב' שנים דיניקה כנודע אז מתחילין לבא המוחין ולהתגדל מעט מעט עד תשלום י"ג שנה ויום אחד כמ"ש בע"ה וכל זמן זה הוא זמן המוחין דז"א הבא אחר זמן היניקה. ודע כלל זה כי כל מה שאנו מדברים בו שצריך זמנים לגדלות דז"א כל זה היה בעת אצילות הראשון אך משם ואילך אחר שנאצל ז"א בעת אצילות ונתקן הנה אע"פ שבכל יום ויום חוזר לקבל מוחין חדשים כבתחילה כמ"ש בדרושים אחרים שאין פה מקומם הנה א"צ להמתין זמן כי ברגע אחד נעשה ולא בזמנים ארוכים הללו ושמור כלל זה בידך והנה בדרוש הקודם נתבאר כי אלו המוחין נקרא צלם האדם והם אור מקיף על ז"א כמ"ש וע"ש ונבאר בו ביאור יותר. דע כי הצלם הוא פרצוף גמור דק וזך מאד ושלם בי"ס והוא בחי' ד' מוחין שהם חו"ב ודעת שנחלק לחו"ג והם נעשה פרצוף אחד שלם בי"ס ובזה הפרצוף הדק בעל י"ס גמורות יש בו מוחין שהם חב"ד של י"ס האלו שבפרצוף הזה והנה הדעת של פרצוף זה יש בו ה"ח וה"ג כנ"ל והה"ח שבדעת זה של זה הפרצוף הם שם מלמעלה קודם שיכנסו תוך ז"א להעשות בו מוחין פנימים קודם כניסתן הם מתפשטין שם הה"ח בה"ס חג"ת נ"ה של אותו פרצוף הדק והבן זה היטב. ודע והבן כי ע"י היניקה דז"א נשלמו כל הו"ק של ז"א והאמת הוא שבערך עצמם הם ג"כ פרצוף שלם מי"ס כי גם הקטן יש לו ראש בהכרח אמנם כל אלו הי"ס נקרא בחינת ו"ק בערך כל בחי' ז"א בשלימותן כי אלו י"ס של פרצוף היניקה נעשין לו אח"ך בחי' ו"ק לבד והי"ס דפרצוף המוחין דגדלות הנקרא צלם כנ"ל נעשין לו מוחין שהם חב"ד ועוד יש לו בחי' הכתר של ז"א כי אינה בכלל המוחין דגדלות כי אלו המוחין הם חב"ד דז"א לבד ולקמן אחר ביאור המוחין נבאר ענין הכתר והבן ג' בחי' אלו היטב מאד מאד. ודע כי כל בחי' (זו הג') אלו הם צ' של צלם הנקרא דעת כנזכר בדרוש הנ"ל:
ונחזור לענין כי הנה הצלם הוא פרצוף דק כנ"ל שהוא בעל י"ס גמורות הנה נתבאר בדרוש הנ"ל כי אחר העשותו מבחי' זווג או"א עליונים הנה אחר כמה בחי' נתלבש בנה"י וב"ש הת"ת של התבונה הב' שהיא הג' שהוא מהחזה ולמטה של תבונה זו והוא צ' דצלם אמנם צריך שתדע כי בחי' ג' הנ"ל שהוא כתר דז"א היא המתלבשת בת"ת דתבונה הנ"ל כמ"ש סוף דרוש זה בע"ה אמנם הצלם הנ"ל שהיא הפרצוף הי"ס של המוחין כנ"ל כולו הוא מתלבש בנה"י לבדם של התבונה הנ"ל שהוא צ' דצלם והבן היטב כל מה שביארנו והוא באופן זה. כי קו ימין של פרצוף זה שהוא חח"ן מתלבש בג' פרקין של נצח של תבונה זו וקו שמאל שהוא בג"ה מתלבש בג"פ דהוד דתבונה וקו אמצעי שהוא דת"י מתלבש בב' פרקין של יסוד דתבונה שהם ב"פ לבד יסוד ועטרה ושם עומדין סתומים כל הקו אמצעי של הפרצוף דצלם. ונבאר ענין אלו הנה"י של תבונה כי הנה חיצוניותן לבד הוא אשר בו מתלבש הצלם והמוחין הנ"ל כי או"פ אינו נשאר כאן כי אין כח בז"א לקבלו והנה הוא מסתלק משם ומתקבץ בחציו ראשון של התבונה ושם נשאר נמצא כי נה"י של תבונה בלתי חיותם ואמנם חיצונותם ממש הם היורדין תוך ז"א הם בעצמם וז"ס אדם כי ימות באהל ודרז"ל אין התורה מתקיימת כו' והוא ז"א הנקרא תורה אינה מתקיימת אלא ע"י מ"י שהיא תבונה שממיתה עצמה ממש חיצונותיה שבה הנשאר בלתי או"פ שהם חיותה וזהו לצורך ז"א לתת לו מוחין שהם קיומו אמנם הצלם הזה המתלבש בנה"י דתבונה היה להם עתה חיותם ופנימותן ואחר שנסתלק פנימיותם העיקר שלהם נשארו כמתים בעת הולדת הצלם כמבואר על פסוק וראיתן על האבנים ואח"כ חוזרים להחיות ע"י הצלם הנעשה להם חיות ופנימית בהשאלה כי הלא אינו רק פנימית לצורך ז"א עצמו (א) גם נקרא בלשון מיתה על שיורדת ממקומה להתלבש בז"א דוגמת וימת מלך מצרים שהורידוהו מגדולתו ולפי שמתלבשת בזכר נקרא בינה עלמא דדכורא כנודע וזהו שממית עצמו ולא אמר שממיתה עצמה לשון נקבה. והנה אחר שנתלבש הצלם הזה בנה"י דתבונה כנ"ל מתחילין להכנס תוך ז"א עצמו שהוא בחינת הפרצוף הנ"ל הנקרא ו"ק כנ"ל ומתחילין להכנס אחר ב' שנים שהם זמן היניקה כי אז נשלמו הו"ק שהוא פרצוף הנ"ל. והנה בשנה ג' נכנס פרק תחתון דנצח תבונה ובתוכו ספירת נצח של הצלם ונכנס תוך ספירת חכמה דז"א בבחי' פרצוף ו"ק כנ"ל ועדיין פ"ת דהוד תבונה נשאר למעלה כאדם הכופף רגלו למעלה תלוי ובשנה ד' נכנס הוד דצלם אשר תוך פ"ת דהוד תבונה ונכנס בבינה דז"א ובשנה ה' נכנס חסד דצלם אשר בפרק אמצעי דנצח תבונה בחכמה דז"א ופ"ת דנצח תבונה אשר בתוכה נצח דצלם ירד למטה בחסד דז"א ובשנה ו' נכנס גבורה דצלם שבתוך פרק אמצעי דהוד דתבונה בבינה ז"א ופרק תחתון דהוד תבונה אשר בתוכה הוד דצלם ירד למטה בגבורה דז"א. ובשנה ז'. אז ביום א' של השנה תכף נכנס עטרה דיסוד תבונה תוך דעת דז"א כנודע כי עטרת יסוד דתבונה הוא בדעת דז"א כנודע כי עטרת יסוד נוקבא מבשרי אחזה אלוה שהיא למעלה בין ב' פרקין אמצעים דנ"ה דתבונה ויותר עליון מעט ולכן נכנס אחריהן ולא בין ב' פרקין תחתונים כי קו אמצעי קצר כנודע. והנה עטרה זו אינה ספירה שלימה כי אחר גדלות דז"א לגמרי תהיה מקומה בשליש עליון של ת"ת שבז"א לבד שהוא שליש מדה ולכן אינה צריכה שנה שלימה בכניסתה ותכף היא נכנסת וזה נקרא יום אחד והנה כבר עתה התחיל להתגלות אור בדעת ז"א וכיון שכבר דעת הז"א נתגלה בו אור העטרה זו ויש בו דעת נוסף מעט על שהיה מתחלה ולכן נקרא עתה פעוט בסוד הפעוטות מקחן מקח כי הם נקראו פעוטות מבן ו' שנה ויום אחד שהוא התחלת שנה הז' ואילך. ואמנם סבת ארז"ל מקחו מקח במטלטלין לבד הטעם הוא כי עדיין לא נכנסו רק בחי' ו"ק של הצלם והו"ק נקרא מטלטלין יען שהם מטולטלין ומתהפכים מרחמים לדין ומדין לרחמים משא"כ בג' מוחין ראשונים עצמן של הצלם. ואח"כ בשנה ז' כולה ויום א' נכנס חכמת הצלם שבתוך פ"ע דנצח תבונה בחכמה דז"א ופרק אמצעי דנצח תבונה יורד למטה בחסד דז"א ופ"ת דנצח תבונה יורד בנצח ז"א והרי נשלם קו ימין כולו. ובשנה ח' ויום א' נכנס בינת צלם אשר בתוך פ"ע של הוד דתבונה בבינה דז"א ופרק אמצעי דהוד תבונה יורד בגבורה דז"א ופ"ת דהוד תבונה יורד בהוד דז"א ואז נשלם קו שמאל כולו. ובשנה ט' ויום א' נכנס דעת דצלם אשר בתוך היסוד דתבונה ונכנס בדעת דז"א ועטרת יסוד תבונה נכנס בת"ת דז"א בשליש ראשון עד החזה שלו והרי נשלמו כל הג' קוין דז"א ימין ושמאל ואמצע. וכבר ידעת כי יסוד עצמו דתבונה הוא למעלה בין ראשי פרקין העליונים דנ"ה שלה ויותר למעלה מעט ולכן נכנס עתה אחר כולם והרי עתה הוא בן ט' שנים ויום א' כי יום אחד הוא כנגד עטרה דתבונה כנ"ל והרי הוא עתה שלם בכל המוחין כולם במקומם האמיתי כל בחי' במקום הראוי לה ע"ד הנ"ל ונשלם הדעת שלו אשר שם ה"ח כנודע והנה הוא ראוי עתה לביאה כי סוד הזווגים כולם להמתיק גבורות האשה בחסדי הזכר וכבר יש לו חסדים בדעתו להמשיך משם טפה ע"י זווג לתתם בתוך היסוד דנוקבא אשר שם ה"ג ולכן נקרא הזווג לשון דעת בסוד וידע האדם את אשתו וז"ס הנזכר בגמ' קטן מבן ט' שנים ויום אחד ביאתו ביאה משא"כ עד עתה כשלא נשלמו בחי' המוחין של צלם במקומן גם לא הדעת שלו ולכן עדיין הוא קטן גמור ואינו ראוי לביאה גם נתוספו עתה בחי' אחרת. והוא כי הנה נת"ל כי ה"ח אשר בדעת כבר נתפשטו למעלה בה"ס של הצלם עצמו קודם שנכנס להיות מוחין פנימים אל הז"א והם בחג"ת נ"ה שלו של הצלם. והנה נתבאר ג"כ בדרוש הקודם כי החסדים בהיותן סתומים ביסוד תבונה אינם מתפשטין עד שיתגלו ויצאו מפי העטרה ההוא א"כ נמצא כי בו' שנים הראשונים בהיותן נכנסין הפרקין של נה"י דתבונה בז"א גם החסדים הנ"ל המתפשטין בהם היו נכנסין בז"א כ"א במקומו בכל פרק ופרק וזה היה עד השלמתו לו' שנים אמנם בג' שנים אחרונים שהם ז' ח' ט' ויום א' יורדין ג' חסדים תחתונים פחות שליש שאלו תמיד הם מגולין כנ"ל בדרוש ואז ירדו אלו כל אחד במקומו האמיתי אך עכ"ז אינו ראוי להוליד אם לא דרך מקרה אך עיקר ההולדה הוא אחר כניסת החסדים עצמן שהם לנ"ה וב"ש תחתונים של ת"ת דז"א עצמו. נמצא כי ג' חסדים פחות שליש המגולין כנ"ל כל א' עתה במקומו ואף תכף אחר ט' שנים ויום אחד כולן יורדין ביסוד דז"א כי ב"ח ושליש העליונים הם סתומים ביסוד תבונה כנ"ל. והנה נת"ל כי המים המגדלין האילן הם החסדים הנקרא מים וצריכין לחזור ולעלות ולהגדיל כולו זולת מה שהם ממתקין הגבורות בעת עלייתן כנ"ל בדרוש ואין פה מקום ביאורן רק פה נאמר ונבאר איך מגדילין את ז"א עצמו דוגמת המים הנכנסין בשורש האילן ומשם יונק האילן שהוא ז"א הנקרא אילנא דחיי ועולין ממטה למעלה להגדילו והבן זה. לכן דע גם כן כי תמיד נשארין אלו השלוש חסדים פחות שליש המגולין ביסוד ז"א ועולה אורם החוזר ממטה למעל' להאיר ולהגדילו. גם דע כי כל זה הוא עתה בעת הגדלות דז"א אמנם בעת הזווג אז כל הה"ח יורדין ביסוד דז"א לצורך הזווג והבן זה ואמנם עליית החסדים האלו אין צריכין זמן כי תכף מכח המרוצה הגדולה של הירידה חוזרין ועולין ברגע עד שליש העליון דת"ת דז"א אשר שם עטרת יסוד תבונה ומכח העלייה זו שעלו תוך שליש עליון ההוא עצמו ומצאו שם הב' חסדים ושליש המכוסים ואז הגדילו אותן ונתוסף בהם אור כי הנה שרשן עומדים בעטרת יסוד דתבונה ומשם משלחין (הב"ח) את אורם אל הב' זרועות דרך מחיצות עטרא דתבונה כנ"ל כי שם בשליש עליון דת"ת שם הוא עטרא דתבונה ושם היא פצול והתחלקות ב' זרועות. ואמנם הגדלה זו יתבאר למטה בשנים של י' י"א י"ב י"ג כמ"ש בע"ה כי משם יובן היטב ענין הגדלת זו ונמצא עתה שכבר כל הז"א נשלם כולו וגם התפשטות ה"ח בה"ס שלו בחג"ת נ"ה וגם הגדילו הב' חסדים ושליש עליון שהם חסד דחסד וחסד דגבורה ושליש עליון דחסד ת"ת כמ"ש בע"ה לקמן הגדלתן. והנה כ"ז נעשה עתה ברגע אחד בסוד אור חוזר ובמרוצה תכף אחר ט' שנים ויום אחד לכן הקטן ראוי עתה לביאה וביאתו ביאה כנ"ל לכן עתה התחלת חינוך הקטן למצוה אך לא חיוב גמור עד שנת י"ג ויום א' כי אז נשלם הגדלתו כמ"ש בע"ה והענין כי כ"ז נעשה עתה ברגע א'. אמנם גם צריך שיתפשטו חסדים של הדעת ברישא דז"א לשיהיה בחי' הדעת בכל חלקי ז"א וגם שיהיו בגלוי כי שם בראשו כל האורות סתומים תוך נה"י דתבונה והנה"י דתבונה מפסיקין בין מוחי ז"א לגופא דז"א עצמו לכן צריך בחי' חסדים מגולין בכל י"ס דז"א כדי להאיר את האורות כולם הסתומים בו המתלבשין במחיצות נה"י דתבונה וזהו ענין התפשטות אלו החסדים והגדלתן והבן כלל זה. ונמצא כי כדי לעלות אלו החסדים ג"כ ברישא דז"א שהוא מקום דחוק ומוקף במחיצות נה"י דתבונה צריך זמן משא"כ בעלייתן עד שליש עליון דת"ת דז"א כי עד שם הם בגלוי וחוזרין ברגע ונכנסין באותו שליש העליון אשר שם עטרת יסוד תבונה אשר היה בט' שנים ויום א' ועתה צריך זמן רב שיעלו ברישא דז"א לסבה הנ"ל וגם צריך לתקן מחדש הכתר דז"א כי עדיין איננו בו לא חיצוניות ולא פנימיות כמ"ש בע"ה. נמצא עתה כי בשנה י' ניתן דעת שהם החסדים המגולין בדעת ז"א עצמו ובי"א בבינה ובי"ב בחכמה ובי"ג ויום אחד בכתר ואז נשלם לגמרי ואז הוא חייב בכל המצות שבתורה. והנה היות צריך להעלות דעת בדעת ז"א אחר אשר שם שורש החסדים כולם הוא לסבה הנ"ל יען היותן סתומים ביסוד תבונה המפסיק בינם לחלל הגוף הדעת דז"א ועתה ע"י חסדים אלו יהיה אורם בגלוי כמ"ש לקמן והענין כי בעלות אלו החסדים שם הנה יש בהם בחי' אור מקיף ואור פנימי ושמור כלל זה ואז או"פ שלהם עולה ונכנס בפנימיות המוחין והדעת ומגדילין מאוד והאור מקיף עולה ומקיפם מבחוץ למחיצת נה"י תבונה ובזה מתרבה אור המוחין מאד מאד מבית ומחוץ וגם ז"א עצמו מקבל הארה מהם בלי מחיצת נה"י תבונה.
ובזה תבין תועלת ב' גדול בעליית החסדים עתה מהתועלת הא' גם תבין כי עתה יש דעת ב' מגולה בגלוי גמור בגולגלתא דז"א מחוץ למחיצת נה"י תבונה והוא הנקרא דעת מגולה והבן היטב. ונבאר עתה ענין הגדלת החסדים גם ברישא דז"א הנה אחר שהאירו החסדים המגולים בב' חסדים ושליש המכוסה הגדילה ונכפלה הארתן לב'. הנה כפילת הארתן הוא כשנעריך שכל חסד מהם יש בהם ג' שלישים בסוד ג' פרקי הזרוע והשוק כנודע בסוד הדגלים שבכל א' ג' שבטים הנה בגדלותו נכפל לו' שלישים והנה נגדל חסד של החסד ונעשה ו' שלישים והג' נשארין במקומן וב"ש עולין דרך קו ימין שלו בחכמה דז"א ושליש א' עולה בדעת דז"א בימין שלו במקום החסדים אשר שם ועד"ז חסד של גבורה נעשה ו' שלישים הג' נשארין בו וב' עולין בבינה דרך קו שמאלי שלו ושליש א' בדעת ז"א בגבורות אשר שם בשמאל שלו ובכח אלו ב"ש של החו"ג הוא מכריע שם בין החו"ב ושניהן חסדים אלא שזה מן החסד דחסד וזה מחסד דגבורה ועל ידיהן מכריע בין חו"ב והבן זה והרי עתה נמצא ב"ש בחכמה וב"ש בבינה וב"ש בדעת וכולם שוין. ואמנם למטה בגופא דז"א הם ג' שלישים בכל א' והטעם לפי ששם אין בהם מוחין אך פה הם מוחין אמיתים ואינם צריכין כ"כ ויספיקו להם זה לגלות אורם ועיין בדרוש הכולל (לקמן) פ"ו. והנה הגדלה זו בחב"ד נשלמה בג' שנים האחרים נמצא הז"א עתה בן י"ב שנים ויום אחד וכבר הוא נשלם במוחין כולם ולכן חייב להתענות מד"ס ביוה"כ בן י"ב שנה ויום אחד אמנם חסר עדיין כל בחי' הכתר לגמרי וזה נשלם בשנת י"ג שנה ויום אחד וכמ"ש בע"ה. וקודם זה צריך שנבאר בחי' הכתר דז"א מה ענינו דע כי המוחין דז"א שהם חב"ד נתלבשו תוך נה"י דתבונה כנ"ל אשר נתרוקן או"פ שלהם ונכנסו אלו המוחין באותן חיצוניות הכלים של נה"י תבונה והיה להם לאו"פ דז"א אך כתר דז"א נעשה מחצי הת"ת דתבונה טבורא ולמטה והוא עצמו בב' בחינותיו החיצונים ופנימים שהוא החיות שלו נעשה כתר לז"א ואינו כעין הנה"י שלה שמסתלק פנימותם כנ"ל ונמצא כי כתר ז"א (מתחלתו) איננו זולת מחצית ת"ת התחתון דתבונה עצמה בפנימיותו וחיצוניתו וכאשר יסתלק הכתר הזה ישאר ז"א בלי כתר רק מחכמה ולמטה שהקטן אע"פ שאין לו מוחין יש לו ראש שלם והטעם לפי שכבר ידעת כי א"א הוא הכתר. אך ז"א נמנה מחכמה ולמטה לכן כתר חוץ ממנו ונעשה לו מחדש לכן אין הכתר שלו נעשה כי אם אחר שנגמר השלמת כל ט"ס והנה נבאר אח"כ בע"ה בחי' כתר ז"א מה ענינו ונשלים תחלה ענין תשלום י"ג שנים ויום א' ואח"כ נבאר בחי' הכתר. והענין כי הנה מחצית של ת"ת תבונה וגם נה"י החדשים דתבונה כולן יורדין בראש ז"א ומתפשטין גם מאחוריו עד רישא דרחל נוקבא דז"א כדלקמן וכל המשכה זאת נגמרה בשנה א' ואז נגמר הז"א בן י"ג ויום א' וחייב בכל מצות כי כבר הוא איש שלם וכבר היה לו תחלה י"ב שנים ויום א' ועם זו השנה הרי י"ג שנים ויום א'. ואח"כ נבאר פירש שני ביום א' הנוסף. והנה עם היות שאלו הב' בחי' אם התפשטות (הכתר) עצמו דז"א עד רישא דנוקבא ואם עליית דעת זה בכתר מלמטה למעלה עכ"ז שניהן נעשין בשנת הי"ג גם טעם ב' ליום א' הנוסף על השנה כי הנה השליש חסד תחתון שעולה עד הכתר הוא עולה יותר מלמטה (נ"א מלמעלה) מסיום ת"ת ז"א שליש התחתון אשר שם ואמנם הכתר אינו יורד שם עד סיום שליש הא' דת"ת שהוא עד החזה לבד ואותו השיעור שבנתיים שעודף שהתחיל לעלות תחלה אותו שליש תחתון זהו בחי' יום א' העודף על י"ג שנים והרי עתה ז"א שלם וחייב בכל המצות שהוא מבן י"ג שנה ויום א' ואמנם זה שאמרנו ששנת הי"ג היה בזה ההמשך של ירידת הכתר והנה"י החדשים עד החזה מאחוריו אינו לזה בלבד (אלא) רק ג"כ היה בשעת י"ג עליית החסד אל הכתר. וזהו ענין תשלום עליית החסדים אל הכתר כנ"ל וכ"ז נעשה בשנת י"ג. ונבאר ענין עליית החסדים בכתר להגדילו. והנה נת"ל כי ב' חסדים הם סתומים בחסד גבורה דזעיר אנפין והם הנכפלין ועולין בחב"ד דזעיר אנפין להגדילו ונשאר השליש עליון דחסד דת"ת ז"א המכוס' וגם הוא נגדל ונכפל ונעש' ב"ש. ואמנם ב"ש של הת"ת התחתונים המגולין גם הם גדלו אחר שנתגלו שם למטה מהחזה דז"א וגם הם נכפלו והנה ב"ש תחתונים המגולין נעשו ד' שלישים והב' מהן העליונים הספיקו במקומם וב' תחתונים שליש א' נעשה ממנו כתר דרחל ושליש א' עלה עד שליש עליון דת"ת המכוסה ונגדל גם הוא ונכפל לב' שלישים כנ"ל ושליש א' נשאר במקומו ושליש א' נצטרף עם זה השליש שעלה מלמטה מהחזה כנ"ל ועלו ב"ש אלו בכתר דז"א דוגמת החב"ד שבכל א' מהם יש ב' שלישים כנ"ל. ובזה תבין ענין ב' מלכים משתמשין בכתר א' כי מן שליש תחתון דת"ת נעשה ב"ש ונעשה מהם ב' כתרים דזו"ן כנ"ל אלא שכתרו גדול מכתרה כי כתרו ב' שלישי אור וכתרה חצי שליש אור:
נל"ח שא"כ תהיה זאת התבונה ד' שהיא מל' דמל' שבתבונה:
ונל"ח כי צ"ע בענין יסוד דז"א הנעשה מחדש אח"כ בתוספת. ואולי הוא מכח בחי' היסוד דפרצוף הצלם הנסתם וגנוז פה:
נל"ח כי צ"ע מה הוא בחי' דצלם אשר תוך עטרה זו. ואולי הוא המל' או יסוד של הצלם שנעשה מחמת כללות האור ולא עיקר אורות ולכן הוא דעת מועט:
ונל"ח כי צ"ע אם היו מתפשטים כבר קודם שיכנסו איך אמרינן בדרוש שקדם כי כולם מכוסים ביסוד תבונה וברגע אחד יורדין אל היסוד ואחר כך עולין כ"א במקומו להתפשט שם וגם כפי זה הם מכוסים הב' חסדים דנ"ה של הצלם בנ"ה דתבונה ואיך חוזרין לצאת מן היסוד דתבונה ויורדין ביסוד דז"א:
ונלע"ד שצ"ע גם זה כי הרי בשנה ז' כבר נגלה החסד אשר שם בנצח ובשנה הח' גם החסד של הוד א"כ למה המתינו לירד ביסוד דז"א שלשתן אחר ט' שנים ויום א' כי כבר בארנו כי סיבת הירידה הוא הגלוי כי אין שם מחיצות מעכבת לכן יורדין במרוצה מאליהן. ואם נאמר שאמת הוא כך שכך היה רק כיון שעתה נשלם ירידתן לכן אמרנו שירדו עתה א"א שהרי מכח מרוצת הירידה חוזרות תכף להעלות והרי אין עלייתן של שלשתן רק אחר ט' שנים ויום א' כמ"ש עתה. ואפשר לומר כי גם בזה כך הוא כי כל א' בשנה שלו יורד וחוזר ועולה. ואכתי קשה כי הרי הה"ג אינן יורדין ביסוד רק אחר כלות כל החסדים לירד כנזכר בדרוש שקדם ואחר ירידת הגבורות אז עליית החסדים למתקן. ואפשר לומר עם מ"ש לקמן כי אין החסדים היורדין ביסוד חוזרין ועולין לגמרי ומסתלקין משם אמנם עיקרן נשארים שם ומשם עולה בחי' אור חוזר שלהם למעלה וא"כ אפשר שירדו תחל' ועלה אור החוזר ואח"כ ירדו הגבורו' ונמתקו. גם לזה קשה דא"כ הרי הגבורות מתמתקות דרך חזרה ועליה והרי בארנו בדרוש הנ"ל כי מקצת גבורות נמתקו דרך ירידת החסדים וצ"ע:
ונל"ח דא"כ כל כללות המוחין יהיו בגלוי [ג"כ] מחוץ נה"י תבונה בגופא דז"א עצמו ויהיו ב' מיני מוחין א' בהעלם וא' בנגלה:
ונל"ח שהוא דוגמ' החסדי' המגולים שהאור ישר ירד ונתפשט עד למטה ביסוד והאור החוזר שבהם עלה כן היה באלו כי א"א שיוכפלו הארתן מחדש מה שלא היה. אמנם בכח עליית של החסדים המגולין שעלו מחמת ירידתן בכח כנ"ל אך אלו לסבת סתימותן אינם יכולין לעלות למקומן ולגלות האור החוזר אשר בהם ועתה ע"י האור חוזר של המגולים גרם להם שגם הם יעלו אור חוזר שלהם למעלה והבן זה היטיב איך כל בחי' האורות יש בהם אור חוזר ואור ישר וא"א לחזור העליונים עד שיעלו החסדים התחתונים המגולין וכעד"ז יהיה במוחין עצמן כי גם בהם יש אור חוזר כמ"ש בסוף דרוש זה ושמור כלל זה:
ונל"ח כי במ"א נתבאר שמתחיל מהחזה שהם ב"ש דת"ת דתבונה:
ונל"ח שצ"ע בטעם זה ואפשר דקאי לעתיק שלקח הכתרים של ז"ת דב"ן שנעשו מהם זו"ן:
ונל"ח שצ"ע אחר שכבר היום א' נכלל מקודם בכתר איך נחזור לבא בביאת הכתר:
ונלע"ד שצ"ע דא"כ גם החסדים דנה"י נכפלו וא"כ מה נעשה להם במותרם ועיין בדרוש הכולל כי שם נת' כ"ז:
| עץ חיים |
|---|
|
שער הכללים |