עץ חיים/שער י/פרק ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · עץ חיים · שער י · פרק ג· >>

פרק ג[עריכה]

והנה מציאת מקום התפשטות כל אלו פרצופי הזכרים והנקבות הנעשין מהתחברות מ"ה וב"ן כנ"ל, הנה מקומם במקום שהיו תחלה הנקודות, שיצאו דרך נקבי העינים, והוא מטבורא דא"ק עד סוף רגליו. ואור המצח הנקרא שם מ"ה, אע"פ שיצא מלמעלה מן המצח, הנה מתפשט משם ולמטה, ומתחיל מציאותו מן הטבור עד סוף סיום רגליו כנ"ל.

אבל מה שנשתנה עתה מבראשונה בעת יציאת נקודות העינים, הוא זה: כי אז היתה נקודת הכתר במקומה לבד בפ"ע, ואחריה נקודת החכמה לבדה בפ"ע, וכעד"ז היו כל הי"ס. אבל עתה נתוסף תיקון גדול, והוא: כי נקודת הכתר נמשכה ונתפשטה ממקומה עד למטה קרוב אל סיום רגלי א"ק, כמ"ש בע"ה.

וזה ההתפשטות הוא כל שיעור הנקרא בשם עולם אצילות, ונקודה זו היא נקראת נוקבא (נ"א נקודת) דע"י. וכעד"ז עתיק יומין דדכורא הנעשה מטעמים דמ"ה כנ"ל, גם הוא מתפשט לשיעור הנ"ל. וכן עשו כל השאר א"א ונוקבא ואו"א וזו"ן והלבישו זה את זה עד בחי' זו"ן, באופן שכל רגלי הפרצופים דאצילות, בין דעתיק בין דא"א בין דאו"א בין דזו"ן כולן שוין בסיומם, והם מסתיימים יחד מעט למעלה מסיום רגלי א"ק, ושם הוא סיום האצילות כולו. ועי"כ נעשה נשמה זה לזה וזה מלביש לזה.

וגם, כי עי"ז יוכלו הנבראים לקבל אורות העליונים שהם עתה מכוסים ומתלבשים זה תוך זה. וגם כי הכלים שלהם הגדילו ע"י שנתפשטו עד למטה, ובזה יש בהם כח לקבל האורות שלהם בהיותן כלים גדולים.

והנה האור הזה דמ"ה החדש היוצא מן המצח כנ"ל, הוא סוד המלך הח' הנזכר בפ' וישלח הנקרא "הדר", אשר לא נזכר בו מיתה בתורה, כי לא מת כמו האחרים, אדרבא, הוא מתקן ומקיים הז' מלכין קדמאין שמתו הקודמין אליו כנ"ל.

כי כבר הודעתיך, כי אלו המלכים כולם הם מלכים הנזכר בפ' וישלח "ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום", ולפי שכאשר יצא התחיל תיכף לברר בחי' אלו המלכים, לעשות בחי' נוקבא אליו, שהם נקרא עתה ב"ן דההי"ן כנ"ל, לכן נאמר בו "וימלוך תחתיו הדר ושם אשתו מהיטבאל", כמ"ש בזוהר, "דעד השתא לא אידכר דכר ונוקבא כלל בר השתא, ובג"כ אתקיים כלא דהשתא הוי דכר ונוקבא כדחזי", ונזכר באד"ר.

והענין, כי הם בחי' מ"ה וב"ן הנ"ל, והשתא נקרא אדם, לפי שאדם כולל זו"ן, ולכן תמצא כי שם מ"ה בגימטריא אדם.

וא"ת, והלא בשם מ"ה לא נעשה רק הדכורין שבאצילות, ובחי' הנוקבא נעשה משם ב"ן, ואיך נקרא אדם.

והענין הוא, כמ"ש כי שם מ"ה בצאתו היה מברר משם ב"ן ומחברו אליו, ונתקן עמו, ונמצא כי אז היה אור הנוקבא טפל אליו והיה יונק ממנו, כדמיון הבן עם הבת שהכל נקרא ע"ש הבן, והוא יורש הכל, ואינו נותן לבת אלא מה שיוטב בעיניו כרצונו, וא"כ נמצא כי הבת טפלה וכלולה בבן.

ולכן שם ב"ן, שהיא הבת, נוקבא וטפלה לשם מ"ה שהוא הבן הזכר, והיא כלולה בו, כי שם מ"ה הוא המבררו עמו, והוא נתקן ע"י המ"ה. ולכן כאשר מברר הוא לוקח תחלה מה שמברר לעצמו, כנודע בסוד "תרין עטרין דירית ברא ב' חסדים", וגבורה דמ"ה ודב"ן, ולבתר יהיב ברא לברתא בשעתא דמזדווג עמה עטרה דגבורה", וכאלו ניתן לה משלו דמי, ולכן הוא לבדו נקרא אדם כלול תרוייהו.

והרי עתה כי ב' בחי' יש לנוקבא דז"א, א', בהיותה כלולה בתחלה עם הזכר. הב', כשנפרדת ממנו והוא נותן לה עטרה דגבורה.

וזה סוד הכתוב "ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד", כי הנה בשם זה יש כללות מ"ה (ובן), וי"ט שהוא המלוי של ד' אותיות הראשונים שבו, כי אדם הוא שם מ"ה, והנקבה י"ט בהיותה כלולה עמו, כי אז נוקבא נקרא מילוי שם מ"ה גימטריא י"ט. כמו ענין אדם וחוה, כי אדם שם מ"ה, וכאשר היתה הנוקבא עמו היתה נקרא חו"ה שהוא גימטריא י"ט, שהם בחי' מילוי דשם מ"ה, כי כל בחי' מילוי הוא גימטריא (נ"א בחי') אלהים, שהיא בחי' הנוקבא, שהוא דינין.

ובזה תבין למה בחי' הנוקבא היא תמיד דינין, והוא לפי ששרשה הוא בחי' המלכים שמתו, שעי"כ נקרא מלכים מלשון מלכות.

ואמנם כאשר נפרדת מעליו ונעשה בחי' לעצמה, ואז שניהן בסוד בעל ואשתו, דכורא לחוד ונוקבא לחודה, אז נקרא "מהיטבאל", כי שם זה נחלק למ"ה יטבאל, כי מ"ה הוא דכורא כנודע, ויטבא"ל גי' ב"ן שהוא נוקבא בהיותה לעצמ', הוי"ה דההי"ן המתבסם עמו זה עם זה, דכורא ונוקבא. ולכן נקרא בשם "טוב", להורות שיצא מהם הרע והוברר מהם הטוב, וז"ש "ואתבסמו דא בדא כו'".

ואמנם צריך לתת טעם אל הנ"ל. כי הרי אלו הנקודות הנ"ל הם בחי' ס"ג, ואיך יהיו גרועים וטפלים לשם מ"ה החדש, ויהיה מ"ה זכר ונקודות ס"ג נקבה, ונודע בכמה מקומות כי בחי' שם ס"ג גדול משם מ"ה.

והתשובה היא, כי שם מ"ה החדש הנ"ל יצא מבחינת הזווג דע"ב וס"ג כנ"ל, לכן, כיון שהוא נמשך מכח ע"ב עצמו, לכן הוא גדול מס"ג.

ועוד טעם אחר, כי בשם מ"ה לא היה בו מיתה ושבירה כמו שהיה בשם ס"ג עצמו.

ועוד טעם ג' והוא: כי אלו בחי' נקודות לבד של ס"ג, אבל המ"ה החדש הוא כולל טנת"א כנ"ל, וכיון שיש בחי' טעמים, ודאי שהוא מעולה על הנקודות דס"ג, אבל לא על הטעמים דס"ג.

ועוד טעם ד', כי ס"ג יש בו גרעון גדול עתה, והוא כי עדיין לא הושלם להתברר כנודע, ולכן עתה מ"ה גדול ומעולה ממנו. אבל לע"ל, אשר יתוקן כל בחי' ס"ג, ויחיו כל המלכים, ויתבררו לגמרי בסוד בלע המות לנצח, אז יחזור שם ס"ג לקדמותו ולתועלתו (נ"א ולמעלתו), ושם ס"ג ישלוט ויאיר בעולם, ואז יתבטל שם מ"ה, אשר זהו ענין חזרת העולם לתהו ובהו, כנזכר בדרז"ל, לימות המשיח, ואז יתבטל מ"ה, ואז לא יהיה רק ב' אורות של ע"ב וס"ג ודי בזה :


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל