עץ חיים/שער כג/פרק ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · עץ חיים · שער כג · פרק ד· >>

פרק ד[עריכה]

ונבאר עתה ענין ירידת והשתלשלות הנה"י של תבונה החדשים מאחורי ז"א והטעם שאינן יורדין ונמשכין דרך פניו הוא כדי שתוכל התבונה להסתכל פניה בפני הז"א כאשר תכפוף ראשה להסתכל בו בהיות פניה באחורי ז"א ותכפוף ראשה ותביט בפניו של הז"א שהוא נמוך ממנה ותאיר בו בהסתכלותה ואלו היה רגליה משתלשלין כלפי פניו נמצאת פניה כנגד פני הז"א והנה היא גבוה מאד וכאשר תכפוף ראשה להסתכל בו אינה מסתכלת אלא באחור של ז"א והנה שיעור אורך והתפשטות והשתלשלות נה"י החדשים הנ"ל באחורי ז"א הוא עד סיום שליש עליון דת"ת דז"א שהוא נגד החזה שלו אשר משם ולמטה יוצאת רחל נוקבא דז"א באחורי ז"א כנ"ל כי מקום שמסתיים היסוד דתבונה שנכנס בתוך פנימית ז"א שם כנגדה מבחוץ מסתיימין נה"י דתבונה החדשים החיצונים. ואע"פ שנה"י דתבונה החדשים שיעורם כשיעור אורך נה"י הראשונים עכ"ז אינו דומה התפשטות בפנים ביושר אל החיצונים שנכפפין ומתעקמין ונכפלים ומתפשטין באחורי עורף ז"א לכן הנה"י הראשונים הנכנסין תוך ז"א מתפשטין עד סיום רגלי ז"א והנה"י החדשים אשר נכפפין ועקומים לאחור אינן מגיעין רק עד החזה לבד והנה ע"י התפשטות אלו הנה"י החדשים באחור ז"א עד החזה מתכסים אחוריים של ז"א ואין החיצונים והדינין שולטין באותן אחוריים עליונים של (עורף) ז"א. ודע כי כל בחי' אותו החיוורא והלבנונית שבאחורי העורף דז"א וכל הלבנונית אחורי הגוף והכתפים שלו כולו הוא בחי' אלו הרגלים של אמא אשר הם מכלל בחי' הכתר שלו המקיף את ז"א באופן שכל אותו החוורא הנזכר באדרא שיש למעלה בגלגלתא וכן אותה החוורתא המתפשטת באחוריים הכל הוא בחי' הכתר הנזכר באדרא הכותר ומקיף את ז"א. וז"ס מ"ש באדרא נשא דף קכ"ח ע"ב על בחי' א"א וז"ל ומהאי גולגלתא נפיק חד עיבר חיוור דנחית לגללתא דז"א כו' כי ודאי הוא יורדת דרך אחורי רישא דא"א. ודע כי על הלבנונית שהוא בחי' הכתר הנ"ל שהוא סיום הרגלים של התבונה החיצוניות נמשך ומלביש עליהם בחי' חד קוצי דשערי הנמשך מראש הא"א דרך עורפו בין תרין כתפין כנ"ל באדרא דקכ"ט ע"ב ונמשך ג"כ עד החזה דז"א כדי לכסות הכתר מחשוף הלבן אשר שם ולכן נמשך קוצי דשערי דרך אחור ז"א ועוד טעם ב' כדי שלא לכסות הפנים של ז"א לכן נמשך דרך אחוריו ודע כי הנה נתבאר כי קוצי דשערי מלביש ההוא חוורא שהם נה"י החדשים והנה למטה מן ההוא חוורא יצאת לאה אשת יעקב באחורי ז"א מחציו ולמעלה ומסתיימת עד החזה ג"כ כי לאה יוצאת תכף במקום הדעת של ז"א מאחוריו כנודע. וכאשר נכנסו המוחין תוך ז"א תכף יוצאת דרך אחור בחי' לאה כנ"ל וכאשר הונח הכתר על ראש ז"א ירד גם הוא ונתפשט ונמשך עד החזה כנ"ל והלביש וכיסה את לאה העומדת שם פניה נגד אחורי ז"א והכתר מלביש ומכסה אחור לאה ועי"ז אין חיצונים שולטין באחוריים שלה וגם הלובן ההוא ממתק הגבורות והדנין הקשים שבאחוריים של לאה כנודע. וזהו הטעם שבספר הזוהר קרא אל לאה עלמא דאתכסיא אבל רחל היוצאת אחר סיום הכתר הזה מהחזה ולמטה נקרא עלמא דאתגלייא. והנה סיום הכתר הזה שהם נה"י החדשים של התבונה הם מגיעין עד ראש רחל ומסופם ומסיומם נעשה כתר של רחל נוקבא דז"א. והנה תבין באדר"ז ואד"ר למה לא הוזכר רק נוקבא תתאה רחל דנפקא בין תרין דרועין דז"א מאחוריו אבל לאה שהיא עלמא דאתכסיא לא הוזכרה כי הנה היא נכללת ונחשבת בכלל הכתר של רחל וכאלו היא עצמה נעשה בחי' כתר של רחל לסבה הנ"ל. ובזה תבין משארז"ל שאמרה הירח לפני הקב"ה רבש"ע א"א לב' מלכים שישתמשו בכתר א' פי' כי הנה הת"ת דתבונה הוא עצמו נגדל ונתארך ונעשו נה"י החדשים ממנו כנ"ל אשר סיומם הוא כתר רחל הנקרא ירח ולבנה באופן כי הת"ת דתבונה נעשה בהתחלתו כתר לזעיר אנפין ובסופו כתר דרחל. ועתה נבאר בחי' הג' והוא אותיות ל"ם דצלם שהם ב' מקיפים על ראש דז"א שהם מבחי' (הנ"ל) חצי עליונה של התבונה עד תשלום חצי עליון על הת"ת שבה כי משם ולמטה הוא כתר דז"א כנ"ל. והענין הוא כך כמ"ש בע"ה כי ל' של צלם הוא חג"ת של התבונה ום' דצלם הוא כחב"ד דתבונה והרי נגמרו י"ס. ואמנם הל' אינה אלא ב' ספירות וחצי שהם ח"ג וחצי עליון של הת"ת של התבונה כי חצי התחתון הוא בחי' כתר של ז"א כנ"ל:


והנה אלו המקיפים יש להם בחי' אחרת והוא כי הכלים שלהם הם גופא דאמא דתבונה עצמה אבל האורות שבתוכם הם משותפים כי יש בהם אורות ומקיפים דמוחין דז"א וגם יש עמהם ביחד האורות של התבונה. והנה יש בחינה אחרת בכתר משא"כ במקיפים כי הכתר הוא יורד ומלביש ומכתיר וסובב את הז"א כנ"ל. וא"כ אע"פ שהוא בחי' אור מקיף אינו נכנס בחשבון המקיפים הנ"ל כי הם עומדים מרחוק למעלה ומשם הם מאירין למטה בז"א אבל הכתר המסבב אותו בקירוב ובדיבוק גמור אינו נקרא מקיף ויש בחי' במקיפים משא"כ בכתר כי אלו המקיפים יש בתוכם ג"כ אורות ז"א כנ"ל ולכן נקרא מקיפים של ז"א אבל הכתר הכלי והאורות הכל של תבונה ואין בו מחלק הז"א כלל אבל המקיפים אע"פ שהם רחוקים ממנו כנ"ל עכ"ז מתייחסים אל הז"א ונקרא מקיף שלו כיון שבהם מעורב ומשותף אורות ז"א עצמו ולולי כך לא היו מתייחסים אל הז"א כלל משא"כ בכתר אע"פ שכולו הוא של תבונה עכ"ז להיותו דבוק עם הז"א מתייחס להקרא כתר שלו. ונמצא כללות הדברים כי ג' בחי' הם הבחי' הא' הוא מוחין דז"א שהאורות שלו והכלים של התבונה והכתר דז"א האורות והכלים של התבונה בלבד ומקיפים דז"א הכלים של התבונה והאורות הם מחוברים ומשותפים והם אורות דתבונה ואורות דז"א וע"ש:


(מ"ב נלע"ד שתכלית הדברים שבינה ותבונה הם ס"ם ותבונה היא ם' מל' דבינה העומדת מחזה שלה עד סיום שלה ולכן נקרא ם'. ואמנם המלכות דתבונה זו היא כלולה מי"ס ג"כ והט"ס הם כללות לם דצלם והמלכות דמלכות שבה הוא צ' דצלם נכנסת בפנימית דז"א. ואמנם הכתר דז"א גם הוא מקיף לכן הוא מט"ס דמלכות דתבונה הנ"ל (ר"ל שבעיבור נכנס כלי חיצון של מלכות דמלכות דתבונה) וביניקה אמצעית של מלכות דמלכות דתבונה ובגדלות פנימית של מלכות דמלכות דתבונה) שבכל ספירה יש ג' בחי' כלים ונמצא שצ' דצלם דעיבור יניקה ומוחין הם ג' מלכיות דתבונה הנקרא ם ולעולם מלכות דמלכות דתבונה הנקרא ם' היא נכנסת בפנימית ז"א וא"כ נמצא שלעולם צריך להשלים מלכות שחסר מי"ס התבונה. וז"ס ענין הכפליים שנכפלים נה"י ואינם נה"י ממש אלא מל' ששיעורה נגד נה"י והבן זה. נמצא שבכל עולם ובכל ספירה הוא כך שהמלכות דמלכות של המלכות דאצילות מתלבש בבריאה וכן בכל ספירה וספירה כן הוא שבמלכות דמלכות התבונה שהוא מלכות דבינה היא הנכנסת תוך פנימית ז"א וכללות הט"ס דמלכות דתבונה הם המקיפין והבן זה:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל